ספירת השנים בתנ"ך, ועוד כמה תמיהות דומות

שו”תקטגוריה: תורה ומדעספירת השנים בתנ"ך, ועוד כמה תמיהות דומות
אהרן תבורי שאל לפני 2 חודשים

לגבי גיל העולם כבר דשו בזה רבים, וסבורני שתשובת ר’ גדליה נדל (בספר שהוציא הרב יצחק שילת ‘מתורתו של ר’ גדליה’) היא המשכנעת שבכולן (וכך התרשמתי שאתה סובר ממה שכתבת בספרך על האבולוציה, וכאן באתר), היא שהיו כמה ‘אדם הראשון’ בהתאם להתפתחות האנושות, והאחרון שבהם, אביו של שת, הוא הראשון שממנו מתחילה ספירתנו. כלומר מה שקרה עד אז לא קשה לי אבל מאז שת מתחילה הבעיה. משם יש מנין מדוייק וקפדני. בין שת אלינו קשה להכניס עוד אנשים (ועוד שנים) שלא מנויים שם. כיצד איננו מוצאים שרידים למבול עולמי שהתרחש? הרב גדליה נדל טוען שהמבול היה רק במסופוטמיה. ניחא. אבל איך מנוח עד לאברהם מצרים (שהיה נכדו של נח) הייתה לאימפריה? אולי לפי התורה זו הייתה בסה”כ עיר מדינה קטנה, אבל לפי הממצאים שלנו זו הייתה ממלכה גדולה עוד לפני שנוח נולד לפי המניין שלנו! פתאום הגיע לשם מצרים נכדו החביב של נח) ושינה את השם? וכולם קיבלו את מלכותו? וכך בדיוק קרה גם עם רוב בניו ונכדיו של נח? כוש? שבא? סבא?
צידון? חת? אמורי? מה גם שלפי המחקרים שלנו לחת הייתה שפה הודו אירופית והוא לא מצאצי כנען.. כלומר שפתו ותרבותו שונים משל שאר אחיו.. אפשר לומר שהוא יצא בשאלה וכד’, אבל זה נכון שם על הרבה שמות.. זה מוזר! זה כבר נשמע הגנה שחלשה מהשאלה!
ואיך בנ”י ירדו למצרים ב70 נפש ואחרי 210 שנה נהיו 60 ריבוא גברים מעל גיל 20? כלומר ב190 שנה נולדו כ”כ הרבה גברים? הם גם היו צריכים הרבה נשים כדי שיוולדו להם כ”כ הרבה. גם אם נניח שזה היה באמת 430 שנה זה מאוד דחוק..
ומדוע כל המניינים בתורה (למעט הבכורות בפדיון הלווים) היו מניינים עגולים? במספר ‘הכי פחות עגול’ שמופיע הוא 50.. האם הם נולדו בצורה כ”כ מדוייקת? או שבעצם המניין התורני לא היה מדוייק אלא הערכה? ממילא זה יכול גם להסביר את כמות היוצאים ממצרים.. ואת בן זומא שראה 60 ריבוא על גב מעלה בהר הבית.. אי אפשר לראות משם כ”כ הרבה אנשים.. וודאי שהערכתו לכמות האנשים הייתה שגויה. הבעיה עם הסבר זה, זו פרשת כי תשא, שממנה נראה שניסו לספור במדויק ע”י חצאי שקלים. או שגם אותם ספרו באומדן שהיה למעשה מופרך..

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

איני מתמצא בהיסטוריה הקדומה, וכבר דשו רבים בשאלות אלה. יש לא מעט אפשרויות פרשניות (למשל שהיו דורות ביניים שלא נמנו) ואיני רואה ערך רב בעיסוק בהן. גם לגבי המניינים כבר עסקו בזה (יש הטוענים שאלו מספרים טיפולוגיים). יבואו המתמצאים וישיבו כהבנתם. M?

M הגיב לפני חודש 1

אתייחס בהמשך היום.

M הגיב לפני חודש 1

שלום וברכה,
אפשר לדון בשאלתך משני רבדים – עצם מהותם של פרקי הראשית של ספר בראשית או לעצם השאלות הטקטיות ששאלת. אני ברשותך אגע רק במישור השני ואתעלם לצורך הדיון מהראשון (אם כי הוא עצמו מייתר את רוב השאלה.

לפני הכל יש שכבר עסקו בשאלות אלו כגון הרבב אבינר שפירסם מאמר המראה איך לכאורה 70 נפש יכולים להגיע למספרי בני ישראל או נתן אביעזר שעסק בהתפתחות השפות והעמים. ברם, לא בטוח שיש בכלל צורך בדברים שכאלו.
עלינו לדעת כי במזרח הקדום, ובכללם במקרא ישנו שימוש במספרים סימליים אשר שבאים להביע רעיונות ולא לייצג מספר מדוייק. אנו רואים זאת בכמה וכמה מקומות. באם מספרי גילאי ספר בראשית או מספרי בני ישראל הם סימליים אזי שכל השאלה מתבטלת מאליה…

ברם, הקושיה המובנת היא האם גם מספרים לא שלמים הם כאלה שביטאו רעיונות?
ובכן, חקר המזרח הקדום מלמד אותנו שהתשובה היא חד משמעית כן! וניתן להוכיח זאת מכמה מקומות במקרא.
טול לדוגמא את מספרי הצבאות בדברי הימים. נריה קליין במאמר שפורסם לפני 15 שנה הראה כי מספר החיילים של יהושפט בדברי הימים הם למעשה חיבור מדוייק של גודלי צבאות המלכים שלפניו מספר מלכים!

באופן ספציפי,
התברר כי גודל צבא אסא === למספר הצבאות של רחבעם+עוזיה
וגודל צבא יהושפט ==== למספר הצבאות של עוזיה +אסא+רחבעם

ומה גודל צבא יהושפט?
1,160,000 – מספר ממש לא עגול…

דומה הדבר במספרי צאצאי השבטים והשפחות בספר בראשית (מספר הצאצאים המנויים של האמהות גדול בדיוק פי 2 ממספר הצאצאים של השפחות) ובעוד כמה מקומות (כגון שלל הגמלים ממדין בספר שופטים שמכיל תבנית של מניני בני ישראל מספר במדבר).

כלומר, אין ספק כי בימי קדם גם מספרים לא עגולים הביעו רעיונות. משום כך, אין מן הנמנע כי ככה גם בגילאי הדורות הראשונים בספר בראשית ובמספרי בני ישראל ומחציות השקל. למעשה, יש אפילו רמזים פנים טקסטואליים לכך (התפלגות לא סבירה של המספרים ועוד).

על דוגמאות מדברי הימים עיין במאמרו של קליין:
The Chronicler’s Code: The Rise and Fall of Judah’s Army in the Book of Chronicles

ועיין גם בהרצאתו של יהושע ברמן פה שהביא כמה דוגמאות לכך:


אכן, לא תמיד אנו יכולים לפענח משמעות של כל מספר אבל עצם הרעיון שבכמה מקומות במקרא מוכח שככה זה עבד הופכת אפשרות זו לאפשרות לגיטימית לחלוטין.

למעשה, יש כמה וכמה העצות פרקטיות הן לגילאי ספר בראשית והן למנייני בני ישראל. ההצעות לגבי ספר בראשית משכנעות מאוד לדעתי. קאסוטו כבר הראה מדובר בכפילויות של 70 ועשרות (מספרים שבא להביע את המונח “הרבה”) ובנו יעקב הגדיל להראות את המשמעות הסימלית הספציפית של חלק מהגילאים.
טול לדוגמא את גיל פטירתו של אדם הראשון. 930 כנדומי. מדובר במספר בתבנית ברורה של 7. 1000-700. ובנו יעקב הבחין בדבר מעניין. אדם הראשון הוא האחרון שמת באלף הראשון לספירה. נוח הוא הראשון שנולד באלף השני לספירה ונוח הוא הראשון שמת באלף השלישי לספירה (הוא הגדיל להראות רעיונות נוספים כאלו). כלומר, מדובר במספרים שמבוססים על תבנית בעלת משמעות וכל מספר נבחר לפי המסרים שהוא בא להעביר. אז כן, לא הכל ברור אבל לפעמים ניתן להבחין ברעיונות הללו.

באופן דומה יש כמה הצעות למניני בני ישראל (כולל למחציות השקל וכו). לדעתי הן לא משכנעות דיין, אבל כאמור – עצם העובדה שעוד לא פיענחנו לא סותרת את העובדה שככה עבדו פעם (הצעות כאלו הובאו אצל קיטשיין ואצל קאסוטו) וכך סביר שגם במקרה הזה (עיין בהרצאתו של ברמן).

הא למדת שבמקרא מספרים הביעו רעיונות, לא תמיד יודעים איזה רעיונות אבל בכמה מקומות בהחלט ניתן לראות אותן, ואפילו במספרים לא עגולים. והדברים עוד ארוכים ויש עוד שיקולים רבים שלא צייני בהקשרי פרשיות אלו (המשמעות של 10 דורות ראשונים ואכמ”ל).

