פסיקה ע"פ טעמים. בדין דבר שטבולו במשקה
שלום הרב!
הרב קפאח כתב שצריך ליטול ידים רק כשמטבלים ממש את המאכל במשקה ולא כשהוא רטוב מחמת שטיפה וכדו'.
הוא לומד זאת מדיוק בדברי הגמרא והרמב"ם: "כל דבר שטבולו במשקה" ולא "כל דבר רטוב" (וכתב שכך נהגו רבותיו).
השאלה שלי היא הרי הטעם המבואר בראשונים הוא שידיים שניות לטומאה והמשקה עלול לקבל טומאה יותר מהכל. מה זה משנה איך הוא נרטב?
האם יש להחשיב את הדיוק בגמרא יותר מהטעם?
תודה
אכן נשמע מוזר. ודיוק לשוני חלש כזה ודאי לא דוחה סברא פשוטה.
גם אם בגמרא עצמה לא כתוב הטעם אלא רק בראשונים?
מה זה משנה? אם אתה חושב שהדיוק הוא חזק (מה שלא נכון כאן) ושיש לך טעם אחר – אז אתה יכול לחלוק עליהם. אבל איני רואה טעם אחר, והדיוק הוא חלש.
כנראה כוונת "לא כל דבר רטוב" להוציא דבר שלא נרטב לרצונו.
אולי גזרו דווקא בהווה (וכדרכו להיות רטוב ללא טיבול יטמאו). הדיוק נראה דיוק.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer