שאלה מסקרנת (אותי)

לכבוד ד"ר מיכאל אברהם שליט"א, בוקר טוב,
אני יודע שהשאלה הבאה מעט לא שגרתית – אבל גם אתה לא בדיוק שגרתי, ברוך השם..
לפני שנים שאלתי את גלעד דיאמנט, בעל הבלוג "חשיבה חדה", ללעידוד חשיבה ספקנית שאלה פשוטה:
האם תוכל לדמיין תרחיש אמפירי־ציבורי־ישיר, שלא מצריך גרירת סטטיסטיקות, גרפים, סקרים והפניות, אלא "זבנג וגמרנו", שבו תשתכנע באמיתות התורה והאמונה?
הוא גמגם, (כנראה מעומק המושג וקוצר המשיג) אז ניסחתי עבורו תרחיש:

אני לוקח אותך לחלקת קברי אבותיך, ושם – לעיניך – מתרחש נס: קרוביך קמים לתחייה, מזדהים בפניך עם כל זכרונות הילדות והסודות שהיו רק שלכם, מספרים לך מה באמת קורה אחרי המוות, מאשרים שכל מה ש"אותם חרדים מציקים" סיפרו לך – אמת ויציב: עולם הבא, שכר ועונש, מצוות, גן עדן, גיהנום, נבואה, אפילו לימוד תורה כשירות קרבי אסטרטגי… (זה בשבילך מיכי 😉).

שאלתי אותו: האם תשתכנע? תחזור בתשובה?
והוא ענה – לא בהכרח. אולי אלה חוצנים עם טכנולוגיה מתקדמת ש"התלבשו" על קרוביי.
וכאן נפל לי האסימון: ספקנות אינה עמדה ביקורתית – אלא לפעמים מערכת חיסונית לפקפוק עצמי. חסינות טוטאלית. מחלה אוטואפיסטמולוגית. ועזבתי אותו ואת בלוגו (כך גם נהגתי ביחס לירון ידען כשגיליתי באתר עצור כאן חושבים שמישהו חרדי תפס אותו בטעות מתמטית והוא המשיך להתפתל ולגמגם ולא הודה בטעותו, הבנתי שהאיש לא רציני והפסקתי להתעניין בו ובמשנתו)
ולכן שאלתי אליך מתחלקת לשניים:

א. מה דעתך על התרחיש הזה – האם בעיניך הוא עשוי להיחשב "ראיה" או לפחות אינדיקציה כבדה לטובת עמדת האמונה?
(כלומר: האם ניתן עקרונית להגיע להכרעה אמפירית גם בתחום הדתי־אמוני – או שמראש כל ניסיון להציע ראיה נידון לפירוק אינסופי?)

ב. אם גם זה לא יספיק – האם תוכל לשרטט תרחיש שכן?
נניח ש-20 אתאיסטים מפורסמים מהפודקאסטים והבלוגים שאתה מכיר, כולל אותך עצמך (לצורך קבלת הפידבק הפנימי), מתכנסים בחדר עם עדים ניטרליים.
מגיע רב, אומר פסוק, ותוך חמש דקות כולכם מוצאים את עצמכם בלונדון (או קירגיזסטן, או כל מקום אחר שיסוכם מראש), ותוך יום מחזירים אתכם בטיסה רגילה לארצינו הקטנטונת.
האירוע מתועד פומבית, העדים מחוץ לחדר מאשרים, התקשורת משתוללת.
האם זה היה משנה את עמדתך? ואם לא – מה כן?