תתחיל במקורות הללו ואם יהיו עוד שאלות נדון בהן.

וגם בזמננו הגיב לפני חודש 1

גם כיום המספרים שנותנים היסטוריוגרפים יהודים אינם אמינים. כך למשל טוענים היהודים שבשואה ניספו 6 מיליון יהודים, מספר טיפולוגי – 10 פעמים ששים ריבוא! וכבר הוכחתי בדיסרטציה שלי (שאושרה ע”י סנאט של אוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה)שלא ניספו במלחמת העולם השניה יותר ממיליון יהודים, וגם הם ניספו בקרבות ובהפצצות ולא בהשמדה מתוכננת, שאין להעלות על הדעת שעם נאור ותרבותי כעם הגרמני נקט בה.כל ‘השואה’ היא מיתוס שהומצא ע”י היהודים כדי להצדיק את השתלטותם על פלשתין.

בברכה, ד”ר מחמוד ש”צ עבאסלינגר,
המכון לניתוץ מיתוסים, אוניברסיטת קובת א-נג’מה, ליד רמאללה

עוד מיתוס המשתמש במספר טיפולוגי, הוא הסיפור על 600000 תושבים יהודים בפלשתין בעת הקמת הישות הציונית, בדיוק כמספר המסופר בסיפורי יציאת מצרים… והכל מופרל לחלוטין. אם כפי המיתוס עברו היהודים שואה שכילתה 6 מיליונים מהם בשנים 1939-1945 – איך ייתכן ששלוש שנים אחר כך – ב-1946 – ה’שרידים’ הדלים מצליחים לנצח צבאות של עשרות מיליוני מדינות ערביות. ברור שהדברים אבסורדיים…

תיקון הגיב לפני חודש 1

בפיסקה האחרונה, שורה 6
… של עשרות מיליוני תושבי המדינות הערביות. …

צחי הגיב לפני חודש 1

טוב, זה מוגזם. הרב מיכאל בבקשה תמחוק את התגובה המטופשת הנ”ל.

ט הגיב לפני חודש 1

יש לדון מצד אין אדם משים עצמו ומפיהם ולא מפי כתבם וכו’

M הגיב לפני חודש 1

אגב, נקודה שבאמת כדאי לחדד. אינני חושב שבהכרח כל מספר במקרא הוא כזה. ברם, עובדה שהמקרא עבד גם במכניזם הזה ובהינתן שיש מספר מוזר – זו פרשנות לגיטימית וישרה המתחשבת בזמן החיבור. אין שיטה חד חד ערכית לזהות מתי התכוונו כך ומתי אחרת אבל יש לי אלגוריתם כלשהו בסוגיה שנותן כיוון. כל או אחרת, יש מספרים כאלה ויש אחרים ומשום כך זה בהחלט אפשרי.

מה מטופש? (לצחי) הגיב לפני חודש 1

בס”ד כ”ג באב תש”פ

לצחי – שלום רב,

לא זכיתי להבין מה מטופש בטיעונו של הד”ר עבאסלינגר? הוא משתמש במתודה המקובלת על מבקרי המקרא שכל מספר הניתן להגדרה כ’מספר טיפולוגי’ הוא מומצא. מתודה בה השתמש גם M למקרא’.

לפי מתודולוגיה זו, אם יש מקורות המדברים על השמדת 6 מיליון יהודים בשואה ועל 600000 יהודים בא”י בהקמת המדינה – הרי עלינו לחשוד שמדובר בכפולות של המספר הטיפולוגי ‘ששים ריבוא’ של יוצאי מצרים, ולכן נניח שהמספרים מומצאים.

מה עוד שיש ‘מחקרים’ רבים בני התקופה, כגון הדוקטוראט של ד”ר מחמוד עבאס, הטוענים בריש גלי שהמספרים מוגזמים. אף את העניין של ‘השמדת שליש מהעם’, נוכל לתלות במוטיב האגדי של השמדת שליש מהאנושות בימי אנוש.

ובקיצור: אם נאמץ את המתודות של מבקרי המקרא – נוכל ‘לטפל’ באותן מתודות גם בהיסטוריה העכשווית ולהכחיש את המוחש. וכבר יש כתב עת בשם ‘מדבר שקר- כתב עת לחקר דרום מערב אסיה במאה הכ’-כא” (בעריכתם של ד”ר חגי משגב והלל גרשוני) המראה איך אפשר באמצעות המתודות של מבקרי המקרא להכחיש את כל ההיסטוריה של זמננו.

