פלגא דדינא

כפי שאני מבין, מדובר בלימוד מהצד השווה משני אבות: בור ואש. לימוד בפלגא דדינא הוא לימוד מחצי משני המלמדים, ובמקרה זה מאש בלבד. לגבי שן רש"י מסביר שם שצריך את שני המלמדים כי אש מועדת לאכול גם את שאינו ראוי לה משא"כ בשן. אבל רגל ואדם מועדים להזיק לכל, ולכן לגביהם ניתן ללמוד מאש בלבד. לא צריך את התוספת של בור. תוס' חולק על רש"י ולדעתו גם את שן ניתן ללמוד מאש בלבד, כי בשן מעצם הגדרתה לא שייך אכילה של מה שאינו ראוי (כי אם אכלה אתה מה שאינו ראוי הרי זה קרן ולא שן). לפי זה הצירוף של בור ואש מיותר. אש עושה לבדה את כל העבודה. וזהו לימוד של כל שאר האבות בפלגא דדינא. הניסוח של מסקנת התוס' הוא: ונראה דשן נמי אתי בפלגא דדינא או מאש לחודיה. באמת לכאורה לא ברור מדוע תוס' מוסיפים פלגא דדינא או אש. לכאורה זה אותו דבר. ייתכן שזה רק פירוש המונח פלגא דדינא – כלומר מאש לחודיה. ולכן יותר נראה שכוונתו לחדד ולומר את ההבדל בינו לבין רש"י. כדי להבין זאת נקדים מדוע רש"י קורא לזה פלגא דדינא ולא סתם לימוד מאש? ההסבר הוא שלרש"י אדם ורגל ניתנים להילמד רק משני האבות יחד, ולכן בכל אופן יש צורך לכתוב את שניהם. רק שן נלמד מאש לבדה, וזה מה שמכונה לימוד בפלגא דדינא. אבל לפי תוס' גם שן ניתן ללמוד מאש לבדה, ולכן לשיטתו מספיק לכתוב את אש לבדה. וכשכתוב אש לבדה והכל נלמד ממנה אז זה כבר לא פלגא דדינא אלא פשוט לימוד מאש. לימוד בפלגא דדינא הוא רק במצב שצריך לכתוב את שני האבות (בור ואש) אבל יש אחד התולדות (שן) שבשבילו מספיק חצי משניהם, ורק לשאר האבות (אדם ורגל) צריך את שניהם. אבל כשבאופן כללי די לנו לכתוב את אש לבדה והכל נלמד ממנה זהו לימוד מאש ולא שייך לקרוא לזה לימוד בפלגא דדינא.