עסקת חטופים
בטור 607 טענת ששיקולים עתידיים אינם לב העניין בסוגיית שחרור החטופים, וזה כי בכל מקרה אי אפשר יהיה למוטט את חמאס. טענתך הייתה שאתה נגד עסקת החטופים, למרות שהיבט החטופים הוא הנעלה ביותר, וזה כי שחרור חטופים כרגע יפגע בשחרור חטופים אחרים. אנחנו כמה חודשים אחרי הטור, וכמה דברים קרו: (1) אכן התבצעה עסקה, ועד כה שוחררו כבר 80% מהחטופים. (2) אנו ממשיכים לפגוע בחמאס, אם כי לא למוטט אותו. (3) יש תוכניות לכיבוש עזה
לאור הדברים האלו, נראה שאם אנו ממשיכים להתעלם מהיבטים ימניים (שיקולים עתידיים), ממשיכים לטעון שאי אפשר למוטט את חמאס, וממשיכים להתרכז באינדיבידואליים החטופים (ולטעון שהחזרתם היא המטרה העיקרית של המלחמה), המסקנה המתבקשת היא שכדאי וראוי לבצע עסקה על כל החטופים תמורת הפסקת הלחימה (בהמשך לרוח הדברים ממאמר 607).
האם אתה מסכים לכך? אנו שואל כי ראיתי בכמה מקומות התנגדות שלך לכל עסקה (שכן כל העסקאות כוללות את הפסקת הלחימה, או לגמרי או לזמן ממושך).
אכן זרמו הרבה מים בקישון מאז נכתבו הדברים. לא העליתי בדעתי שלממשלה יהיה כזה אומץ ןנחישות להמשיך בלחימה מול כל הלחצים. כיום להערכתי יש סיכוי להכניע את חמאס, אם כי זה רחוק מלהיות ברור. זה יהיה תלוי במידה רבה בנחישות בהמשך ובאינטליגנציה של ניהול העניין (משהו שהממשלה והצבא להערכתי מאד לא מצטיינים בו).
אני בכלל לא בטוח שיש לנו אופציה לקבל את כל החטופים גם תמורת הירח. אני נוטה לחשוב שגם אם ניכנע זה לא יקרה, אבל לדעתי גם אם זה יקרה אסור להיכנע. עסקאות חלקיות הן עניין מקומי ואין לי עמדה גורפת לגביו. אבל אם אפשר להרוויח כמה חטופים במחיר שאינו בלתי הפיך, בהחלט יש לזה מקום.
למה בעצם לא לקבל עסקה של כניעה תמורת כל החטופים (אם זה אפשרי, מה שכמובן לא נכון)? בהנחה שאנו מתעלמים משיקולים עתידיים, זה הדבר המתבקש לעשות. במילים אחרות, נראה שהדרך היחידה להתנגד לעסקה מלאה שכוללת הפסקת מלחמה היא, להתייחס לשיקולים עתידיים (שכוללים כמובן שיקולים עתידיים של ארגונים אחרים שיראו שאם חוטפים לנו אזרחים, אנחנו נכנעים).
אם אתה בוחר מאלו שיקולים להתעלם תוכל כמובן לקבל איזו החלטה שתרצה.
ברור, אני רק שואל את דעתך בהתאם להתפתחויות שהיו. הרי בטור 607 אמרת שיש להתעלם משיקולים עתידיים, ואני תוהה אם אתה עדיין מחזיק בעמדה זו. ואם כן, למה לא לעשות עסקה של כולם תמורת כניעה?
לא כתבתי שם ומעולם לא חשבתי שיש להתעלם משיקולים עתידיים. להיפך, עיקר השיקולים כאן עוסקים בעתיד. טענתי שם הייתה שסכנות עתידיות מהמחבלים שנשחרר הן לא שיקול מרכזי ובוודאי שלא נכון למדוד מספרי נפגעים. שיקול של ביטחון עתידי הוא הסיבה שיצאנו למלחמה הזאת והסיבה העיקרית לכך זהיא מוצדקת.
אוקי, אז אם שיקולים עתידיים כן חשובים, מה אתה רואה שהשתנה בין הזמן שנכתב התור לזמן עכשיו, מההיבט הזה?
עושה רושם, אבל אולי אני טועה, שבזמן כתיבת הטור חשבת שהשיקולים העתידיים של התאוששות חמאס וההבנה של העולם הערבי הקיצוני שאנו נכנעים אם חוטפים לנו אזרחים הם דברים שיקרו ככה או ככה (כי אנו ניכנע בכל מקרה), ולכן כדאי לבצע עסקה ולעצור את המלחמה. אולם עכשיו, כשאנו רואים שהמלחמה חזרה, השיקולים האלו חזרו להיות רלוונטיים- יש יכולת לחסל את חמאס. מכאן, שאולי כן כדאי ללכת עד הסוף, כדי למנוע את הקושי העתידי שנובע מכניעה.
אם אני אכן צודק, אז הצידוק להתנגד לעסקת חטופים היא בשל שיקולים עתידיים של חיסול חמאס וביסוס מעמדנו ככאלו שמחסלים כל מי שחוטף לנו אזרחים, צידוק שלא היה קיים באופן סביר בזמן כתיבת הטור בגלל המחשבה שלא נוכל בכל מקרה להכריע את חמאס.
האם אני קולע לעמדתך?
לגמרי. זה מה שכתבתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer