עונג שבת מול העלבת המארחים
הבית יוסף בס' רמ"ט כתב – אין הולכין בערב שבת יותר מג' פרסאות וכו' בריש פרק לולב וערבה אמר איבו משום ר"א ב"ר צדוק אל יהלך אדם בע"ש יותר מג' פרסאות אמר רב כהנא לא אמרן אלא לביתיה אבל לאושפיזיה אמאי דנקט סמיך א"ד לא נצרכה אלא אפילו לביתיה ואמר רב כהנא בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחי וכתבו זה הרי"ף והרא"ש בספ"ק דשבת ומשמע דכלישנא בתרא נקטינן וכן פסק הרמב"ם בפ"ל וכך הם דברי רבינו ונ"ל דהיינו כשהוא במקום יישוב שיוכל להכין צרכי שבת אבל אם הוא במקום שא"א להכין צרכי שבת מוטב שיבא לביתו אולי יוכל להכין צרכי שבת משישאר שם שודאי לא יוכל להכין צרכי שבת ואף ע"פ שהוא הולך להתארח אצל אחרים מותר מטעם זה ואע"פ שכתב הרמב"ם שטעם האיסור כשמתארח אצל אחרים הוא מפני שמביישן מפני שלא הכינו דבר הראוי לאורחים כיון שהוא במקום שלא יוכל להכין צרכי שבת אין לחוש לכך
ושאלתי –
האם עדיף עונג שבת או בעיה שיצום משבת מהצד שתהיה פה העלבות:
א. כי זה בטוח וזה ספק.
ב. כי זה יותר חשוב – 1. כי ההעלבות לא גדולה והבעיה שאין צרכי שבת גדולה. 2. גם אם ההעלבות גדולה, צרכי שבת קודמים. (ולא כמו נר שבת ונר חנוכה)
אזי 3 צדדים