סמכות חכמים כנגד הכתוב

כתבת ;
מעבר לזה הדרש יכול לסתור את הפשט ואין סתירה. הפשט עומד במקומו והדרש במקומו ושניהם מחייבים. – כיצד שניהם מחייבים, אם הולכים אחרי הפשט והדרש גם יחד?

מעבר לזה, גם חכמים שהציעו פרשנות כזאת הבינו שזה נגד הפשט. – זה חלק מהבעיה….

אין סיבה להניח שנפל שיבוש, על אף שיש לדון מדוע הם פירשו כך ולא לפי הפשט. ועל כך עניתי למעלה. – איפה ענית למעלה?

התכוונתי בחלק הראשון, שאיך ניתן לומר ששניהם מחייבים? הרי סוף סוף הטענה הדתית שרק הדרש הוא המחייב בקיום ההלכה היומיומית..

מתנאל, כתבתי מאמר המבסס את סמכותה של התושב"ע, והתייחסתי באריכות ,בין היתר, לסתירה שבין התושב"כ לתושב"ע, תוכל לראות כאן בפרקים ו' ז':
https://drive.google.com/file/d/1mK1MZ7j0Y0fB5ljZpVqSw5beZZwIYuN6/view

תודה, אעיין בדבר במוצש.

יש לך שם יישוב לדוגמה שהעלתי? אני מתכוון, רצע אוזנו בדלת או במזוזה?

אני מכיר את התשובות לסתירות בסיסיות כמו עין תחת עין ששם זה מדבר על מה שראוי לקיים בפוגע, מעין מציאות אידאלית למשל.
אך בדוגמה שלי לא קיים כל אפשרות ליישוב מעין זה.

כן. זה לא יישוב פרטי לסתירה זו או אחרת, אלא הסברים כלליים מדוע אין לדחות את התושב"ע בגלל סתירתה לתושב"כ (למשל, שהתושב"כ מייצגת את ההלכה הקדומה מזמן המדבר, והתושב"ע את ההלכה המאוחרת יותר מזמן הכניסה לארץ). בסך הכל אני רוצה להשוות את מעמדה של המסורת למעמדו של הכתוב, וממילא בסתירה ביניהם אין לדחות אוטומטית את המסורת.

אכן כשאי אפשר לקיים שניהם הדרש הוא הקובע. במקרים רבים שניהם מיושמים יחד. על השאלה כבר עניתי.