שאלה לגבי גמ' בברכות

שו”תקטגוריה: עיון תלמודישאלה לגבי גמ' בברכות
רועי שאל לפני 2 שבועות

שלום הרב,
הגמרא בברכות יב. מנסה לפשוט לגבי ששתה יין וסבר שהוא שיכר וכו’:
ת”ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן לא לאתויי נהמא ותמרי ה”ד אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני:
לא הבנו את הסוף – אם היו אומרים שה”כללו של דבר הכל הולך אחר החתום” בא לרבות וללמד דין מיוחד: שכשהתחיל לברך כשחשב שזו ברכת המזון (על לחם) וסיים ב”על העץ ועל פרי העץ” יצא (כי תמרים מזינים) הייתי מבין. (ואז היה דומה למה שמוזכר בהתחלה של אותה ברייתא לגבי יוצר אור מול המעריב ערבים, כפי מסקנת הגמ’) אבל מוסיפים ואומרים יותר מזה –   “דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא” – אבל אם כך אז איך לומדים את זה מ”הכל הולך אחר החתום”? 
תודה רבה!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

שאלה טובה.
אני חושב שהכוונה היא כזאת: את ההתחלה הוא מברך בדנהמא ומסיים בתמרי. היית חושב שלא הולכים אחר החיתום, כלומר שהוא לא יוצא ידי חובה בגלל שהברכה בהתחלה נאמרה על לחם. וקמ”ל שבגלל שהחיתום בסדר, וההתחלה גם היא רלוונטית לתמרים, לכן אפילו שהתחיל אדתעא דנהמא יצא יד”ח. כלומר אם לא היינו הולכים אחר החיתום אזי לא היה יוצא ידי חובה למרות שבהתחלה בירך משהו שהיה מועיל גם לתמרים, מפני שסו”ס הוא סיים בתמרי והיינו חושבים שההתחלה שנאמרה על נהמא לא מצטרפת (למרות שאם היה מסיים זה היה מועיל. אבל כשסיים אחרת אולי לא יועיל). קמ”ל שמכיון שהסיום היה נכון, אזי הרישא לא מפריעה (כי גם היא מועילה לתמרים), והוא יוצא יד”ח.
באמת יוצא מכאן שגם אם הולכים אחר החיתום נדרשים כמה תנאים: שהרישא השגויה תהיה מועילה למה שהוא אוכל. שהסיפא תתאים.
ואםם לא הולכים אחר החיתום גם אם שני התנאים מתקיימים לא ייצא בגלל עצם השינוי.
אמנם זה הכל דיחוי. אבל לצד שהולכים אחר החיתום גם במקרה שנדון שם, אז כמובן לא צריך את כל זה כי הרישא אפילו לא צריכה להועיל למה שאוכלים ל עוד החיתום נכון. הדיון כאן כפי שתיארתי אותו מתנהל בהנחה שבמקרה כזה לא יוצאים יד”ח.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

שוב ראיתי שברשב”א שם הקשה את הקושיא הזאת. וראה מלא הרועים והרא”ם הורביץ (בסוף הגמרא) מה שתירצו באופן אחר ממה שהצעתי כאן. ולי נראה כדבריי.
במלא הרועים ביאר שרק אם ידע שאכל תמרי, והתכוון לפוטרם בברכת המזון, יצא, אך בברייתא מדובר באופן שלא ידע שאכל תמרי, והטעם שיוצא הוא רק משום שפתיחת ברכתן נכללת בפתיחת ברהמ”ז. והרא”מ הורביץ מסביר שרק משום שהולך אחר החיתום, יוצא בברהמ”ז, כי הרי מזכירים שם “לחם” ממש וזה לא נסוב על תמרים.

רועי הגיב לפני שבוע 1

שוב שלום הרב ותודה רבה על התשובה המושקעת
סליחה על התגובה המאוחרת – במקור קראתי יחסית במהירות, ורק עכשיו עיינו בתשובות של הרב לעומק.

יש משהו שקשה לנו לגבי תשובת הרב (וכן תשובת מלא הרועים שהרב ציין) – לפי מה שהרב כתב, מה שהיינו חושבים לולא הברייתא הוא כך:
“כלומר אם לא היינו הולכים אחר החיתום אזי לא היה יוצא ידי חובה למרות שבהתחלה בירך משהו שהיה מועיל גם לתמרים, מפני שסו”ס הוא סיים בתמרי והיינו חושבים שההתחלה שנאמרה על נהמא לא מצטרפת (למרות שאם היה מסיים זה היה מועיל. אבל כשסיים אחרת אולי לא יועיל).”

אך למה זה שונה ממה שכתוב בתחילת כל הדיון בגמרא:
“פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא”

אז למה אצלנו לא היה גם “פשיטא”, גם לולא הברייתא?

שוב תודה

מיכי הגיב לפני שבוע 1

צר לי אבל איני בעניין כבר. קשה לי להחזיק ראש או להיכנס מחדש במרווחים כאלה, כשיש עוד המון שאלות ודיונים במקביל.

השאר תגובה