ספירת העומר פעמיים מספק

שו”תקטגוריה: הלכהספירת העומר פעמיים מספק
אהרן שאל לפני 5 חודשים

שלום וברכה.
יש שאלה ידועה לגבי אדם שמסתפק באיזה יום הוא עומד ואיזו ספירה מספירת העומר עליו לספור. הרבה אחרונים טוענים שאין משמעות לספירת ספק, כך שלא ניתן לספור: “היום ארבעה ימים לעומר, היום חמישה ימים לעומר”, ולצאת ממה נפשך. לדעתם, הספירה הינה בירור ולא אמירה בעלמא, וספירה מספק לא שמיה ספירה (שערי יושר, דבר אברהם, דבר מנחם בשם החי’ הרי”מ, ועוד).
מאידך, למעשה הכריעו הרבה מהאחרונים נגד הסברא הזו בגלל הוכחה עקיפה מ”בעל המאור” (פסחים כח. בדפי הרי”ף). הוא שואל מדוע לא תיקנו לספור פעמיים מספק בזמנינו בחו”ל בגלל ספיקא דיומא, ועונה כדי שלא יבואו לזלזל ביו”ט שבועות כאשר יספרו בו ספירת העומר. מכך שלא ענה שאין מושג של ספירה מספק, מוכח שלדעתו ניתן עקרונית לספור פעמיים, ומי שנמצא בדרך ואינו יודע איזה יום היום, יספור פעמיים (ויש לפלפל בראייה הזו).

  1. מה דעתך באופן עקרוני, האם ניתן לספור פעמיים מספק?
  2.  מה דעתך לגבי הראייה מדברי בעה”מ, האם היא נכונה?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 חודשים

לדעתי אין שום היגיון בשיטת האחרונים הזאת. איני רואה מדוע אי אפשר לספור מספק, ועל צד שזה כך ספרתי כך ולהיפך. במה זה שונה מכל תנאי במצוות (שאמנם גם לגבי זה יש  ויכוח, אבל זה ויכוח אחר)?

בועז הגיב לפני 5 חודשים

לגבי הריאה מהרז”ה, נראה שיש חילוק ברור בין ספק אישי של אדם פרטי לספק בעצם שהוא חלק מתקנת חכמים.

אזרח הגיב לפני 5 חודשים

בועז, אם מדאורייתא ספירת ספק לא שמה ספירה למה שחכמים יוכלו לתקן לספור פעמיים מספק ולעקור דברי תורה? עדיין הספירה היא מספקא דיומא ולא יוצאים יד”ח. זה שהספק שייך לכל עם ישראל לא הופך אותו לספק “בעצם” או לפחות “אישי”.

בועז הגיב לפני 5 חודשים

אזרחים יקרים.

רק הלום ראיתי דבריכם.

אפשר להסביר בשתי אופנים

א. התקנה של חז”ל לעשות שני ימים טובים אינה ספק גמור, אלא תקנה להחשיב זאת כספק, אע”פ ששורש התקנה היא באמת מחמת ספק.

ב. יתכן שהתקנה היא אינה ספירה פעמיים מספק אלא שתי מערכות ספירות נפרדים.

בכלל גם תקנות של חכמים מספק אנחנו מתייחסים אליהם כודאי מטעם זה מברכים על הקידוש גם ביו”ט שני של גלויות, ויש לזה עוד דוגמאות ואכמ”ל.

אולי נזכה ומרא דההיא אתרא יאיר עינינו.

mikyab צוות הגיב לפני 5 חודשים

לגבי הברכה על קידוש ביו”ט שני לא ברור האם זו ברכה על היום או על שמיעה בקול חכמים (כמו: היכן ציוונו? בלא תסור). ברור שברגע שחכמים מתקנים זו תקנה וניתן לברך עליה, ואין זה משנה אם יסודה בספק או בסיבה אחרת. כרגע יש תקנה ומברכים גם על תקנות דרבנן כמו חנוכה (ולכמה דעות גם על מנהג, כמו ברכת ההלל). לכן דל מהכא תקנות.
אמנם לגבי ספירת ספק, לכאורה לפי מה שכתבתי באמת אין ראיה מהרז”ה לכך שיש ספירת ספק (כי הוא מדבר על חכמים שיתקנו – ובזה לא חשיבא ספירת ספק). אבל זה אינו, כי ספירה שאני מברכה. בספירה, להבדיל מברכה, הטענה היא שספירה מסופקת אינה ספירה, ולכן בזה אין לחלק בין תקנות לספק אישי. ואם אלו שתי מערכות ספירה נפרדות – אזי גם אד שמצוי בספק יכול לעשות שתי מערכות נפרדות (הרי הספיקות בכל הימים הם פועל יוצא אחד של השני. אלו לא ספיקות נפרדים אלא מערכת מסופקת).

בועז הגיב לפני 5 חודשים

גם אם אני מקבל את הדברים עדיין יש כח לחכמים לתקן ברכה באופן שרירותי על דברים שאינם מצוה

לדוגמא בשבת (סט?) מבואר שמי שאינו זוכר מתי חל יום שבת עושה שבת כל יום שביעי שלו, וכתב הריטב”א (אם טעיתי אז ראשון אחר) שמברך על הקידוש.

בכלל אני לא חושב שאפשר להסיק מסקנא הלכתית כזו משאלת הרז”ה מהסיבה ששאלת הרז”ה היא שאלה עקרונית, יתכן שאה”נ אם היו מתקנים לספור פעמים מספק זה היה מוביל ממילא למסקנא שאין טעם לספור כלל, עיקר מטרת הרז”ה להסביר למה בכל זאת לא תיקנו לספור פעמים.

השאר תגובה