שאלת ייחוד‎

שו”תקטגוריה: הלכהשאלת ייחוד‎
א' שאל לפני 3 שנים

שלום הרב,
לאחרונה למדתי קצת דיני ייחוד. ברור לי מהסוגיה שהאיסור הוא משום חשש לביאה (ולא כמו  שמישהו פעם הציע לי, שיש בעייתיות בעצם העובדה שאיש ואישה יישהו באותו מקום לבד). רב אסי, בדף פא: בקידושין, מוסיף על המשנה שמתייחד אדם עם אחותו. לא נראה שיש לרב אסי מקור תנאי, ולכן הדרך היחידה להסביר את שיטתו היא שהוא אומר זאת מסברה. הדרש של הפסוק “כי יסיתך אחיך בן אמך” מלמד שמותר לאדם להתייחד עם אמו. המשנה מוסיפה שהוא יכול גם להתייחד עם בתו, וברור שהיא דורשת טעמה דקרא- אדם לא משתוקק לאמו, ובאותו אופן, גם לא משתוקק לבתו. רב אסי כנראה משתמש בטעם של המשנה, ומוסיף שהוא גם לא משתוקק לאחותו. 
הגמרא שם מביאה את דברי ר’ מאיר, שאומר “היזהרו בי מפני בתי”. מאוד קשה לי עם המימרה הזאת. במקרים נורמליים אדם לא אמור להימשך מבתו. (אעיר שאם אכן ר’ מאיר נמשך לבתו, והוא אמר לאנשי ביתו לעזור לו, זה מעיד על גדולתו, והלוואי שכל הרבנים והגדולים ילמדו ממנו). עצם השאלה, לעניות דעתי, לא ראויה, לפחות לא במקרים נורמליים. אני יכול לדמיין מצב שבו אני אכשל עם אשת איש, למרות שאני יודע שזה אסור, ואני מרגיש בתוכי שזה לא באמת יקרה, גם אם אתייחד. אני מסכים ש”אין אפוטרופוס לעריות”, ולא מוכן לסמוך על הרגשת הבטן שלי במקרה הזה. אבל כשמדובר באמי, באחותי או בבתי, השאלה בכלל לא מתחילה. עצם השאלה מגעילה אותי.
אני מרגיש באותו אופן לגבי ייחוד עם גיסתי ועם חמותי. המשפחה של אשתי שומרים תורה ומצוות, (אבל?) והם לא מקפידים על דיני ייחוד ונגיעה עם קרובים-רחוקים (בני דודים, דודים, וכו’). קרה לא פעם שהייתי בייחוד עם חמותי. האם עלי להימנע ממצבים כאלה? אני חושב שאפילו להעלות את זה זה לא צנוע, כי אין אפילו הווה אמינא שמשהו יקרה בינינו. אם לא הייתי מכיר את ההלכה הזאת, המחשבה הזאת בכלל לא הייתה עולה לי לראש, ואם הייתי מנסה להסביר את זה לחבר חילוני, אני חושב שהוא היה קורה לי סוטה, ובצדק.
 
לאחרונה שמעתי סדרת שיעורים שלך, לגבי אוטונומיה בהלכה. האם זהו מקרה שבו אני יכול לדרוש את הטעם של המשנה, ולהרחיב את שיטת רב אסי להתיר ייחוד עם גיסתי וחמותי (לא באופן קבע, אבל בארעי)? חוץ מהרא”ש, לא נראה לי שרוב הראשונים אפילו הביאו את שיטת רב אסי להלכה, אבל ברור שהיום כולם מתייחדים עם אחותם, ואני בהחלט לא מסכים שבמקרה הזה, המחמיר תבוא עליו הברכה. האם מנהג ישראל, או במקרה הזה, מנהגם של משפחת אשתי, יכולה לקבוע את ההלכה במקרה הזה?
 
תודה רבה,

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

שלום א’.
בהחלט יש מקום לעקוב אחרי הקולות השונות שנאמרו בדיני ייחוד – זיל בתר טעמא. באתוון דאורייתא אף הביא את ייחוד כאחת ההלכות דאורייתא היחידות שנאמרו משום סייג, ומכאן ניתן ללמוד היתר לדרוש טעמא דקרא בהלכה זו (וכן הוא ברא”ש ב”מ צ שכתב שכשהטעם ברור דרשינן).
רק קח בחשבון שההלכה נאמרה לכלל הציבור, ואם לגביך ברור שזה לא יקרה זה לא אומר שאצל כולם זהו המצב. ההלכה נקבעת לפי כלל הציבור.
שיקולים של חילול השם בהחלט רלוונטיים לסוג ההלכות הזה, ולגיטימי להתחשב בהם ולהקל כשיש מקום להקל.
לגבי מגע, בפשטות המגע שנאסר הוא מגע של חיבה (חיבה של ערווה לא חיבה ידידותית). כשאין חשש לחיבה כזאת אני נוהג להקל וללחוץ יד לאישה.

א' הגיב לפני 3 שנים

תודה רבה.
כאשר אתה אומר “ההלכה נאמרה לכלל הציבור, ואם לגביך ברור שזה לא יקרה זה לא אומר שאצל כולם זהו המצב. ההלכה נקבעת לפי כלל הציבור”, האם אתה מתכוון שזה מחייב אותי כחלק מהציבור (גם אם הטעם לא שייך במקרה שלי), או שיש מקום שאני אפסוק לעצמי היתר, אבל אסור לי להורות ככה לאחרים?
וכאשר אתה אומר לגבי לחיצת יד אישה שאתה “נוהג להקל”, האם אתה רואה את זה כדיעבד, או שזהו עיקר ההלכה (ואז כבר לא שייך לשון ה”קולא”)

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

אדם אמור לנהוג באופן שהיה רוצה שיהיה לחוק כללי (הצו הקטגורי של קאנט).
אבל אם יש שיקולים חזקים נגד יש מקום לקחת בחשבון גם את העובדה שלגביך הטעם לא רלוונטי.
זה סוג של דיעבד בגלל דבריי בפיסקה הקודמת.

השאר תגובה

Back to top button