שאלה
בס"ד
הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז סעיף ו' כתב :"יש אומרים דאסור לחתות האש תחת קדירה של עובד כוכבים לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר וחלב". הגרעק"א מקשה שם דהרי הוא אינו מכוון לבשל אלא לחתות האש ואי"ז פסיק רישא משום שאין זה ודאי שהעכו"ם בישל שם גם בשר וגם חלב, ותי' דדוקא בספק דלהבא שמא לא יעשה כן במעשה שלו כמו גורר כסא וספסל דהוי ספק שמא בגרירתו לא יעשה גומא, אבל בספק דעבר כמו הכא דאם יש בקדירה בלוע בשר וחלב בחיתוי זה ודאי יתבשל, אלא שהספק שמא אין בו בליעת בשר וחלב, זה מקרי פסיק רישא וכו'" עכ"ד. האמת היא שלא כ"כ הצלחתי להבין את חילוקו בין סוגי הספיקות הרי בשני המקרים יש שני צדדים שהמציאות היא ודאי אחת משניהם רק שאין לו ידיעה לגבי מה הצד הנכון, א"כ מה ההבדל בין ספק לשעבר לספק לעתיד?
תודה רבה
שלום רב.
כידוע, זו מחלוקת ט"ז ורעק"א. החילוק מוסבר בפירוט בביאור הלכה בהל' צד כל סגירת קופסה, ואני עומד לעסוק בו באחד הטורים הבאים. בקצרה, רעק"א טוען שכשהמציאות ברורה אבל יש ספק אצלי (הגברא) זהו ספק פסי"ר, ורק אם המציאות עצמה עמומה זה אינו פסיק רישא. כשגוררים ספסל הקרקע עצמה נמצאת במצב שאולי ייעשה חריץ ואולי לא. לכן שם לא הוי פסי"ר. אבל בסוגר קופסה וספק אם יש בה זבובים, הרי על הצד שיש זבובים ודאי תהיה צידה, ולכן הוי ספק פסי"ר. אמנם יש להקשות הרי גם בקרקע או שייווצר חריץ או שלא, וזה רק ספק אצל הגברא. אבל בהסתכלות בעלבתית זה לא המצב. אנשים רואים את הסיטואציה הזאת כאילו יש כאן קרקע שמצד עצמה לא ברור אם ייווצר חריץ ולא רק חוסר ידע של האדם. הארכתי בזה בספר על לוגיקה תלמודית כרך יא, וגם קצת יב (ניתן להשיג רק באמזון).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer