רמת החיוב של מימרות בגמרא ושל מנהגים

שו”תקטגוריה: עיון תלמודירמת החיוב של מימרות בגמרא ושל מנהגים
שואל שאל לפני 6 שנים

שלום הרב מיכאל,
 
רציתי לשאול אותך לגבי רמת החיוב של מימרות בגמרא, לפעמים יש מימרות כמו: “מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי”, או “לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי”, או “א”ר יוחנן איזהו ת”ח המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו” והפוסקים לוקחים אמירות כאלו והופכים אותן להלכות מחייבות לכולם. שאלתי מה ההצדקה לדבר? אני יכול להבין את ההצדקה לגבי דברים שנוגעים בעשיית סייג ומשמרת למצוות, אבל פה זה לא נראה לי המצב.
 
בנוסף רציתי לשאול לגבי תפילת שחרית, קראתי שלפי הרמבם מתחילים ב”ברוך שאמר” ומסיימים ב”אשרי” שאחרי תחנון, האם מותר לכתחילה לנהוג כך?
 
בברכה,

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

לדעתי האישית אין לזה תוקף רב. גם בלשון הפוסקים צריך לשים לב האם הם כותבים זאת כחובה גמורה או כהמלצה, מנהג וכו’. יש מהפוסקים שלא מקפידים לעשות את ההבחנות הללו (כמו הקיצוש”ע).
בסופו של דבר תוקף של כל אלו הוא מכוח המנהג ולא בגלל שפוסק כזה או אחרת כתב זאת.
כך גם לגבי שחרית. המנהג היום הוא לעשות הכל. 
——————————————————————————————
שואל:
לגבי כיסוי ראש, ותפילה ניכר שזה המנהג באמת. אבל האם יש מנהג לשים את החלוק (או כל בגד) כדרכו (ולא הפוך)? איך מודדים שזה אכן מנהג? כנ”ל לגבי לבישת החלוק (או כל בגד) מתחת לשמיכה.
האם נכון להגיד שחיוב מצד מנהג הוא רק בעשה (כיפה, נוסח התפילה וכו), ולא באל תעשה (לא להתלבש מחוץ לשמיכה, לא לשים בגדים הפוך, וכו)?
 
מעבר לזה, יש מנהגים שנהוגים אך אינם מחייבים הלכתית – סופגניות בחנוכה, תחפושת בפורים, נישוק תפילין/מזוזה, חלאקה, תרנגול כפרות וכו. מה הקריטריון להבדלה בין מנהגים מחייבים הלכתית לבין אלו שלא?
 
ומעל הכל, למה מנהג (שאינו מנהג קדמון אלא מחודש) בכלל מחייב (והאם אין בזה משום בל תוסיף?)
 
ראיתי באינטרנט מספר מקורות לקולא:
במאמר שלקוח מדבריו של מנחם אלון:
 
אני חושב, שכיוון שרוב העם היהודי אינו שומר הלכה, אין משמעות מחייבת למנהגים, כפי שהייתה בתקופות קדומות.
מנהגים רבים נחשבים כיום לחובה הלכתית, וכל אדם שחושב שהדבר הוא איסור, כאשר תתברר לו טעותו, יוכל לבטל את מנהגו. 
 