בברכה, של”ץ הפארודי

אף במתודה שכל אירוע פלאי לא היה ולא נברא, השתמש ד”ר עבאסלינגר, בהוכיחו את אי הסבירות ש’עם שרידי חרב’ יצליח שלוש שנים אחרי שואה נוראה לנצח צבאות של מדינות אוייב המונות עשרות מיליונים. מה לעשות? ההיסטוריה של עם ישראל מופלאה היא…

ט הגיב לפני חודש 1

כי M לבינה תקרא: אם יש (אפילו ניצנים של) אלגוריתם זה כבר הופך (מבחינתי) את הדיון לממש מעניין. כתבת על זה? תוכל בבקשה להפנות? רוב תודות

בס”ד כ”ג באב תש”פ

מסורות על מבול שהחריב את העולם קיימות כמעט בכל תרבויות העולם. ריבוי של עדויות ממקורות בלתי תלויים זה בזה – מצביע על אירוע היסטורי עוצמתי שהתחולל והטביע את חותמו על האנושות כולה.

דומני שדווקא במיפוריהם של עמי כנען לא נזכר סיפור המבול, ואכן יש מאן דאמר בחז”ל שבא”י לא היה מבול, ע”פ דברי יחזקאל: ‘את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם’. אך ייתכן גם שהכנענים נמנעו לספר את סיפור המבול שלקחו עומד בסתירה מהותית לעולמם הערכי המתירני.

בברכה, ש”צ

ט הגיב לפני חודש 1

כהני הכנענים תמיד יכלו להסביר שלא היו מספיק אדוקים במתירנות. אם הרמ”א כתב שלא ראה מימיו בדורות האלה מי שעלה בקושיה (לעניין הלכה) ק”ו בענייני השקפה שהם כזכוכית ביד הנופח באש פחם והעמידה על גחליה רקה למען תחם.

התיאור בספר שופטים (פרק ז) של ריבוי גמלים למדיין ‘ולגמליהם אין מספר’, שונה מתיאור שלל מדין שבספר במדבר שבו לא מופיעים גמלים בכלל.

וראו במאמרו של ר’ אורן סעיד ‘ביות הגמל’ ( בבלוג ‘תורה ומדע’), שבימי האבות וגם אחריהם היו רק מעט גמלים שבוייתו ושימשו למסחר בינלאומי, אך הביות ההמוני של גמלים החל רק במאה ה-12 לפני הספירה, במקביל לתקופת השופטים

בברכה, ש”צ

בס”ד עש”ק ובחרת בחיים תש”פ

אין בשנותיהם של הדורות הראשונים שום מספר המוכר בספרות המקראית כ’מספר טיפולוגי’ בעל משמעות. לא שמענו לא על 930, ולא על 912, 895, 905, 910 962, 969, 777 (חוץ מהברנדי 🙂 לא על 950, 438, 239, 230, 148, 205. היחיד שיש לו מספר עגול ויפה הוא שם שחי 600 שנה, החריג היחיד שמספר שנותיו בעל משמעות הוא חנוך – 365 שנה כמניין ימות החמה – אך הוא חריג גם באופן פטירתו.

לזיכרון היסטורי של אריכות ימים של דורות ראשונים, נשתמרו עקבות גם בסיפורים מסופוטמיים המדברים על מלכים שחיו אלפי ורבבות שנים. לןנו לעומתם יש מסורות מדוייקות, הרי נח עוד היה בחיים בימי אברהם ושם עוד חי בימי יעקב. מימי האבות כבר ירדה ‘תשות כח’ לעולם. אברהם חי 175 שנים; יצחק – 180; יעקב – 147, לוי – 137; יוסף – 110; משה – 120; יהושע – 110. וזה כנראה היה ליחידי סגולה, שהרי ב’תפלה למשה איש האלקים’ כבר מתוארת הנורמה: ‘ימי חיינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה’.

בדברי התורה בפרשת גן העדן מבואר שהמוות אינו גורלו הטבעי של האדם. אלמלא חטא האדם בעץ הדעת היה יכול לחיות לעולם, וכן מבשר ישעיהו שלעתיד לבוא יתוקן העולם ויתקיים ‘בלע המות לנצח ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים’ (כה,ח). אף המתים יקומו לתחיה ככתוב ‘יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר’ (כו,יט).

בברכה, ש”צ

ט הגיב לפני חודש 1

בלע המוות לנצח פירושו ה’ יבלע את האויב שהוא כמוות ולא ישבע. יחיו מתיך הפשטות שמדבר על העם באופן כללי כמו ביחזקאל העצמות האלה כל בית ישראל המה.

