שחיטת הפסח

אורי אהרן שאל לפני חודש 1

שאלתי היא
הרמב”ם מנה למצות עשה לשחוט את הפסח וגם לאכל את הפסח
מאידך בחטאת ואשם מנה את מעשה החטאת ומעשה האשם וגם מצוות אכילת החטאת והאשם אמנם כמצוה אחת ולא כב’ מצוות של אכילה. מדוע לא כב’ מצוות נפרדות כמו שפסח מצוה בפני עצמה.
שאלה שניה. מדוע בחטאת ואשם לא נמנה מעשה השחיטה, או משום שכלול במעשה החטאת והאשם או שכלול באכילה. ואילו בפסח נמנה לשחיטה בפני עצמה אף שיכול להיות כלול באכילה שאין אכילה בלי שחיטה.
שאלה שלישית. היכן נעלמה מצות מעשה הפסח מקבלת הדם עד הזריקה  כולל הקטרת אימורים. הרי פשוט שזה לא כלול בשחיטה או באכילה, ואילו בחטאת ואשם כן נמנה מעשה החטאת והאשם שכולל הכל.
שאלה רביעית. מה שייך כפרה וריצוי בקרבן פסח. על מה בא זה לכפר ולרצות בזריקת הדם.
תודה מראש על המענה הנרחב מאת כבודו.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

1. השאלה מה הקריטריון של הרמב”ם לפצל מצוות היא שאלה קשה ואין לי קריטריונים ברורים (אני חושד שגם לו לא היו. הוא כותב שהוא נסמך על חז”ל אבל לא על קריטריונים ישירים שלו. ראה שורש יא ובעיקר י”ב – שם הוא מדבר על מניית חלקי ההקרבה). לגבי אכילת הפסח, דומני שהיא באמת שונה מאכילת שאר הקרבנות הנאכלים. שם האכילה היא חלק מתהליך ההקרבה, אבל בפסח נראה שההקרבה מיועדת לאכילה ולא להיפך. האכילה היא עניין עיקרי שם (רואים שיש עליה דינים כמו “למנוייו” וכדומה).
2-3. לא הבנתי במה זה שונה משאלה 1. השחיטה היא כמובן כל תהליך ההקרבה (ארבע עבודות), ראה שורש יב.
4. כל הקרבנות נחשבים כמשהו שבא לרצות. כל קרבן צריך להיות מוקרב לשמה (שש כוונות המנויות במשנת מנחות). אצל כמה ראשונים גם ארבעת המינים היא מצווה שבאה לרצות (ונפ”מ לגבי מצווה הבאה בעבירה לעומת עשה דוחה ל”ת, שבמצוות שבאו לרצות לא אומרים עשה דוחה לאו).

אורי מוריוסף הגיב לפני חודש 1

חן חן על המענה
אך עדיין קשה.
א.] אם בכל הקרבנות האכילה היא חלק מתהליך ההקרבה, מדוע אם כן, היא נמנית למצוה בפני עצמה ואינה כלולה במצוה של כל תהליך עשיית ההקרבה של החטאת וכן של האשם.
ב.] ואחר שנקבל ביאור מדוע כן יש למנות זאת כמצוה, עדיין צריך ביאור מדוע אינו מונה מצות אכילה לכל קרבן בפני עמו אכילת חטאת לחוד ואכילת אשם לחוד.
ג.] בדבריו נראה כמין סתירה, תחילה כותב שבפסח ההקרבה מיועדת לאכילה, ועל כן כל מעשה ההקרבה שהם ארבע העבודות והקטרה הם חלק מהמצוה של האכילה, ועל כן לא נימנה בפני עצמו.
אך אחר כך כותב שהשחיטה כוללת את כל תהליך ההקרבה הנ”ל, ואם כן הם בכלל מצות השחיטה ולא האכילה. אז מה הנכון לומר.

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

לא מבין מה קשה. כתבתי שבכל הקרבנות יש ציווי על ההקרבה והאכילה היא חלק ממנה. בפסח יש ציווי על ההקרבה (זו מצוות השחיטה) וציווי על האכילה כי שם יש לה ערך עצמאי ונפרד.
אם משהו לא ברור, הסבר אותו והבא את המקורות שאתה מתייחס אליהם.

הפוסק האחרון הגיב לפני חודש 1

קרבן פסח עניינו יציאת מצרים.
שאר קורבנות עניינם צמצום העבודה זרה.

לא שייך לשאול מאחד על השני. אין שום קשר.

אורי מוריוסף הגיב לפני חודש 1

לא מבין למה איני מובן דיו
הרמב”ם מנה במנין המצוות מצוות עשה אחת מעשה החטאת מצוה ס”ד ובמצוה ס”ה מעשה האשם וזה כולל את כל ההקרבה. אך הוסיף גם במצוה פ”ט לאכול בשר החטאת ואשם. הרי שתי מצוות נפרדות.
לו היתה האכילה חלק מההקרבה היא לא היתה נמנית כמצוה נפרדת לפי כללי הרמב”ם בשורשים.

אורי מוריוסף הגיב לפני חודש 1

לפוסק האחרון
לא צריך להיות קשר
לרמב”ם יש י”ד שורשים כללים במנין התרי”ג שכולל את כולם אף שאין קשר בין כולם

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

האכילה בקרבנות היא דין כללי לכל הקרבנות אבל היא לא חלק ממעשה ההקרבה. לכן זה נמנה לחוד. זה נמנה כמצווה אחת לכל הקרבנות כי האכילה היא דין כללי בכל הקרבנות (הנאכלים) שהם צריכים להיאכל. זה שלא כמו פסח ששם האכילה היא דין בפני עצמו, כמושנ”ת.

השאר תגובה