בנוסף, בתוספות מסכת עבודה זרה דף נט עמוד א כתוב: “אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג”, משתמע מפה שבמקום שההלכה שבידך לא רופפת, אין חיוב ללכת אחר המנהג.
——————————————————————————————
הרב:
1. לא הבנתי את השאלה. מה פירוש איך מודדים שמשהו מנהג? אם יש לו מקור – אז זו הלכה, ואם לא – אז זה לכל היותר מנהג.
2. מנהג שהנוהגים אותו בעצמם מבינים שאינו חובה הוא מנהג לא מחייב. אלו הסופגניות וכדו’.
3. מה ההבדל בין מנהג קדמון למנהג מחודש? כל מנהג היה פעם מחודש ואחרי זמן יהיה קדמון. יש תוקף למנהגים שלומדים אותו או מדין נדר או מהפסוק “אל תיטוש תורת אמך” (ראה תחילת פ’ מקום שנהגו בפסחים). לפי הרמב”ם יש בל תוסיף רק אם אומרים על דבר כלשהו שהוא מן התורה. לא כל מה שנוהגים הוא בל תוסיף. לכן הוא כותב שחכמים שמתקנים או גוזרים צריכים לציין שזו חקיקה שלהם ולא דין תורה.
4. לדעתי העובדה שרוב העם לא שומר הלכה היא חסרת משמעות. היו תקופות אחרות שבהן רוב העם עבד עבודה זרה. אז מה? מה שקובע הוא מה שעושים אלו שמחוייבים. ובכלל, מנהג לא צריך שכל כלל ישראל ישמרו אותו. יש מנהג מקום ומנהגי עדות וכדומה.
5. לגבי אדם שטעה וחשב שמדובר בהלכה והוברר לו שזה מנהג, יש פוסקים שמתירים זאת אפילו בלי התרת נדרים. אני לא בטוח בזה.
6. דברי תוס’ שהבאת הם גמרא מפורשת בירושלמי בכמה מקומות (ראה פאה פ”ז ה”ה ועוד). משמעות הדברים היא שיש שני סוגי מנהג: 1. מנהג נייטרלי (לא הלכתי), כמו הסופגניות או הכיפה. תוקפו מכוח “אל תיטוש”, וכנ”ל. 2. מנהג הלכתי (נוהגים לפסוק הלכה כך ולא אחרת). המנהג השני עוסק בפסיקת הלכה, ואחרי שפוסקים כך זה מחייב בגלל שזו ההלכה ולא בגלל “אל תיטוש”. זה רק כלל בפסיקת הלכה, שאם אינך יודע לך אחרי המנהג. וזה מה שאומר הירושלמי. ולכן ברור שכשאתה יודע מהי ההלכה אין שום סיבה ללכת אחר המנהג. אבל זה רק במנהג מסוג 2, ולא קשור למנהג מסוג 1. כמובן שגם מנהג מסוג 1 לא עוקר הלכה.
——————————————————————————————
שואל:
1. התכוונתי איך קובעים שמשהו הוא מנהג? אני מניח שיש איזושהו גבול מטושטש ונניח מנהג כיסוי ראש נמצא עמוק בשטח המנהג, השאלה היא לגבי מקרים גבוליים של כל מיני מנהגים אזוטריים שיש לא מעט אנשים שלא מכירים אותם בכלל. כלומר, מה הקריטריון לקבוע אם משהו הוא בגדר מנהג או לא במקרים שזה לא ברור מאליו.
2. לגבי הבנה, יכול להיות שלאחרים זה ברור איזה מנהג מחייב ואיזה לא, אבל לי זה לא כל כך ברור מאליו, לכן אני מנסה להבין איך מבדילים בין השניים. יש גם רבנים שמקפידים בתורת חיוב על מנהגים שרבנים אחרים רואים בהם כלא מחייבים, ואז נשאלת השאלה, למי נאמין.
3. לגבי מנהג קדמון, שם לפחות יש הוה אמינא להגיד שזה מנהג שמקורו בסיני והוא משמר דבר הלכה שנשכחה, אבל לגבי מנהג מחודש, בוודאי שלא ניתן להגיד את זה. 
4. השאלה אם אדם שאינו חלק מקהילה כלשהי, ואבותיו לא הורישו לו מורשת של מנהגים מחייבים (למשל קטניות בפסח), האם הוא מחויב במנהגים כלשהם, ואם כן של מי.
6. אם הבנתי אותך נכון, התוקף של מנהג סופגניות למשל הוא מכוח “אל תטוש”, אם כך מדוע שהוא לא יהיה מחייב? ואם הוא לא מחייב, אז האם אפשר להקיש שגם כל המנהגים האחרים שאינם הלכתיים גם אינם מחייבים באותה מידה?
——————————————————————————————
הרב:
1. דברים שאנשים כלשהם עושים אינם מנהג אלא אולי לקהילתם (אם זו קהילה מוגדרת). חובת הראיה היא על מי שטוען שמשהו הוא מנהג. אין קריטריון חד, ומשתמשים בשכל הישר (כמו בכל דבר).
2. ראה 1. שאלת הרבנים אינה שונה מכל שאלה הלכתית שיש לגביה מחלוקת. אם אתה בר הכי עליך להיכנס לסוגיא ולהכריע בעצמך. אם לא – עשה לך רב. אגב, דומני שבד”כ כשתשאל את הרבנים האם לדעתם זו הלכה או מנהג והאם זה מחייב, הם יענו לך עניינית.
3. מנהג אינו הלכה שאבדה לנו. זהו חידוש בהגדרה. מנהג קדמון אינו אמין בעיניי יותר ממנהג חדש, אלא שאם הוא פשט בכלל הציבור אז הוא מחייב מדין מנהג. כמובן הדבר תלוי באיזה משני סוגי המנהג שהגדרתי במייל הקודם עסקינן.
4. לא. רק מנהגים של כלל ישראל.
6. בגלל שסופגניות גם הנוהגים אותו יאמרו לך שאינו חובה. אני גם נוהג לקרוא ספרים מעניינים וכך אני מניח רוב חברי קהילתי. האם זה הופך למנהג בקהילתי? הוא הדין לאכילת קוטג’ בארוחת בוקר.

