ערך בטיפוח עצמי

אולי אפשר למלא צרכים אישיים לשם קיום ערך החיים, למשל: לאכול כדי לחיות ולהיות בריא או לדאוג לרווחה נפשית כדי שלא ללקות בהפרעות רגשיות.

רבי עקיבא לימד וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חברך. כתב אחד העם: "התורה המוסרית של האבנגליון רואה לפניה את האדם האישי בתמונתו המוחשית, עם יחוסו הטבעי לעצמו ולאחרים, והיא מבקשת להפוך את היחס הזה ולהטות את החיים האישיים מן ה"אני" אל ה"אחר", מן "איגואיסמוס" ישר אל "איגואיסמוס" הפוך. כי אמנם ה"אלטרואיסמוס" האבנגלי אינו בעצם אלא "איגואיסמוס" הפוך, בהיותו גם הוא שולל מן האדם ערך מוסרי אובייקטיבי מצד עצמו ועושהו אמצעי לתכלית סובייקטיבית, אלא שה"איגואיסמוס" עושה את ה"אחר" אמצעי לתועלת ה"אני", וה"אלטרואיסמוס" עושה את ה"אני" אמצעי לתועלת ה"אחר". ואולם היהדות הסירה מתורת המוסר את היחס הסובייקטיבי והעמידתה על בסיס אובייקטיבי מופשט: – על הצדק המוחלט, הרואה את האדם בתור ערך מוסרי עצמי, בלי הבדל בין "אני" ובין "אחר". על פי השקפה זו, רגש הצדק שבלב האדם הוא השופט העליון על מעשיו ומעשי אחרים כאחד. הרגש הזה צריך להשתחרר מן היחוסים האישיים, כאלו הוא בריה בפני עצמה, וכל בני אדם, וגם "אני" בכלל, צריכים להיות שוים לפניו. כולם, וגם "אני" בכלל, חייבים לפתח חייהם וכחותיהם עד מקום שידם מגעת, וכולם חייבים עם זה לעזור איש את אחיו בהשגת מטרה זו, כפי יכולתם, וכשם שאין לי רשות להרוס חייו של אחר בשביל חיי אני, כך אין לי רשות להרוס חיי אני בשביל חייו של אחר. כי שנינו בני אדם וחיי שנינו ערך אחד להם לפני כסא הצדק."

כתב המאירי שצריך האדם להשתדל בחוק נפשו השתדלות תמידי ובצרכי גופו כפי ההכרח לבד ואף גם זאת בכוונת להיות תכלית כוונתו לשלימות הנפש. כלומר, דאגה לצורך ה"אני" המדומה – אגואיזם. דאגה לצורך האני האמתי – אחריותו של האדם לעצמו (אם אין אני לי מי לי). ההבחנה בין האני האמתי – מה שבאמת הנך, לבין ה"אני" המדומה – מה שנדמה לך כשלך אך אינו באמת שלך – היא עבודת ההיטהרות והתקדשות.

מ80,
אז לפי המאירי אין ערך בטיפוח הבריאות מצד עצמה אלא כאמצעי להשגת ערך אחר.

לפי המאירי, להתעסק בצרכי הגוף לבד מבלי להשגיח בזה לעבודת הא-ל ושלמות הנפש הוא טיפוח חלקי של בריאות, בעוד שטיפוח בריאות אמתית ושלמה דואג לתכלית עבורה נברא האדם.

נדמה לי שצריך לחדד יותר את דבריי. ברור שיש ערך בשמירת החיים. הרי כתוב "וחי בהם", וזו גם סברא פשוטה. וכך גם לגבי שמירת הבריאות. אבל אדם שעוסק בזה לא בהכרח ראוי להערכה כי הוא עוסק באינטרס שלו. אם אדם לא רוצה בזה ועושה זאת רק לשם המצווה שבדבר אז כמובן הוא ראוי להערכה גם במובן המוסרי. ובאשר לטיפוח הגוף ודאגה לצרכים – זה כבר פחות ערך גם מצד עצמו, ומעבר לזה גם כאן יש לחלק לפי המוטיבציות של העיסוק הזה.

מיכי,

גם בדאגה לזולת יש אינטרס, יש לאדם אינטרס להרגיש טוב עם עצמו ולכן הוא דואג לזולת.

בכך כבר עסקתי בטורים על מעשים אלטרואיסטיים. קחנו משם.