שאלה לגבי גמ' בברכות

שוב ראיתי שברשב"א שם הקשה את הקושיא הזאת. וראה מלא הרועים והרא"ם הורביץ (בסוף הגמרא) מה שתירצו באופן אחר ממה שהצעתי כאן. ולי נראה כדבריי.
במלא הרועים ביאר שרק אם ידע שאכל תמרי, והתכוון לפוטרם בברכת המזון, יצא, אך בברייתא מדובר באופן שלא ידע שאכל תמרי, והטעם שיוצא הוא רק משום שפתיחת ברכתן נכללת בפתיחת ברהמ"ז. והרא"מ הורביץ מסביר שרק משום שהולך אחר החיתום, יוצא בברהמ"ז, כי הרי מזכירים שם "לחם" ממש וזה לא נסוב על תמרים.

שוב שלום הרב ותודה רבה על התשובה המושקעת
סליחה על התגובה המאוחרת – במקור קראתי יחסית במהירות, ורק עכשיו עיינו בתשובות של הרב לעומק.

יש משהו שקשה לנו לגבי תשובת הרב (וכן תשובת מלא הרועים שהרב ציין) – לפי מה שהרב כתב, מה שהיינו חושבים לולא הברייתא הוא כך:
"כלומר אם לא היינו הולכים אחר החיתום אזי לא היה יוצא ידי חובה למרות שבהתחלה בירך משהו שהיה מועיל גם לתמרים, מפני שסו”ס הוא סיים בתמרי והיינו חושבים שההתחלה שנאמרה על נהמא לא מצטרפת (למרות שאם היה מסיים זה היה מועיל. אבל כשסיים אחרת אולי לא יועיל)."

אך למה זה שונה ממה שכתוב בתחילת כל הדיון בגמרא:
"פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא"

אז למה אצלנו לא היה גם "פשיטא", גם לולא הברייתא?

שוב תודה

צר לי אבל איני בעניין כבר. קשה לי להחזיק ראש או להיכנס מחדש במרווחים כאלה, כשיש עוד המון שאלות ודיונים במקביל.