על טיעונים פסיכולוגים
סליחה על האריכות, לא הצלחתי לבטא את עניין תמציתי יותר.
הדברים שלך לגבי טיעון פסיכולוגי.
כלומר: לא נכון להתווכח עם בן אדם ולטעון כנגדו בכך שאתה מאבחן אותו פסיכולוגית, אלא לטעון/להפריך לגופו של עניין.
נדמה לי שכן יש מקום לעיתים להשתמש בטיעון פסיכולוגי, שייחשב לגופו של עניין.
לעיתים באבחון/טיפול הפסיכולוגי ישנו מסר מהותי שמושא האנליזה נחשף אליו הוא:
החרדות/דכאונות/מחשבות שנטענות לך בראש וטורדות אותך אינן דוברות אמת.
הן נולדו ממקום של פגיעות (פוסט טראומה למשל), והפטפוט שלהם היום שגורם לך להאמין/לפעול ביחס לדברים – זו הטעיה רגשית.
זו פסיכותרפיה. אבל זו אינה מניפולציה בעלמא.
אכן כך!
הרבה פעמים, מחשבות/תפיסות/אידיאות של בן אדם נולדות אצלו – לאו דווקא ממקום של הכרה ותפיסה, אלא מסיטואציה רגשית מורכבת.
לא רק שאין צורך לדון באותה טענה/מחשבה לגופה רק בשביל להקל ברמה התירפואית,
אלא שאין לה אמינות לכשעצמה ברמה הטיעונית/פילוסופית/אידיאולוגית
כי נהיר מהיכן היא נולדה, ובהתאם החשיבות שלה, ריקותה, ועקמימות שלה.
לדוגמא,
מיכה גודמן טוען שהסיבה שחרדים מתבדלים ולכן לא לומדים ליבה,
נובע מפוסט טראומה מתקופת ההשכלה.
למרות שכיום ברור שמדובר על כלבלב קטן, ולא עדר זאבים, כפי שהחרדים תופסים מכרח הפוסט טראומה הלאומי.
לצורך הדיון אני מניח שגודמן צודק 100%
אם נעמיד זאת בצורת דיון:
חרדי: אני לא לומד ליבה כי אני מפחד להתקלקל.
גודמן: הסיבה שאתה לא עושה את זה כי יש לך פוסט טראומה.
ולכן אין מקום לטיעון שלך על הקלקול.
לכל היותר תצטרך לעבור תהליך פסיכולוגי שישחרר אותך מכך.
לפי טענתך, אין מקום לדיאגנוזה של גודמן בתורת טיעון. כי זה לגופו של אדם, ופסיכולוגיה.
ולא בגוף העניין.
נראה לי, שטיעון הפסיכולוגי הזה הוא אכן לגופו של עניין.
ככל שאני מגיע למסקנה, ומציג לך אותה בדיון,
שאתה נמצא ב"מצב שוא",
פוסט טראומה,
שמטבעו הוא הטעיה פנימית ואינו שווה דיון.
זו טענה לגופו של עניין.
שמכסה ומרוקנת מתוכן את הטיעון שלך.
כמובן, אצטרך להסביר ולתקף אותה. אבל גם אם אשאר בגובה הטיעון הפסיכולוגי – הטיעון יעשה את העבודה שלו.
יותר מזה,
הרבה פעמים בתוך הטיעון הפסיכולוגי מונח טיעון מהותי/עובדתי.
כך במשל, כשאני אומר לחרדי: אתה סובל מפוסט טראומה,
דה פאקטו מונחת עובדה:
כיום אין חשש לקלקול וכו'
ושוב, כל זאת קורה כשאני ניגש לדיון עם ארגז כלים של טיעונים פסיכולוגים בלבד
אתה מערבב בין שני מישורי דיון. ברור שיש השפעות פסיכולוגיות על אדם, הטיות שונות וכדומה שמובילות אותו לטעון טוענות שאין להן הצדקה כשלעצמן. מי אמר אחרת? אבל כשאתה נמצא בוויכוח עם מישהו, הטענה שדבריו נובעים מהטיה פסיכולוגית היא טענה לא עניינית. אתה צריך להראות לו שדבריו לא נכונים מצד עצמם. אחרי שהראית את זה אתה יכול להוסיף הערה פסיכולוגיסטית, ולהציע הסבר שהטעות שלו יסודה בהטיה פסיכולוגית. אבל טענה שתולה עמדה בהטיה פסיכולוגית היא טענה לא עניינית. זה מה שאמרתי תמיד וזה מה שנכון, ואין בדבריך שום דבר שסותר את זה. אז אולי דבריך נבעו מסינדרום X הידוע… 🙂
ברור, ש"אבחון" מינפולטיבי ומתנשא לא יכול להחליף טענה.
אבל הרבה פעמים, האבחון הוא גוף הטענה, ולגופו של עניין.
כלומר, טיעון פסיכולוגי יכול להיות רלוונטי ומוצדק כחלק מהדיון כאשר הוא חושף הטיות המובילות לטענות שגויות, מספק הקשר חיוני להבנת הטענה, וכולל בתוכו עובדות חשובות.
זה בדיוק מה שהוא עושה בטיעון של גודמן.
ברור שאם תוכל להביא אבחון פסיכולוגי מקדים שמורה על הטיות אתה יכול אולי להתחשב בו (אם כי גם אז צריך להתמקד בטענות הענייניות). אני מדבר על אבחון שאתה עצמך עושה במקום לטעון טענות ענייניות.
הטיעון של גודמן אכן לא ענייני. מכוח עקרון החסד, אני מניח שהוא חשב שמובן מאליו שהחרדים טועים עניינית ולכן לא ראה צורך להסביר זאת. ולכן רק בא להסביר פסיכולוגית מה גרם להם לטעות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer