עירובין דף ק

לכאורה לא, שכן זהו ספק עשה נגד ספק לא תעשה (הספק הוא האם מזה את הדם שחייב ארבע או את הדם שחייב אחד). אבל בפשטות בלח בלח יש ערבוב מלא ולכן בכל הזיה יש את שני סוגי הדם. אם כן, לכאורה אתה צודק שזה ממש דין עשה דוחה ל"ת.
אבל יש לחלק, שכן העשהה מתקיים בדם מסוג אחד והלאו בדם מהסוג השני, ובזה יש לומר דהוי מצווה הבאה בעבירה ולא עשה דוחה לא תעשה (כידוע, מהראשונים כמו ר' דוד בפסחים ועוד הרבה). ואולי בזה גופא נחלקו התנאים בסוגיא שם. אבל מהנימוק שהבאת לר"י, שתולה זאת בכך שבל תגרע נעבר בשוא"ת ולא בזה שעשה דוחה את הלאו, משמע שגם לדעתו העשה לא דוחה את הלאו, אלא שבגלל שהעבירה היא בשוא"ת זה עדיף.
יש עוד לפלפל כאן, שהרי אם עושה כן מספק כדי לקיים מצווה אין כאן בכלל בל תוסיף ובל תגרע. אף שבעידנא אין צורך בכוונה להוסיף או לגרוע, נראה שכאן קשה להגדיר זאת כבל תוסיף כי עושה כן בגלל הרצון לקיים מצווה (כלומר  יש לו כוונה לקיים מצווה ולא רק שאין כוונה להוסיף).
אכן סוגיא ראויה לפלפל בה טובא, וכתבתי מה שעלה לי כעת מקופיא ולא מקיבעא. יישר כוח.