על אושר ומשמעות

שלום רב.
אני מסכים לרוב דבריו, אבל אין שום קשר בינם לבין פילוסופיה. זו פסיכולוגיה (בחלקה בגרוש). הוא לא מדבר על מה נכון אלא על מה עושה נחת ומה מועיל וגם ברמה העובדתית מה מניע אנשים. לפעמים הוא מציג את טענותיו כנכון ולא נכון, אבל זו רמאות. הוא לא מנמק מאומה בנימוק נורמטיבי. הכל הצהרות שחלקן נאמרות כאילו היו עובדות ואחרות הן המלצות פסיכולוגיות (מה יביא לך נחת ויניע אותך לפעולה).
איני מכיר אותו, אבל נראה שהוא שייך למרצים לפילוסופיה שאינם פילווספים וגם לא ממש מבינים מהי פילוסופיה. הם בעצם עוסקים בפסיכולוגיה (כמו רוב האקזיסטנציאליסטים). האקזיסטנציאליזם נחשב כזרם פילוסופי או תחום בפילוסופיה, אבל בעצם זוהי פסיכולוגיה, ואף גרוע מפסיכולוגיה שכן הקביעות נאמרות בהצהרה בלי הבסיס העובדתי שאמור להיות לפסיכולוגיה נאותה (מה שכידוע בד"כ לא קיים גם שם).
——————————————————————————————
שואל:
האם לפי דבריו יוצא שמי שמקיים מצוות לשמן הוא למעשה רק מספק את יצר המשמעות הפסיכולוגי שלו ולא מקיים את המצוות לשם המצוות? כלומר, האם אותו אדם היה מקיים מצוות לולא אותו יצר משמעות?
——————————————————————————————
הרב:
כך יוצא. אבל זה נאמר ללא ביסוס. כך גם ניתן לומר כלפיו, שחיפוש המשמעות אינו אלא מקרה פרטי של נהייה אחרי אושר, אלא שאצלו האושר בא ממשמעות ולא מכסף או הנאות רגילות. אז מה ההבדל המהותי? אחרי שפרנקל פירסם את הלוגותרפיה (האדם מחפש משמעות) אמרו עליו שזו האסכולה הוינאית הרביעית. אחרי הכבוד והמין של פרויד אדלר ויונג בא פרנקל. זה באמת מבטא שהמשמעות אצלו לא היתה יותר מיצר ככל יצר אחר, בעוד שמשמעות היא בספירה מושגית ומנטלית אחרת לגמרי. משמעות קשורה לאמת ולא לסיפוק והנעה פסיכולוגית. שמעון דנן נופל באותה טעות.
כבר מתחיל לדגדג לי לכתוב גם על זה משהו.