שמתי לב בזמנו שבלידתו של נח, כבר לא היו אדם ושת בין החיים. הסב הקדום ביותר שעדיין חי בעת לידתו של נח היה אנוש. בעת לידתו של נח נאמרה התפילה הראשונה בהיסטוריה האנושית. למך התפלל על בנו: ‘זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה’. ואל יהיה הדבר קל בעיניכם: מהיכי תיתי שאדם יכול לבקש שה’ ישנה גזירתו?

אולי לזה כיוונה התורה באומרה’אז – בימי אנוש – הוחל לקרוא בשם ה’, שבימי אנוש נתגלתה לאנושות היכולת ‘לקרוא בשם ה’, לפנות אליו בתפילה ובקשה.

היתה זו העזה אדירה מצד למך. ו’מבחן התוצאה’ היה נראה מאכזב מאד. עוברות השנים ונח אינו זוכה לזרע. עוברות 200 שנה ואין ילדים, עוברות 300 ו-400 שנה והבן שבו תלה אביו תקוות כה גדולות – נותר חשוך בנים.

רק בגיל 682, אחרי 500 שנות ציפיה, זכה למך לראות בתחילת התגשמות בקשתו, בהיוולד לבנו שלושה בנים, שם חם ויפת. את עיקר התגשמות תפילתו על בנו, בהיותו מנחמה של האנושות אחרי האסון הנורא של המבול – לא זכה למך לראות בחייו.

ללמדנו, שלא יתייאש האדם מלבקש ולהתפלל. יש בקשות ותפילות המצריכות ‘אורך נשימה’ של 500 שנה עד לראיית התקווה מתממשת.

בברכת שבתא טבט, ש”צ

ט הגיב לפני חודש 1

מה ללמך ולתפילות ולשינוי גזירות? ה’ אמר בזיעת אפך תאכל לחם ולמך חיפש מישהו שיעזור לו בשדה ויהיה לו למשיב נפש ולכלכל את שיבתו.

Mיתוס⚡ הגיב לפני חודש 1

M, מהו המנגון זה נשמע מעניין.ואם אכן המספרים על בנ”י לא כפשט הכתובים, כמה לדעתך חצו את ים סוף? 600 אנשים ו1200 רגליים?

'קריאה בשם ה'' = תפילה (לט') הגיב לפני חודש 1

בס”ד כ”ד באב תש”פ

לט’ – שלום רב,

קריאה בשם ה’ במקרא היא תפילה, כאמור בתהלים צט: ‘משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה’ והוא יענם’. וכן בדברי נעמןף ‘ועמד וקרא בשם ה’ אלקיו והניף ידו ואסף המצרע’ מל”ב ה. אולי גם ‘והניף ידו’ עניינו פריסת כפים לתפילה). וכן תרגם אונקלוס מה שנאמר באברהם ‘ויקרא.שם בשם ה”: ‘וצלי תמן בשמא דה”.

גם כאן הבין אונקלוס ש’לקרוא בשם ה’ הוא ‘לצלאה בשמא דה’, אך את תיבת הוחל’ לא הבין כהצעתי ‘תותחל’, שאם כן היה מתרגם ‘בכן שרו לצלאה בשמא דה’, והוא תרגם ‘בכן חלו בני אנשא מלצלאה בשמא דה”, ואלי פירש ‘הוחל’ במובן של ‘חולל’ או במובן של ‘חיל’, שאנשים פחדו להתפלל לה’, וכנראה הוקשה לו לפרש שרק בימי אנוש החלו להתפלל לה’.

איך שתבין את אמירתו של למך ‘זה ינחמנו…’, הרי זו פעם ראשונה שמתן שם לילד לא בא כהודאה על העבר (כמו ‘כי מאיש לקחה זאת’, כי היא היתה אם כל חי’, ‘קניתי איש את ה’ ו’כי שת לי אלקים זרע’). כאן לראשונה נקרא הבן על שם תקווה לעתיד.

והפירוט ‘מן האדמה אשר אררה ה” נראה לענ”ד שלמך ציפה ליותר מאשר נחת מבנו לעת שיבה אלא לתיקון קללת האדמה. ונראה שהוא דייק בדברי ה’ לאדם: ‘ארורה האדמה בעבורך’ שסיבת קללת האדמה היא האדם, ולכן ציפה וביקש שבנו הנולד יביא בזכויותיו ומעשיו הטובים לתיקון החטא של ה’סבא רבא’.

בברכה, ש”צ

לגבי תחיית המתים – הרי היא מבוארת גם בתהלים קד ‘תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישבון, תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה’. וביתר ביאור בסוף דניא: ‘ורבים מישני אדמת עפר יקיצו’. ולכן אינני רואה סיבה להוציא את דברי ישעיהו מפשוטם.

ט הגיב לפני חודש 1

על קריאה בשם ה’ לא פציתי ואיני פוצה.
בתקווה אין משום חידוש, להבדיל משינוי גזירות (שעליו אמרתי שאין טעם לחדש רעיון כזה ואז להודיע שלא יהיה הדבר קל בעינינו. אם זה לא קל ולא מוכרח למה שנכביד על עינינו). להכניס ללמך רעיונות רוחניים כשיש הסבר פשוט זה נ”ל דרשנות ומ”מ בלי ראיה יהיה מה שיהיה.
גם תשלח רוחך יבראון זה לא תחיית המתים אלא שאנשים ימותו וילדיהם יחיו תחתם. בדניאל המאוחר (ואכמל וכנודע) אכן מפורש. וכי אני יש לי התנגדות לתחיית המתים? או יש לי נפק”מ אם זה מן התורה והנביאים או רק אחרי צרות רבות ורעות? מה שיש במסורת טוב לי.
פשטות הפסוקים בישעיהו לדעתי ברורה כמו שכתבתי והמוציא לדרשנות עליו הראיה. בלע המוות לנצח זה המשך של תיאור מה יעשה ה’ לעמים ועשה ה’ צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים וגו’ בלע ה’ בהר הזה וגו’ המסכה הנסוכה על כל הגויים בלע המוות לנצח. והיינו הך. וגם הוספתי שנמשל מביא המוות למוות כמו בפסוק בחבקוק שציינתי והוא כמוות ולא ישבע. הפסוקים ביחיו מתיך אני זוכר שמביאים שמשמעותם כדברי יחזקאל שהאריך למשול את חזרת ישראל לארצו לתחיית עצמות יבשות וכעת אני גם רואה שר”י כספי קדם לכולם ולדעתי זה הפשט הפשוט והשאר דרשנות דלילה.
בכל אופן אף נחלת עגמה עלי שבימים האחרונים עסקתי כאן רק בפטפוטי אגדות ועסקי מקראות וכמעט נשרו שיניי מחוסר מעש ונעץ, איה מקום ספק ספקא המתהפך ומיגו דאתקצאי אייכם. וגם בטורים הראשיים כדי להתבונן בהם כיאה צריך לעיין בהרבה אריכות בשערי יושר ואת זה העצלות והפנאי דוחקים.

וכעין זה פירשו רד"ק ורשב"ם הגיב לפני חודש 1

וכך פירש רד”ק: ‘ולפי הפשט, מה שאמר למך “זה ינחמנו” לא אמר דרך נבואה, אלא קראו “נח” לסימן, דרך ברכה ותפילה, כמו שקראה רחל בנה יוסף ‘לאמר יוסף ה’ לי בן אחר”‘.

וכן מובא בשם הרשב”ם (במקראות גדולות הכתר) ‘שנח היה ראשון הנולדים אחרי שמת אדם, ולכן קראו “נח” שאמר: “יהי רצון שיתקן זה עיוותו של זה” ולשון תפילה הוא’.

בברכה, ש”צ

וכן פירשו רשב”ם וראב”ע על ‘אז הוחל לקרוא בשם ה’, שבני אדם החלו אז להתפלל. רשב”ם הוסיף שהצורך להתפללהיה בשל צרות שהתחדשו בימי אנוש.

ונסיים אף אנו בתפילה שתזכה לנחתו ושלווה לפלפל בספק ספיקא המתהפך, האונטי והאפיסטמי, במיגו דרמאי, ובמיגו דאיתקצאי, מבין השמשות עד בין השמשות 🙂

בברכת שבתא טבא, ששון צויבלמינגר

ט הגיב לפני חודש 1

🙂
תזכה לשנים רבות נעימות וטובות

M הגיב לפני חודש 1

אני מניח שכמה עשרות אלפים (60-70 אלף)

אבל היו 12 גזרים (ל=M) הגיב לפני חודש 1

בס”ד עש”ק ראה תש”פ

ל-M – שלום רב,

נראה שעשרות האלפים שראית בעת קריעת ים סוף, היו אלה שעברו בשביל שלך, אך לא הבאת בחשבון שהיו עוד 11 שבילים!

בברכה, בן הדוד של נחשון בן עמינדב, שגם שמו ‘נחשון בן עמינדב 🙂

600*10^3 < 2*10^6 הגיב לפני חודש 1

ש”צ, שכחת שהוא ראה רק את הגברים שמלפניו אבל הנשים והילדים היו מאוחר, אם ככה זה פי ארבעה לכל שביל.
בברכה, האישה שלפני עידן המי טו.

כנשר יעיר קינו הגיב לפני חודש 1

לאישה שלפני ה’מי-טו’ – שלום רב,

לפני עידן ה’מי-טו’ נחשב הגבר למגן של האישה, ולכן מסתבר שנתנו לנשים ולילדים ללכת בראש, כדי שאם ישיגום המצרים הרודפים – יהיו הנשים והילדים מוגנים יותר.

בברכה, שומר צאצאיו

וכן נהג יעקב הגיב לפני חודש 1

וכך נהג יעקב במפגש עם עשו, שבו היתה הסכנה מלפנים – נאמר ‘והוא עבר לפניהם’ כדי שאם ירצה עשו להרע – יהיו הנשים והילדים מוגנים.

בברכה, ששון צוויבלמינגר

בס”ד כ”ח באב תש”פ

ספר בראשית נותן לנו מסר ערכי. המוות אינו טבעי, אלא גזירה שברה על האנושות בשל חטא ‘עץ הדעת’. אבל עדיין, עד נח (ןעד בכלל) היתה תוחלת החיים כ-900 שנה ויותר (חוץ מאשר שני חריגים: חנוך 365 ולמך 777. אולי ‘מפני הרעה – המבול – נאסף הצדיק’.)

עקב חטא המבול נגזרה על האדם בכללו7 הגזירה והיו ימיו מאה ועשרים שנה’, אך עדיין היו יחידי סגולה שהאריכו ימים, אך לא כמו לפני כן. שם חי 600 שנים, והבאים אחריו עד עבר (ועד בכלל) חיו יותר מ-400 שנה.

קו השבר השלישי הוא דור הפלגה שמשם ואילך שוב מתקצרת תוחלת החיים של יחידי הסגולה לחצי, רק יותר מ-200 שנה. (חוץ מאשר חריג אחד – נחור שחי רק 148 שנים).

הירידה הבאה, שככל הנראה סיבתה אחרת היא בימי האבות ואחריהם. כאן יורדת תוחלת החיים של היחידים. החל ב175-180 אצל אברהם ויצחק; 147 אצל יעקב; 133-137 לוי, קהת ועמרם, עד ל-110-120 – יוסף, משה ויהושע.

נראה לענ”ד שדורות יחידי הסגולה פוחתים, ואת מקומם תופס עם שעתיד להיות ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’. שוב לא יופיע ‘העניין האלקי’ ע” יחידים ענקיים, אלא ע”י עם, שעתיד לחיות חיים נורמליים ככל העמים, ומאידך כעם נורמלי – יגלה את שאר הרוח של ‘עם סגולה’. מעתה לא יהיו יוצאים מהכלל מהגזירה הקדומה של ‘והיו ימיו מאה ועשרים שנה’. זו המסגרת ואותה יש למצות.

כאן באות נבואות ישעיהו, ומבטיחות שעתיד להיות לעתיד לבוא תיקון של חטאי האנושות מספר בראשית. חטא הפלגה יתוקן ע”י התאחדות כל האומות בבקשה לקבל הדרכה ללכת באורחות אלקי יעקב. אורחות היושר שילמדו, יביאו לביטול המלחמות ההשחתה והחמס שהביאו גם לחטא דור המבול.

תיקון החטאים הקדומים, יביא גם להגדלת תוחלת החיים כמו לפני המבול, עד למצב של ”הנער בן מאה שנה ימות’ (סה), ולמעלה מזה גם תיקון חטא עץ הדעת ‘בלע המוות לנצח’ (כה) ותחיית המתים ‘הקיצו ורננו שכני עפר (כו)’.

המסר של ספר בראשית וישעיהו אחד הוא: חטא האנושות הביא לקיצורק תוחלת החיים; והתשובה והתיקון – ישיבו את אורך החיים למצב האידיאלי הראשוני.

בברכה, ש”צ

תיקונים הגיב לפני חודש 1

פיסקה 1, שורה 1
… גזירה שבאה על האנושות…

פיסקה 8, שורה 1
… הביא לקיצור תוחלת…

חי ריקי הגיב לפני חודש 1

אני מבין שלא זו בלבד שלא השתכנעת מהפירוש לדברי ישעיהו אלא שנטלת המדרש וקבעתו עטרה בראש כל הספר כולו כמסר מרכזי. מי שינסה לקרוא את הפרקים בישעיהו (כה-כו) ובתהלים (קד) מתוך הקשרם (ישעיהו – מוות לרשעים ולצרים וחיים לישראל. תהלים – תיאור מנהג העולם חציר שפנים ואוניות. וביחזקאל פרק לג) יראה בעיניו פשטות העניינים ולבבו יבין ושב.

ואף גם זאת שהבאת הפסוקים על בריאת השמיים החדשים והארץ החדשה שאז הנער בן מאה שנה ימות, ולא פירשת כיצד המתים חיים והנער מת. קשישא בארעא וינוקא בשמי שמיא? בתלמודו של רבי יוסי בן קסמא מצאו כתוב והחומה הייתה להם לחומר אלו בעלי מדרש.

ובקצרה הגיב לפני חודש 1

בס”ד כ”ח באב תש”פ

לטח”ר – שלום רב,

בתהלים קד פותח בתיאור הטבע ומסיים בחזון העתידי של ‘יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם’ ולכן מתחזקת הסבירות שגם ‘תשלח רוחך יבראון’ נאמר כפשוטו על אותם שבהם התקיים ‘תסף רוחם יגועון’. כאשר ‘יתמו חטאים מן הארץ’ הרי יתוקן חטא אדם הראשון שהביא לעולם את המיתה.

לגבי שאלתך (בפיסקה השניה), ביארתי (בפיסקה השביעית) שישעיהו בנבואותיו מדבר על שני שלבים. בפרק סה על חזרה למצב שלפני המבול שבו חיו בני אדם 900 שנים ויותר. בפרק כה מדובר על השלב הבא, תיקון חטא עץ הדעת, שיביא לשלב היותר גבוה, ‘בלע המות לנצח’, ו’הקיצו ורננו שכני עפר’.

תחיית המתים ספוראדית מוזכרת הלכה למעשה במלכים, באלישע שהחיה את בן השונמית. אף המת שהושלך לקברו קם על רגליו (מל”ב יג). מלאכי מנבא על חזרתו באחרית הימים של אליה הנביא שעלה בסערה השמימה, והמלאך מבשר לדניאל ‘ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם…’.

בברכה, שמשון צוויבלרינגר

אף מימחזקאל שממשיל את תחיית עם ישראל לתחיית המתים נראה, שתחיית מתים לא נחשבה בעיני שומעיו לדבר מופרך, שהרי אם היה זה מופרך בעיניהם שמתים יחיו, הרי שהמשל על תחיית העם הוט ‘משל לסתור’… ,

חי ריקי הגיב לפני חודש 1

אמת שפירשת מה שאמרתי שלא פירשת לגבי הנער. התרשלתי בזה והרגשתי רק אחרי ששלחתי. ומ”מ בראת שלושה שלבים בלי שום רמז וגם לא הזכירם אף נביא. ומה זו שיטה לומר הכא במאי עסקינן ואיזה חומה יכולה לעמוד נגד חופש כזה. ובכלל הייתכן שחידוש גדול כזה שיחיו המתים לא יבארוהו הנביאים חזור ובאר ושנן ונצטרך לחפור אוכל מפסוקים עמומים? ולדידי ניחא כמובן. הפסוקים לפי עניינם ואין פער בין מידת הפירוט בנביא והחזרה בתוך הנביאים לבין מידת וחשיבות החידוש.

בתהלים הכל תיאורים בהווה. תזרח השמש, תתן להם, תפתח ידך, תסתיר פניך, תוסף רוחם. תשלח רוחך. ומה ההיגיון שרק תשלח רוחך מדבר בעתידי עתידות. בהתחלה הפרק מתאר שה’ דואג לחיים למדור ומזון ומסיים שאמנם אין הדאגה שלמה לפי שימותו אלא שאחרים יקומו תחתם להמשיך העולם ודאגת השם לקיום הכלל. קלע בזה ראב”ע השערה בדבריו הקצרים: וטעם יבראון – אחרים. סיום פרק בתפילה לעתיד הוא עניין נפוץ ואין למדים ממנו לשאר הפרק. מ”מ כך דעתי ולא ראיתי מה שישיבני ממנה.

אצל הנביאים התגלגלו מופתים תחת השולחן ומה יש ללמוד מזה לעניינים כלליים לא אדע. יחזקאל בולט בין הנביאים בשימוש שלו בהמחשות להבהרת רעיונות, וכעומק היאוש כח ההמחשה.

השאר תגובה