בן-ציון הגיב לפני 4 שנים

לי יש דאגה שמאז חיבור השולחן ערוך, לא מעט הנהגות של חז”ל כגון מימרות מברייתות או תנאים ואמוראים בודדים, שלא עומדים ברמה של סייג למצווה מדאורייתא או מדרבנן, אומצו וקיבלו תוקף יתר לעומת מעמדם המקורי כדעה ולא הלכה מהמשנה או כהנהגה קבלתית או סמלית יפה ולא עיקרון ברמה שמצדיקה פסיקה לדורות, המחייבת הלכתית את כל כלל ישראל. דוגמא פשוטה שמופיעה בהתחלת שו”ע א”ח: להקדים ימין לשמאל כגון (ולא רק) בנעליים – עיקרון סמלי ואף יפה ומבוסס בתורת הקבלה – אבל בולטת בכך שמקור ה”דין” רק בברייתא ולא במשנה, ולא נראה שמוצדק להפוך הנהגה, יפה ככל שתהיה, לדין שעומד לצד תקנות חכמים שיש להם בסיס בתורה, בסייגים לתורה או כגזירה נחוצה, כגון: נטילת ידיים, ברכות, תפילת שמונה עשרה או לבישת טלית בשעת התפילה וכו’. לדעתי כלילת הנהגה זו והדומות לה יצר מצב מלאכותית ולאו דווקא רצוייה, של גיבוש גוף הלכתי מעובה במידת-מה בהנהגות שהיו צריכים להישאר נחלת המחמירים בהנהגת סמליות וקבלתיות, ולא כדינים שיחייב את הכלל.

mikyab צוות הגיב לפני 4 שנים

אני מסכים לטענה העקרונית (דומני שהרבה פרטים בהלכות לשון הרע ורכילות הם דוגמה מובהקת להפיכת מימרות אגדיות להלכה), אבל יש בדבריך כמה ערבובים:
1. יש תקנות דרבנן שאינן סייג או גזירה למצוות דאורייתא.
2. הלכה שמקורה בקבלה יכולה להיות הלכה.
3. זה ממש לא משנה אם מקור הדין בברייתא או במשנה.

Back to top button