שוחט שיש לו פלאפון לא טיפש.
שוחט אחד הראה לי שבשו"ע מפורש שאם השוחט הוא מומר לתיאבון שחיטתו כשרה.
מצד שני, פאשקוויל שחתום עליו מישהו שנחשב לאחד מפוסקי הדור, ששם כתוב שמי שיש לו פלאפון חכם "שחיטתו פסולה" לא פחות ולא יותר.
ולעג על אותו "פוסק" ישיש שכבר שוכח סעיפים מפורשים בשו"ע. ומצפה שיקשיבו לו.
מי צודק ?
הפוסק הישיש ופצ'קווילו ?
או השוחט עם השו"ע ?
זו שאלה רצינית? וכי מקשין על הפמפלטים?
תראה כב' הרב. חתום על זה אחד שנחשב מגדולי הפוסקים בדור…
חוצמזה כך דרכם של הרבה רבנים בחוגים מסוימים להפיץ את דעתם.
פרמטיבי ? לא מכובד ? יתכן.
אך עד כמה שזו דרכם, אני פחות מתייחס לצורה, ויותר לתוכן.
ובתוכן השאלה קיימת.
מי צודק השוחט עם השו"ע ביד ?
או הפוסק הישיש ש או שכח כבר סעיף [או יותר] מפורש בשו"ע ? או שיש לו תורה חדשה שאמורה איכשהו מתישהו לחייב את כולם ?
השאלה היא רצינית למרות שזה בפצ'קוויל.
אם השאלה שלך הייתה רצינית אז אני באמת חושב שאינך מבין את העניין. כשחותמים פשקוויל לא מתכוונים לומר אמירה הלכתית. למרות שאם תשאל אותם יענו לך שברור שמדובר בעניין רציני ושכך ההלכה. אולי ינמקו שגדולי הדור יכולים לגזור גזירה חדשה בעת הצורך וכדומה. אין לבדוק פשקווילים בכלים הלכתיים, גם אם הם מתנסחים בצורה הלכתית. מדובר בתעמולה והטפה וזה הכל.
אף אחד לא שכח אף סעיף בשו"ע. פשוט רוצים לומר שלדעתם אסור להחזיק טלפון כזה, וזו הדרך לומר זאת.
כתב הרמ"א ( יו"ד א,א(: 'ולכן נוהגין שאין אדם שוחט עד שנטל קבלה לפני חכם, ואין החכם נותן לו קבלה עד שיודע בו שהוא יודע הלכות שחיטה ובקי ביד'.
וכ' הערוה"ש (סעיף כג): 'והחכם כשבא ליתן קבלה, "ראשית חכמה יראת ה'", ובייחוד בדורנו זה, שרבתה המינות והקלות והפקפוקים בדברי חכמינו הקדושים ז"ל, ויאמרו "שמועה זו נאה וזו אינה נאה" וחמורות נעשות להם כקלות ה' ירחם – פשיטא ופשיטא שטרם כל לדרוש על הנוטל "קבלה" על דרכיו וענייניו, ואח"כ יבחן אותם על דיני השחיטה ובדיקה, אם יודע אותם היטב ע"פ דברי השו"ע וגדולי האחרונים'.
מה שיש לדון הוא: שמא יכול השוחט ליטול "קבלה" מהטלפון החכם? 🙂
בברכה, ש"צ
פיסקה 2, שורה 3
… שטרם כל יראה החכם לדרוש על הנוטל …
רבנו מיכי
באת להעליל על הפסק שקיים את שנאמר בוידוי של ר ניסים גאון כתיאור חטא משמעותי – "את אשר התרת אסרתי"
טלפון לא חכם – הרי הוא 'כסיל' וראוי להיקרא 'כסילופוו' 🙂 וטלפון תוצרת-חוץ הוא 'כסנופון' 🙂
בברכה, שמשון בן צללפון
כתוב על שוחט שהוא צריך להיות "ירא שמים מרבים".
ראיתי בקובץ חסידי שבבעלז היה מקובל שהגדר הוא שכל חומרא בעיר ששניים מחזיקים בה, השוחט צריך להיות אחד מביניהם.
ועוד היה כתוב שם, שהשוחט ששחט לאנשי העיירה בעלז (שלא היו חסידים), עמד תחת פיקוחו של האדמו"ר שם. בין היתר, נשלחה הרבנית אשת האדמו"ר מדי חודש, לוודא שאשת השוחט גילחה את שערותיה כנהוג.
אי גילוח השערות היה גורר הכרזה על פסול השוחט.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer