קרוב פסול לעדות

לא בהכרח נכון. החזקה היא שאין אדם חוטא ולא לו. לכן אדם נחשד לגבי עצמו אבל לא לגבי מישהו אחר. יש כמובן חשש כלשהו, אבל הוא לא מספיק כדי לפסול אותו באופן גורף. ובוודאי זה נכון לגבי משה ואהרון. אגב, משה ואהרון אינם ראיה, שהרי אין מקור שפוסל אותם. ניתן היה לומר שאמנם קרוב חשוד לשקר אבל מי שלא חשוד באמת כשר, כמו משה ואהרון. זו דוגמה ולא ראיה. היא באה לומר שהפסול לא נובע מחשש שקר. מעבר לזה, קרוב פסול להעיד גם לחובת קרובו. האם גם שם יש חשש שקר?