שאלה בלימוד

שו”תקטגוריה: עיון תלמודישאלה בלימוד
ל' שאל לפני 3 שנים

שלום הרב,
אני מלמדת עכשיו בנות צעירות שיעור ‘בקיאות’ בפרק ראשון במסכת יומא.
הגעתי איתן השבוע לדפים ו:- ח. לדיון בדין טומאת המת הותרה/דחויה בציבור.
כבר יצא לי להיתקל פעמים נוספות בביטוי ואני מוצאת את אופיו של הביטוי דומה לדין ‘חידוש הוא’- אנחנו פגשנו בשנות לימודנו איתך את הביטוי ביחס לעדים זוממים.
בדיונים השונים נראה לי שדין ‘הותרה’ כמו ה’חידוש’ מתארים אפשרות של מציאות אחרת, שאינה מחוייבת להסתדר עם מערכת הדין הרגילה- ומתירה אותה כלא היתה- 
דיון כזה מצאתי גם בסוגיה על אשת יפת תאר- בשאלה האם מותרת גם לכהן או רק לישראל.
ומהצד השני עומדים מי שדבקים בכך שהדבר אינו חידוש, והדין הוא ‘דחויה’ ובכך משאירים בפנינו שתי מערכות שונות שצריכות להסתדר ולהשתלב זו בזו.
 
הכיוון שלי הוא עוד ראשוני, אך רציתי לשאול לדעתך, ואם יש לך מחשבות על מקורות שכדאי לעיין בהם.
תודה מראש ושנה טובה.
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

שלום ל’.
אני שמח לשמוע שאת מלמדת. בהצלחה רבה.
לגבי שאלתך, אני לא רואה קשר הכרחי בין שאלת הותרה-דחויה לחידוש ואין לך בו אלא חידושו. לדעתי הותרה ודחויה יכולים שניהם להיות חידוש או לא חידוש.
לגבי גזיה”כ ואין לך בו אלא חידושו כתבתי במאמרי על עדים זוממים
 מוכר? יש באתר שלי (חפשי עדים זוממים או גזירת הכתוב).
לגבי הותרה ודחויה שתי הערות:
1. כבר הראשונים מביאים נפ”מ להיקף ההיתר (בהקשר של פיקו”נ ושבת). לענ”ד אין נפ”מ להיקף ההיתר שהרי גם אם סוברים הותרה ההיתר הוא רק כשצריך אותו לצורך פיקו”נ. לכן אין כאן נפ”מ אמיתית (כלומר ייתכן הותרה מצומצם ודחויה רחב). לכן יש לדון למה התכוונו הראשונים במונח הותרה ודחויה.
2. לגבי טומאה, פעם חשבתי שלא ברור מדוע טומאה הותרה בציבור. מילא מעלת הציבור יכולה לדחות טומאה. אבל כיצד היא ניתרת? ועלה בראשי שציבור לא מת (רק פרטיו מתחלפים. ראי בתחילת “על התשובה” ועוד ), ולכן לא שייכת בו טומאה. קשרתי זאת גם להלכה של ספק טומאה ברה”ר – טהור וברה”י – טמא.

Yoni Rabinovitch הגיב לפני 2 חודשים

בוודאי שיש קשר בין “טומאה הותרה/דחויה בציבור” לבין “ספק טומאה ברה”ר טהור”, כמבואר בגמרא וברמב”ם (ראה הל’ אבות הטומאות טז,א).
שניהם יונקים מאותו היסוד, ויש להוסיף לכך גם את הדין השנוי במשנה פרה יב,ד לגבי המזה מחלון של רבים.
וראה על כך ב”קרן אורה” נזיר נז,א ד”ה ולפענ”ד.

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

אכן, נעלם ממני הרמב”ם הזה. אבל עדיין הקשר לא ברור כי טומאה ברה”ר אינה בהכרח טומאה לרבים (בפרט לשיטתו שכנראה סובר שטומאה דחויה ולא הותרה). ויש להאריך בזה.

יוני רבינוביץ הגיב לפני 2 חודשים

ראה פירושו של הרמב”ם למשנה פרה יב,ד וראה הל’ פרה טו,ח.
מי שהיזו עליו מחלון שמזין ממנו על הרבים נחשב אנוס לעניין זה שלא היה לו לחשוש למים פסולים, ולכן פטור מקרבן על ביאת המקדש (והשווה להל’ שגגות ה,ו).
היסוד הוא שכיוון שהוזה עליו מחלון של רבים, לא מוטל עליו ללכת לבדוק יפה יפה שמא המים פסולים, אלא מותר לו לסמוך על כשרות המים. לעומת זאת, מי שהוזה עליו מחלון של יחיד – עליו לבדוק היטב שהמים אכן כשרים, ואם לא בדק ונכנס למקדש הרי הוא שוגג (אם יתברר שהמים היו פסולים).

יסוד זה חשוב ביותר, ונוגע לאופן ההתייחסות למי שהולך במסלול “ציבורי” / “ממלכתי” (למשל בענייני כשרות) לעומת מי שהולך במסלול “פרטי”.

מדברי הרמב”ם בפה”מ עולה שזהו היסוד גם מאחורי הדין של “ספק טומאה ברה”ר טהור”, וממילא גם מאחורי הדין של טומאה הותרה / דחויה בציבור (ע”פ אבות הטומאות טז,א), וכמבואר ב”קרן אורה” שהפניתי אליו.

יוני רבינוביץ הגיב לפני 2 חודשים

ראה https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14352&st=&pgnum=127 ד”ה “ולענ”ד” בא”ד “וכן יש לפרש דבריו בפיה”מ וכו'”

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

הבנתי, אבל כפי שכתבתי עדיין הסברא לגבי הקשר ביניהם לא ברורה.

השאר תגובה