רש"י על ידיעה ובחירה
שלום הרב.
תהיתי אם תאהב את הראיה מרש"י (לולא הגהות הב"ח) בסוטה ב. ד"ה 'איני', לכך שהוא סובר שאלוקים לא יודע את מעשי האדם העתידיים.
ראיתי בבד"ד ב' במאמר של הרב שמואל אינגברג שמבין כך ברש"י.
מה דעתך?
תודה. לא הכרתי. ובאמת דברי הב"ח דחוקים טובא. הם אפשריים בגמרא אבל לא ברש"י.
הגהת הב"ח שם נקטעה באמצעה, וכנראה מה שהתכוון לומר הוא שהבחירה אפשרית לא מאפשרת שתצא בת קול מראש ותכריז (ליבא לפומא לא גליא), וזה לא כ"כ דחוק לומר זאת אף בדברי רש"י.
למה לא אפשרי שתצא בת קול? אם הקב"ה יודע מה שאבחר הוא יכול גם להכריז על כך. הרי אני לא באמת שומע (וגם לא אף אחד אחר). בפשטות אי אפשר כי הקב"ה לא יודע.
כי אם יוצאת בת קול, זו כבר לא ידיעת הקב"ה הייחודית שאינה כידיעתנו ואינה סותרת את הבחירה (לפי הסברי הראשונים השונים), אלא משהו שיצא אל הפועל במציאות. אם יש בת קול, אז אולי יש גם מי שיכול לשמוע אותה.
כך הרי ביארו מדוע הרמב"ם נזקק להשיב על "ועבדום וענו אותם" באופן שונה משהשיב על שאלת הידיעה והבחירה, ("כי ועבדום ועינו…" נאמר לאברהם, וידיעתו הנבואית של אברהם, שהיא ידיעה כידיעתינו סותרת את הבחירה). ואם כך ביארו ברמב"ם, כך גם יכול הב"ח לבאר ברש"י.
(כידוע הרלב"ג כתב מפורשות שידיעת ה' לפני מעשה היא רק ידיעת האופציות האפשריות השונות, ועורר בך התנגדות רבה. ולא מצאנו התנגדות כזו לפירוש רש"י כאן, כנראה הוא לא כ"כ מפורש, ואפשר לבארו באופנים שונים).
בהמשך המאמר יש וורט יפה לפי זה שאין ידיעה על מעשים עתידיים.
חז"ל אומרים ששני רוצחים, אחד במזיד ואחד בשוגג, שרצחו ללא עדים, הקב"ה מזמנם לפונדק ומביא לשם עדים והשוגג נופל על המזיד.
שואל הרב אינגבר: מדוע לא זימן הקב"ה עדים כבר על מעשה הרציחה הראשון? והתשובה היא שהמעשה נעשה במזיד וכיוון שהקב"ה לא ידע שהוא ירצח, לא יכל לזמן עדים. עד כאן דבריו.
אך לכאורה זה לא מסביר מדוע לא זימן עדים בשביל הרוצח בשוגג, הרי לא מדובר בפעולה של בחירה. ונראה לומר שאמנם הוא לא בחר לרצוח, אך בחר לעשות פעולה מסויימת (שבאמת תוביל בשוגג למוות) ואת זה גופא הקב"ה לא ידע.
או דלמא לא זימן עדים לשוגג, כדי שיהיה בנמצא אשם שיפול על המזיד וכך לא יצטרך לזמן לשם אדם אחר שיענש על הריגה שזימן לו הקב"ה, על לא עוול בכפיו.
ידוע לי שאינך רואה עניין באיסוף מקורות, אך בכל זאת יפה לראות שגם ר' רפאל בירדוגו, אחד מגדולי מרוקו מלפני מאתיים שנה, טען בתוקף שאין לאלוקים ידיעה במעשי האדם העתידיים, וכך מסביר בקלות כמה וכמה פסוקים שדחקו הפרשנים בהסברם (כמו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה"), וגם הביא את רש"י הנ"ל בריש סוטה כתנא דמסייע, ובפירוש דחה את הבנת הב"ח.
כמוך, גם הוא תמה על תשובת הרמב"ם, שהרי כבר כתב שאין אלוקים עושה הנמנעות, ואין בכך משום פגם.
ראה בספרו 'מי מרום', על פרשת 'וירא', נמצא כאן (עמודים 83-86):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38914&st=&pgnum=83&hilite
אז סוללת המצדדים בדעתך גדלה בזמן האחרון, והיא מונה כבר את: הרלב"ג, הרמב"ן, השל"ה, בעל הפרדס, רש"י, הרב רפאל בירדוגו, ומבחינה מסויימת גם אור החיים.
בשבילי זה לימוד גדול כיצד לאורך ההיסטוריה נזרקו דעות שהיו פעם לגיטימיות ונאמרו על ידי גדולים, לפח האשפה ההיסטורי של ה'כפירה', עד כדי כך שכל אדם החרד לדבר ה' מזדעזע מדבריך בפעם הראשונה (אם לא יותר), ו-99% מהאנשים לא יודעים שכל הנ"ל אומרים כך.
אכן. תודה
אפשר קישור למאמר של הרב הנ"ל מאמר של הרב שמואל אינגברג
ראיתי בדף השבועי של בר אילן, אבל מלפני המון זמן. דומני שיש להם מנוע חיפוש.
תודה רבה על המענה
יש ראשי תיבות בתחילת העמוד כאן למה הוא מתכווין שם
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer