פקק בשבת

תודה לרב על התשובה
במקרה שלנו שיש הרבה ילדים קטנים.
האם זה צורך גדול או שפשוט היינו צריכים לאכול קר ולתת למקרר להתקלקל .

התועלת שצריכה להיות מהגוי שמבצע את המעשה, היא תועלת ישירה, לדוגמה, האוכל שהוא זקוק לו, לא יתקלקל אם ירים את הפיוז של המקרר וכו'. מיץ התפוזים שקיבל לאחר מעשה, לא נחשב כתועלת, מפני שתועלת מהסוג הזה, תמיד קיימת(בצורת בקבוק מיץ תפוזים או בצורת הכרת תודה).

נראה לי בהחלט צורך גדול. המקור שמתיר אמירה בדאורייתא עוסק בהדלקת נר למאור, מה שנראה הרבה פחות חיוני.

הרב, למה אכילת אוכל חם זה צורך גדול? אנשים אוכל קר מדי יום ביומו. אפשר לאכול קר ולהסתדר גם אם אוכל חם נחשב לטעים יותר, לא?
נר למאור בלילה, לפחות בזמנם אכן היה יותר נצרך כי אי אפשר היה לראות בלילה (לא הייתה תאורת לילה עירונית בחוץ וכו' שיכלה להיכנס קצת לבית). ייתכן ובימינו זה באמת צורך פחות גדול (תלוי כמובן במיקום וכו').

קודם כל גם המקרר כבה. שנית, בימינו אוכל מבושל שאינו חם זה בהחלט צורך גדול, בטח לילדים. בימיהם הם חיו בחושך ולכן לדעתי הצורך בנר ממש לא היה כל כך אקוטי. היה אור טבעי מהירח והכוכבים ונרות של אחרים. אם אני חושב עלינו כיום, נראה לי שהרוב המוחלט יעדיפו חושך בסעודה על פני היעדר פלטה ומקרר.

בהנחה והבעיה הייתה רק לגבי הפלטה )נניח המקרר היה מחובר למקור מתח אחר), עדיין היית חושב כך?
לא יודע הרב, אני חושב שגם ילדים יוכלו להסתדר בשבת אחת עם אוכל פושר. כמו שאוכלים סנדויץ', או שניצל קר, או פיצה קרה. לא סוף העולם, בטח לא אם זה מקרה חד פעמי.

אם הבעיה הייתה רק פלטה, יש מקום לדון. תלוי איזה אוכל יש, ומה הילדים אוכלים. אין לי תשובה כללית.

לדעת רוב הפוסקים שהדלקת חשמל מדרבנן אין כאן בעיה (אלא שלדעת הרב מיכי זה דאורייתא).
אמנם הפלטה היא דאורייתא אבל כוונתה בהרמת הפקק אינה לפלטה אלא לחשמל הכללי כך שלגבי הפלטה זה פסיק רישיה שמותר באמירה לנכרי.

האמת, הייתה לי מחלוקת עם חבר שלי במקרה שקרה לנו.
במקור יצאנו לרחוב לחפש מישהו שיש לו פלטה של שבת, ומצאנו אישה נחמדה שהציעה לנו להשתמש בפלטה שלה.
החבר שלי שאל אותה אם היא מכירה עובדת זרה, והיא אמרה שכן.
אני חשבתי שעדיף להשתמש בפלטה של אותה אישה, ולא לבקש מהעובדת הזרה להרים את הפקק. כמו שציינו כאן, העובדת הזרה לא קיבלה שום תמורה ישירה על הרמת הפקק — רק בעקיפין נתנו לה מיץ תפוזים.
השאלה שלי:
אם במקרה כזה יש לנו חלופה לחימום האוכל, או אפילו אפשרות לאכול קר, האם בכל זאת מותר היה לבקש מהגויה להרים את הפקק ברמז?
והאם עצם הבקשה מגוי לחלל שבת ברמז נחשבת איסור מהתורה (דאורייתא) או מדרבנן?

הרב ציין שאינו מבחין בין רמז לאמירה מפורשת לגוי,.
אך לפי התוכן של הסרטון הזה



ישנו הבדל אם הבנתי את הסרטון נכון הרב שם (בהקשר של רמיזה לגוי למלאכה מותרת) מרמז שמותר להפנות לגוי לצורך חימום שבת למשל, להדליק פלטה כדי לחמם אוכל לילדים קטנים — וליהנות גם אנחנו מהאוכל החם.

זה איסור דרבנן. מדובר באמירה על איסור תורה (לשיטתי) ולכן אין להקל אלא במקום צורך גדול. באמירה באיסור דרבנן התירו במקום מצווה, ועונג שבת הוא מצווה. ברמ"א כתב שאין הבדל בין אמירה לרמיזה, וכך דעת רוב הפוסקים. הב"ח אמנם מחלק.

תודה לרב על המענה אשמח גם לשמוע את הדעה של הרב לסיטואציה שהיתה ולשאלה הקודמת שלי
השאלה שלי:
אם במקרה כזה יש לנו חלופה לחימום האוכל, או אפילו אפשרות לאכול קר, האם בכל זאת מותר היה לבקש מהגויה להרים את הפקק ברמז?
והאם עצם הבקשה מגוי לחלל שבת ברמז נחשבת איסור מהתורה (דאורייתא) או מדרבנן?

עניתי על הכל. אמירה לנכרי היא איסור דרבנן. בפשטות אין הבדל בין אמירה לרמיזה.
יש הבדל בין אמירה לנכרי לעשות איסור דרבנן (שבות דשבות) לבין אמירה שיעשה איסור תורה (שבות דאורייתא).
שבות דשבות מתירים במקום מצווה (כלומר לצורך מצווה). שבות דאורייתא נוהגים להתיר לצורך מאד גדול.
הפעלת פלטה לשיטתי היא איסור תורה, אבל פוסקים רבים סוברים שזה רק דרבנן.
צורך באוכל חם הוא צורך מצווה (עונג שבת) אבל לא צורך גדול מאד.
מכאן שלשיטתי מדובר בשבות דאורייתא לצורך מצווה (ולא צורך מאד גדול), ואסור. אבל לשיטת הרבה פוסקים זו שבות דשבות ומותרת לצורך מצווה.