עין תחת עין ממון

אני לא התכוונתי איך הם עשו את זה במובן הפורמאלי. מה ההבנה שלהם לגבי מנגנון השינוי ההלכתי? אלוהים התכוון במקור עין ממש, נכון? אז איך אנחנו פועלים נגד כוונת המחבר המקורית? הוא רוצה מאיתנו שממש נעקור את הכוונה שלו כשלא נראה לנו? ומתוקף מה הם שינו? זה היה נראה להם לא מוסרי? מה עם הערך ההלכתי המקור של עין תחת עין ממש?

לא מבין את השאלה. הם דרשו גזירה שווה וזה מה שיצא. אם זה לא מתאים למה שהיה בעבר, אז לא. כמובן שבמסגרת הגז"ש יש גם סברות.

ומאז מתן תורה ועד ימיהם לא דרשו אך הגזרה שווה הזו? ואחרי כל הפילפולים, אלוהים כתב די בבירור שהוא רוצה עין. אני מניח שהם גם הבינו את זה, לא? איך אתה מסביר לעצמך את הטקסט עצמו?

אתה מניח הנחות לא נכונות לגבי היחס בין פשט לדרש. מה שהתורה רוצה הוא הפשט והדרש גם יחד. כתבתי על כך לא מעט. הנשקה במאמרו בהמעין תשלז עוסק בזה ונזקק גם לעין תחת עין.

אתה יכול לתת לי סיבה טובה למה לחשוב שהתורה (אלוהים) התכוון גם שנדרוש את הפסוק עין תחת עין לממון?

כלומר למה ההנחות שלי לא נכונות?

ריה"ל, במאמר השלישי בכוזרי, כותב שלסנהדרין נתונה הסמכות לפרש את פסוקי התורה כרצונם, אף בניגוד לפשט. הוא כותב שאם הסנהדרין היו מחליטים להבין את "ממחרת השבת" כפשוטו- כך הייתה ההלכה.

אפילו שלוש סיבות: 1. ההתאמה בין ערכים דתיים למוסר, בטח כשמדובר בסטייה כה חדה מהמוסר. 2. קיומה של גז"ש תחת-תחת. 3. המסורת שאומרת לנו שכל הפסוקים נלמדים בפשט ובדרש ושאין הכרח לתאם ביניהם.
על מה שהכוזרי כותב יש לשאול אותו.

1. אם אנחנו מבינים שיש הפרדה בין דת למוסר ולא תמיד הם יכולים ללכת ביחד, איך אפשר להיות בטוחים עד כדי אינוס הפסוקים שאלוהים לא מתכוון שנוציא עין?
2. מי אמר בכלל שצריך לגזור גזירה שווה? אתה מאמין שכל מידות הדרש הטקסטואליות ירדו למשה בסיני? אני לא שואל מה המסורת אומרת, אני שואל איך אתה גיבשת לעצמך מה נראה לך הכי נכון. היו מסורות בעם ישראל שמידות הדרש זה המצאה (צדוקים בייתוסים קראים אביביים). האם זה הגיוני בעיניך שאלוהים לא כתב פשוט לשלם כסף תחת עין? איפה השכל הישר פה? אתה לא רואה שזה עקום?

לא אביביים, איסיים התכוונתי

1. אתה מניח את המבוקש. זה לא אינוס הפסוקים אם הם נקראים בדרש במקביל לפשט.
2. לגבי מסורת הדרש, כתבתי על כך רבות. ראה למשל בסדרת טוריי על מסורת דינמית.
3. ה"מסורות" הללו היו עמדות ולא מסורות. בפילולוגיה ידוע שאם יש לך ספר עם נוסח משובש ואותו ספר עם נוסח מתוקן, המקורי הוא המשובש ולא המתוקן. הסיבה: אנשים מתקנים שיבושים ולא משבשים טקסט תקין (וכמובן שיש לפלפל מתי זה כך). גם כאן ה"מסורות" הללו נוצרו בגלל תהיות כמו שלך, ולכן אלו לא מסורות אלא עמדות.

3. אתה מניח שהמשובש זה המסורת הפרושית, אבל אפשר לראות את זה הפוך, הטקסט המקורי והמסורת המקוריות משובשות באופן מוסרי, ולכן יש אינטרס חזק לאנוס את הפסוקים ככה שלא נוציא עיניים, לא נהרוג בן סורר ומורה, לא נשחט על ימין ועל שמאל כל מיני עוברי עבירות (נדרוש תנאים מחמירים של עדות והתראה) וכו'.

אתה דן בזה "מבפנים". איזה ערך אמת היית מגבש לו היית צריך לדון על ספר התגלות של עם אחר שאומר במפורש לעשות X (שהיה מקובל בעולם העתיק למרות היותו פחות מוסרי) והיום אונסים אותו Y באופן שלא מוזכר כלל בפשט, אך הרבה יותר מוסרי ומתקבל על הדעת (כמובן במוסר של לפני 2000 שנה, גם משם התקדמנו )? אתה באמת היית אומר שנראה לך שכוונת המחבר המקורית היא המצאה שנקראת דרש בלי ביסוס טוב?

אשמח שתפנה אותי לטור שלך שמנסה לשכנע למה המסורת שטוענת לדרכי דרש הפוכים מהפשט יותר מתקבלת על הדעת

זה דורש ליבון רחב ואין כאן מקומו. ככלל, לא נכון לאפיין את הדרשות ככלי שמשמש את חכמים למציאת פתרונות מוסריים. זה לא מה שמייחד אותן, להבדיל מדרשת עין תחת עין (ואולי תעלולי בן סורר ועיר הנידחת). לכן לדעתי גם במקרים אלו המוטיבציה לא הייתה מוסרית אלא היה להם ברור שהתורה לא מתכוונת לזה (גם דתית. תזת ההתאמה). אין דרשה שמכשירה ממזרים, או שמתירה לאשת כהן להישאר עם בעלה, מבטלת הריגת חייבי מיתות וכן הלאה. אפילו ההסתייגויות של דין אשת יפת תואר, מבוססות על איסור הלכתי של ביאת גויה ולא על איסור מוסרי של אונס שבויה. ההבלחות המוסריות שאתה מוצא בדרשות חז"ל הן בעיניי ראיה לסתור. זה מראה שלא זו הייתה המוטיבציה שלהם, וההתאמה היא כמעט מקרית.
אין טור שלי שאומר שהמסורת לדרכי דרש הפוכים יותר מתקבלת. מה שכתבתי הוא הפנייה לטורים שמראים שמסורת אינה דבר מקובע. מסורת היא דינמית ועדיין זוהי מסורת. הראיתי זאת לגבי מידות הדרש. כתות שהיו קיימות כמה שנים והחזיקו בעמדות אחרות שברור לגמרי מה מקורן (ההיצמדות לפשט) אכן נראות כמו עמדות ולא מסורות. זו התנגדות למסורת שמבוססת על טענות כמו אלו שלך. בעיניי זה פשוט.