ספקות

נתיבות החושן שאל לפני 3 שבועות

שלום כבוד הרב. למדתי לאחרונה את מסכת הוריות והגעתי ממנה למסקנות מרחיקות לכת ששינו את תפיסתי ההלכתית כליל מצד אחד, אך לדעתי עשויים להוסיף סובלנות כלפי דעות שונות בעם ישראל, והייתי רוצה לשמוע את דעת הרב בנידון.
כידוע בוודאי לרב המסכת עוסקת בחובת הציות ומידת האחריות של המציית לסנהדרין, במידה והם טועים. לפי פסקי הרמב”ם ורבנו חננאל בנידון (לא ראיתי מישהו שחולק) שפוסקים כדעת חכמים, יוצא שכדי להפטר מקורבן חטאת צריך שיתקיימו מספר תנאים במקביל הכוללים בין השאר את היותה של הסנהדרין סנהדרין סמוכים של 71, ושרוב הציבור יעשו אחריהם את ההוראה המוטעית, ושלא יהיה שם מי שאמר להם שהם טועים, וכו’. במידה וצייתתי לבית הדין כשלפחות אחד מהתנאים לא התמלא, אני חייב חטאת בהתאם לעבירה שעברתי.
מכאן למדתי מספר דברים מקל וחומר:
א. ודאי שבמידה והרב שלי טועה ואני מציית לו, זה לא פוטר אותי בעולם הבא (לא יהא כוח הרב חמור מכוח סנהדרין)
ב. אפילו אם אני הולך לפי רוב הראשונים וכדו’, זה לא פוטר אותי בעולם הבא במידה והמיעוט הוא הצודק (כנ”ל, מה גם שהם לא ישבו במושב אחד אז אפילו אחרי רבים להטות אין כאן)
ג. מאחר ואין בהכרח קשר בין מצוות “לא תסור” לבין פטור מחטאת (הלא אני חייב חטאת גם אם צייתתי לסנהדרין כשרה אם לא עשו אחריהם רוב ציבור), אפילו למאן דאמר שיש כלפי מרא דאתרא לא תסור דאורייתא זה לא פוטר אותי מכלום. ובכל מקרה כשאני יודע שהוא טועה מותר לי לא להקשיב לו, ובאופן כללי נראה שמותר לי להחמיר נגדו לעצמי בלי לפרסם זאת ברבים כדי להמנע מחטאת.
ד. גם מנהג/קבלת ישראל לא פוטרת אותי מחטאת במידה וזה טעות, הרי סנהדרין סמוכים הם נציג עם ישראל הבלעדי עם סמכות כמעט בלתי מוגבלת ובכל זאת הם לא פוטרים אותי. (זה שרוב ציבור נפטר מחטאת זה רק תחת הוראת סנהדרין כשרה. אם סתם רוב ציבור עשו טעות אין פר העלם דבר של ציבור וכל אחד מביא חטאת, “מעשה תלוי קהל והוריה תלויה בבי”ד”).
ה. אפילו ספק ספיקא של הפוסקים (גם אם מקבלים את זה שיש ספק ספיקא משם אחד שלא כש”ך, גם אם מקבלים שיש ספק ספיקא בפלוגתא דרבוותא שלא כשמעתתא) לא גורם לכך שבמידה והמסקנה הינה טעות אפטר מחטאת. שלא יהא כוח הספק חמור מכוח דין ודאי בסנהדרין שאינו פוטר.
 
אז מצד אחד יוצא שמאוד מאוד כדאי להחמיר בדאורייתא גם נגד רוב הפוסקים/ספק ספיקא וכדו’ אם יש חשש סביר, כדי להמנע מעבירות חמורות. (ואיתימא: מי אמר שחטאת מצביע על טרוניא בשמים כלפי האדם? אז עי’ הלכות שגגות פ”ה ה”ו לרמב”ם, ושער הגמול לרמב”ן. ומה עם נצחוני בניי? זה כנראה רק מדברב על מצב שבו לא אמורים להכריע באמצעים שמעל השכל האנושי, מה שלא רלוונטי בסתם מחלוקת תורנית ובמיוחד מחלוקת על פרשנות התלמוד הבבלי. ומה עם אלו ואלו דברי אלוקים חיים? עיין מהר”ל, רש”י ורמב”ן על אתר).
 
מאידך גיסא אני סבור שאימוץ גישה כזו עשויה להגביר את הפלורליזם בעולם הדתי. במובן מסויים, דווקא הסמכות היתירה שהחברה (והרבנים עצמם) מייחסים לרבנים היא זו שמובילה למתקפות פרסונליות על רב שלדעת רבנים אחרים “משנה את ההלכה” או מזיק או “לא מציית לגדולי הדור” וכדו’. אם מאמצים גישה כזו זו הופכת לשאלה פשוטה של יראת שמים. מי שירצה להקשיב לרב בעל קולות מפוקפקות, לדוגמה, מוזמן לעשות זאת, הוא פשוט מסתכן בעבירות חמורות. אין צורך לתקוף רבנים באופן אישי וכדו’. כל אחד יחליט למי ללכת ועל מי לסמוך בכל הנוגע לעולם הבא שלו עצמו, וכמו שכל אחד מצליח לבחור את הרופא המתאים לו שעליו הוא סומך יותר כל שלא יביא אותו לידי מיתה – כך כל אחד יבחר את הרב (שהוא רופא הנפשות, כמאמר הרמב”ם) שהוא בטוח שיביא אותו לכמה שיותר מצוות וכמה שפחות עבירות.
 
מה תגובת הרב על האמור לעיל? האם הרב מסכים? האם הרב סבור שרוב הפוסקים בימינו מתנהלים בפסיקתם תוך התחשבות באמור כאן?
 
תודה רבה

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שבועות

א. אכן, כתבתי כאן בעבר שפסיקת רב לא פוטרת אותך. אבל יש לזכור ששם מדובר בחכמים שעשו בהוראת בי”ד (כלומר יש בציבור חכמים אחרים פרט לסנהדרין). כשאתה שומע לרבך אם אינך ת”ח אתה יכול להיחשב אנוס. כלומר אין כאן פטור מהותי, אבל עדייין ייתכן פטור של אונס.
ב. התפרצת לדלת פתוחה. אני טוען שלא רק שאינך נפטר אלא אסור לך ללכת אחרי רוב הראשונים. אתה צריך ללכת אחרי דעתך שלך. אם אין לך עמדה יש את דיני ספיקות (ושם אולי מותר ללכת אחרי רוב הראשונים).
ג. לדעתי למרא דאתרא אין סמכות ביחס לשאלות פרטיות, ובטח שלא שייך לגביו “לא תסור”. סמכותו היא מלמטה ולא מלמעלה (על ידי סמיכה).
ד. גם מנהג הוא יסוד רק אם לך עצמך אין עמדה. ובוודאי שאין לא תסור, וגם לא פטור מהותי מחטאת. אבל עדייין ייתכן פטור של אונס.
ה. ספק ספיקא הוא שונה, כי כשיש איסור של חטאת שעברת מספק אתה חייב אשם תלוי. ובספק ספיקא אין אשם תלוי (לדעת הפר”ח. זכורני מחלוקת בזה).
אם אין לך עמדה משלך יש בהחלט טעם (אף חובה) להחמיר בדאורייתא. זה נכון גם בלי קשר לחיוב חטאת וגם בעבירות שאין עליהן חטאת. וראהי לדבר מדין דבר שיש לו מתירין (עד שאתה אוכלו באיסור אוכלהו בהיתר).
התפרצת לדלת פתוחה. כתבתי על ככך השאלות הללו בכמה מקומות, ובפרט על חובת האוטונומיה בפסיקת הלכה, על סובלנות ופלורליזם ועוד.

בן יהוידע הגיב לפני 3 שבועות

בחדר שדלתו פתוחה יושב גם נדב שנרב https://woland.ph.biu.ac.il/?download=611

נתיבות החושן הגיב לפני 3 שבועות

לא התפרצתי לשום דלת, רק רציתי לדעת מה דעתך בעניין.
לא הבנתי למה להקשיב לרב האישי למי שאינו יודע את הסוגיה נחשב אנוס. כוונתך רק במקרה בו השואל אינו יודע שיש רבנים שחולקים? הרי אם הוא יודע שיש רבנים שחולקים הוא יודע שיש פה מה לברר בכלל.
בקשר ללא תסור כלפי מרא דאתרא עיין ריטב”א על שבת קל. (אם אני זוכר נכון זה על זה שהיו עושים כמו רבי אליעזר לגבי מכשירי מילה בשבת, והוא מביא בשם הראב”ד את זה שיש לא תסור בזה ולכן היה מותר להם לעשות כמו ר’ אליעזר למרות שחלקו עליו רבים).
לא מדובר רק על חכמים שעשו בהוראת בי”ד. עיין רמב”ם שגגות בנושא ואת פירושו למשנה תחילת הוריות. גם יחיד עם הארץ גמור לא נפטר מחטאת אם לא רוב ציבור עשו ע”פ ההוראה.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

אתה כנראה לא מבין את משמעות הביטוי התפרצת לדלת פתוחה. הכוונה שהעמדה שאותה הבעת היא עמדה שאני מביע אותה כבר מזה זמן.

אם האדם אינו ת”ח הוא לא בר הכי להכריע בין חכמים ולכן כשהוא שומע בקול רבו הוא אנוס.

לגבי לא תסור, זה נאמר רק על בי”ד הגדול, כמפורש בפסוקים עצמם. יוצא מן הכלל הזה הוא החינוך שכותב זאת על חכמי הדורות המאוחרים, אבל דבריו תמוהים מאד. בריטב”א שהבאת אין ראיה מוכרחת נגד זה, שכן ייתכן שהוא מתבטא במינוח הלכתי כדי לדבר על שמיעה בקול חכם ולא בהכרח יש כאן לאו דלא תסור. מעבר לזה, הריטב”א שם כותב שזה שמתו בזמנם בא ללמד את השכר על לא תסור, ולא שהשמיעה בקול ר”א יש בה לא תסור. ובכלל, ייתכן שהלימוד הוא דווקא בגלל שכלפי ר”א לא היה לא תסור ומה שמתו בזמנם הוא רק בגלל ההלכה לא הוכרעה. אם ההלכה הייתה מוכרעת אז שמיעה בקולו הייתה מביאה למוות שלא בזמן.

