סוגיות מעניינות ופחות

זה גם עניין של קהילה.

למשל: בחסידות חב"ד אוהבים ללמוד מסכת עבודה זרה, בחסידות גור אוהבים מסכת מכות, ובשובו בנים מסכת סוטה.

חיים, זו ליצנות.

חיים,
ראשית, אני מצטרף למשגיח דלעיל. תתבייש לך, זאת ליצנות.
שנית, אישתימטתך עניין נוסף שבהרבה כוללים לומדים מסכת מנוחות.

ל'לאדמ"ת' – שלום רב,

בתיקון קל ניתן להפוך את דברי ח"ק מהלצה להמלצה, שמי שיצרו תוקפו לעבודה זרה – שילמד מסכת עבודה זרה כדי שיתעורר להתרחק מכל שמץ עבודה זרה ואפילו מ'אביזרייהו';

ומי שיצרו הוא בכיוון של אלימות – ילמד מסכת מכות, המלמד כמה יש להיזהר בזה שצריך בית דין סמוכים (וי"א: עשרים ושלושה כדיני נפשות), ואף כנפסק דין מלקות יש לאו של 'לא יוסיף פן יוסיף ונקלה אחיך לעיניך'.

וכן מי שיצרו תוקפו בענייני יצרא דעריות – ילמד מסכת סוטה, ויראה כמה קשה אפילו למי שלא סטתה ורק הביאה עצמה למצב של חשד.

וכבר ביאר רבי ישראל סלנטר, שמלבד התבלין הכללי שבכל לימוד תורה כנגד היצר – יש כוח מיוחד בלימוד ההלכות בנושא שבו האדם חלש, כדי לעוררו ולחזקו בכיוון זה.

בברכה, מאיר זאבי-וורקהיימר (מזו"ר)

ואנא לולי דמסתפינא הווה אמינא דלענ"ד נראה דתיבת המלצה ט"ס וצ"ל הנפצה ובזה יבוא הכל אל נכון בס"ד. יען כנראה ההמלצות האלה לא שוות הרבה, ולימוד מסכת עבודה זרה או מכות או סוטה לא קשור כלל ליצרים הנ"ל. העניין, הנכון והקולע, של ר' ישראל סלנטר הוא שונה ומאד ממוקד – כשההלכות ידועות ומחוורות אז האדם הנאמן באופן כללי להלכה לא עובר עליהן. החזו"א כתב בצדק שהכח המגנה את ההשחתה הוא עמום במשפט העמום, כי מטה את הדעת לסמוך על האפשרות הדחוקה שזה לא ממש אסור וכו'. ובנוסף כשרואים משהו בנוי לתלפיות נוצר רגש של הערכה.