לא כתבתי שמדובר על חכמים שעוש בהוראות בי”ד, אלא שכשבי”ד הגדול מורה הוראה, אז היא נתונה לכלל הציבור ובתוכו יש חכמים. ואם אדם פשוט שומע בקול בי”ד במצב כזה הוא יכול לשמוע את דעת החכמים האחרים ולכן אינו אנוס. משא”כ לגבי הוראה של חכם פרטי לאדם פרטי.

בשולי דבריי, רק אבהיר את מה שכתבתי בהודעה הקודמת: לדעתי אתה מערבב בין שני סוגי פטור מחטאת: 1. אתה פטור כי זה לא נקרא שחטאת (שהרי עשית כהוראת בי”ד). 2. אתה פטור כי היית אנוס ולא שוגג.

נתיבות החושן הגיב לפני 3 שבועות

בהוראה של חכם פרטי לאדם פרטי הוא בהחלט יכול לשמוע בקול החכמים האחרים. לא הבנתי מה פשר הדבר שהוא אינו בר הכי, ודאי שהוא אינו בר הכי. אז שיחמיר! בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל כמו הרמב”ם בממרים. או שלפחות יהיה בר הכי.
זה גם מה שבא לתרץ הריטב”א, הרי ברור שההלכה לא הוכרעה בשלב זה. כל הריטב”א בא לתרץ איך הם יכלו לעשות כדעתו ולא הלכו אחר המחמיר כי מדובר בשל תורה. ודאי שיש כאן לא תסור אם כל העניין זה ללמד על השכר של הלא תסור, ממש לא הבנתי את העניין. וכי יש מצווה לשמוע בקול סתם חכם פרטי?
אם היית אנוס היית אמור להפטר מחטאת, וכל עוד לא נפטרת זה אומר שאתה לא אנוס. עיין רמב”ם שגגות פרק ה’ הלכה ו’. מכיוון שהרב שלי לא פוטר אותי מחטאת (גם אם אני עם הארץ) משמע שאני לא אנוס במצב זה וזה הגיוני לגמרי.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שבועות

אנחנו חוזרים על עצמנו. גם מי שבר הכי צריך לציית לסנהדרין. כשאין סנהדרין אם הוא בר הכי אינו צריך לציית לאף אחד, ומי שאינו בר הכי יכול לסמוך על חכם שמורה לו הוראות ולא חייב ללכת עם דיני ספיקות. אמנם אם הוא יודע שיש כמה דעות אז באמת סביר שעליו ללכת לפי דיני ספיקות.
בריטב"א הסברתי. הוא לא בא להסביר את הציות לר"א אלא את החיים הארוכים. והטענה היא שזה שהוא שמע לר"א ופעל שלא כהלכה היה צריך להתחייב מיתה מוקדמת, ורק בגלל שההלכה עדיין לא נפסקה הוא חי כרגיל. וזה מלמד את שכרו/עונשו של "לא תסור".
אני חוזר שוב: לדעתי יש שני סוגי פטור מחטאת בהקשר של הוריות: 1. אם פעלת כדין תחת הוראה אז לא חטאת וממילא אין קרבן חטאת. 2. פעלת שלא כדין, אבל אתה אנוס. ברמב"ם שהזכרת אין רמז על ההבחנה הזאת, ולא כתוב שם שאין פטור מחטאת כשאינך אנוס.
מיציתי.

נתיבות החושן הגיב לפני 3 שבועות

בר הכי אינו צריך לציית לסנהדרין אם יודע שהם טועים, זה בדף ב:. מי שחושב שהוא צריך לציית לסנהדרין כשהם טועים נקרא “שוגג במצווה לשמוע דברי חכמים”. אמנם, אסור לו *להורות* להיפך.
בקשר לריטב”א באמת אני צריך לבדוק את העניין. שכויח לעת עתה
כתוב ברמב”ם שאתה נחשב “שוגג” רק כשהיית יכול לבדוק ולדקדק ולא להגיע לידי שגגה, ומי שנפטר זה מי שאין לו יכולת כזו. מכאן משמע שדיני ספיקות, שבפשטות אינם פוטרים מחטאת (במיוחד במצב של “רוב הפוסקים” כמו שאנו עושים בימינו), אינם מביאים את האדם למצב שלא תהיה כלפיו טרוניא כלפי שמיא. זה מה שמעניין אותי.
אבל יכול להיות שאנחנו באמת מסכימים בתכל’ס.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

רק אעיר שבדין טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים נאמרו המון שיטות, ואכ”מ.

השאר תגובה