שכר ועונש ועולם הבא

שו”תקטגוריה: אמונהשכר ועונש ועולם הבא
חגי שאל לפני 5 שנים

שלום הרב, אני תלמיד ישיבה בשיעור ד’ שמעריך מאוד את תורתך ומשתדל לשאוב ממנה את המרב, רציתי לשאול מהי עמדתך בנוגע לשכר ועונש וכן בנוגע לקיומו של עולם הבא.תודה רבה

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 5 שנים

שלום חגי.אין לי עמדה בנושאים אלו. דומני שמדובר בספקולציות, וברור שלא ניתן לדעת זאת בלי מקור ממרום. לא השתכנעתי שמקורן בסיני או בנבואה, ולכן ייתכן שמדובר בחידושים שהתחדשו במהלך ההיסטוריה של ההלכה (מסיבות די ברורות. זה פותר לא מעט קשיים) והתקבעו כעיקרי אמונה, ולכן איני יודע מה לומר לגביהם.יש לי עמדה יותר ברורה לגבי שכר ועונש בעוה”ז. כבר חז”ל אמרו ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא, אם כי יש מקורות סותרים כמובן (אם את מצוותי תשמורו, ונתתי גשמיכם בעיתם וכו’). בכל אופן, לענ”ד לא סביר שיש שכר ועונש בעוה”ז, בלי קשר למקורות חז”ל, שכן לא נראה לי שבכלל יש מעורבות כלשהי של הקב”ה בהתנהלות העולם. נראה די בבירור שהעולם שסביבנו מתנהל על פי חוקי הטבע ובחירותינו ובלי מעורבות אלוקית.
——————————————————————————————
שואל:
תודה רבה על תגובתך המהירה, לא מפריע לך שדבריך חלוקים עם עיקרי הרמב”ם?ואיך הרב מסתדר עם ההשגחה המפורשת המתוארת בתנך?
חגי
——————————————————————————————
הרב:
לא מפריעה לי הסתירה לרמב”ם. בענייני מחשבה אין סמכות (שהרי מדובר בעובדות). גם הרמב”ם מתבסס על ספקולציות והשערות שלו, אז למה שאני אחוש מחוייב לדבריו? וכי זו מסורת מסיני? הרי יש חולקים עליו בזה. אמנם גם בהלכה יש מחלוקות, ובכל זאת יש מושגים של סמכות (גם אם לא לרמב”ם בהכרח), מפני שלא מדובר בעובדות.
ההשגחה המפורשת בתנ”ך עוסקת בתקופה שבה יש נביאים ונבואה וניסים, ואז הקב”ה היה  מעורב יותר בעולם. נראה שהמדיניות שלו לא להסתלק מהעולם עם הזמן.
אני עוסק בכל זה (מחשבה והלכה, שאלת סמכות, השגחה, הסתלקות הקב”ה, תפילה ועוד ועוד) בהרחבה בספר שאני כותב כעת על תיאולוגיה יהודית.

——————————————————————————————
שואל (אחר):
בהמשך לשאלה זו, מה עמדתך לגבי הישארות הנפש?
אורן
——————————————————————————————
הרב:
עקרונית דומה. מחד, בניגוד לעוה”ב כאן יש שיקול סביר שתומך באמונה הזאת. זוהי מסקנה מתפיסה דואליסטית. אם יש בנו גם גוף וגם נפש, עולה השאלה מה קורה לנפש אחרי המוות. אבל השיקול הזה גופו יכול להיות הבסיס מדוע חכמים החליטו מעצמם שיש הישארות הנפש, ואז זה נותר סביר (בעיניי) אבל עדיין לא מסורת מסיני.

ישראל הגיב לפני 5 שנים

יכול בעצם להיות שאני מתאמץ לקיים מצוות, מתאמץ עוד יותר להימנע מעבירות ולא אקבל שום תגמול ע״ז ?

הרב של ישראל הגיב לפני 5 שנים

הוא כבר עכתב ופירט שהוא לא יודע
יש לו השערה סבירה בענין השארות הנפש
ואת השאר הוא לא יודע
אבל זה לוטו מאד שווה שכן הספק יכול להיות שקול גם לצד שאולי יש שכר כסברת או מסרת חז”ל
זה שווה להשקיע מספק
ועובדה שגם הרב מיכאל משקיע וסביר שהוא משקיע לא רק אבל אולי גם בגלל השיקול שאולי יש שכר

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

כאמור, איני יודע. אבל עבודת ה’ לשמה לא נעשית לתקוות שכר (ראה רמב”ם רפ”י מהל’ תשובה).

מושה הגיב לפני 5 שנים

1. מה הרב חושב על המלאכים? למשל במהרש”א (מכות י:) “על ידי מחשבה טובה ורצון טוב נבראים מלאכים ששומרים על האדם”.

2. אם הרב חושב שהעולם נמסר לחוקי הטבע ומכאן ואילך אין התערבות אלקית- מה הטעם בתפילת רחם עלינו ה’ אלקינו …? ומה ההבדל בין יהודי לגוי בעניין מזלו?

3. מה הרב חושה על גילגולי נשמות?

4. איך הרב מסביר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לדיראון עולם?

5. למה יוסף ויעקב התעקשו להיקבר בארץ הקודש? הרי ממילא הכל שב לעפר כשהיה. כי מעפר באת ולעפר תשוב.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

1. בהחלט ייתכן שמדובר במטפורות, או בטעות.
2. כפי שכתבתי כאן כמה פעמים, משמעותן של בקשות היא אכן בעייתית לשיטתי. או שהקב”ה כן נענה לעתים נדירות ועל כך אנחנו מבקשים, או שבאמת מדובר בטעות. מניין לך שיש הבדל בין יהודי לגוי?
3. לא יודע.
4. מה השאלה? אלה יקיצו לחיי עולם ואלה לא (או שגם אלה כן, אבל חיי דראון). השאלה האם זה נכון ולא מה הפירוש של זה.
5. אין לי מושג. אגב, אני לא יודע אם הכל שב לעפר. כפי שכתבתי, די סביר בעיניי שלא (אחרת לאן הולכת הנשמה אחרי המוות). ועדיין זוהי כמובן סברא בלבד. אבל תיאורי עוה”ב למיניהם נשמעים לי מפוקפקים וחסרי בסיס.

מושה הגיב לפני 5 שנים

יש לי עוד מלא שאלות בנושא, מפחד להעלות על הכתב…

מושה הגיב לפני 5 שנים

1. כבוד הרב- מלאכים דיברו עם אברהם…. והצילו את לוט מסדום..איך מטפורות איך טעויות?
2. חייב להיות הבדל כי אנחנו בנים בכורים של הבורא. הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. אין זה אומר שהבורא לא שומע תפילת כל פה אבל לנו יש את זכות האבות. ואפילו בלעם אמר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.
א (מה הרב חושב על דיבור האתון?)
ב האם הרב מאמין בעשר מאמרות שנבראו בערב שבת בין השמשות: (פי האדמה פי האתון וכולי)

3. כשאתה אומר לא יודע אתה מתכוין שאתה חצי מאמין וחצי לא, או שיותר מחצי לא מאמין והשאר כן מאמין? מה אתה מרגיש בתוכך בלי לדעת- רק הרגשה, גם ככה אף אחד לא יודע.

4. כן- אבל כתוב מישני אדמת עפר !!!!!!! אם זה כתוב אז איך תפרש בהנחה שזה נכון, ואם זה לא נכון- למה זה נכתב ולמה אתה חושב שזה לא נכון…

5. כן- אבל הרב יודע שיש פסוק הרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה… וכתוב לא ידון רוחי באדם (בתוך גופו) לעולם, בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
מה הטעם ללמד את הנשמה דברי חכמה הרי הלימוד בא על חשבון הנאות גופניות אחרות… רמבם

6. איך הרב מסביר “כרת” ?

7. האם הרב מאמין בקיומו של איוב ממש?
8. אם כן אז הרב חושב שאיוב היה צריך לשמוע לעצת אישתו? כי גם ככה סובל הרבה ואולי אין עולם הבא?
9. מה דעת הרב על עשרת הצדיקים שבחייהם נכנסו לג”ע?
10 מה דעת הרב על לקיחת חנוך? בלי לשון מיתה.
11 דעת הרב כשנחרב ביהמ”קד נתנה הנבואה לשוטים?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

1. יש לך שאלה? לא הבחנתי בה.
2. אתה מתכוין לעבור על כל פרט באגדות חז”ל או במקרא ולשאול שוב ושוב אותו דבר?
3. תחשוב לבד. גם כשאסביר את זה תוכל לשאול למה כוונתי. כתבתי בעברית די פשוטה.
4. לא יודע מתי, אם והיכן זה יהיה, ולמי. וגם לא אם זו מטפורה או לא. כתוב שגם שהמתים שפתותיהם דובבות בקבר. וכתובים עוד הרבה דברים שמתפרשים בצורות שונות. כפי שכתבתי לא פעם, מדברי הנביאים קשה ללמוד משהו ברור.
5. ואם יש עוה”ב מה הטעם? כי מרוויחים יותר?
6. בשאלת הכרת ומשמעותו נחלקו הראשונים ואף אחד כנראה לא באמת מבין על מה מדובר.
7. לא יודע. חז”ל כבר נחלקו על כך.
8. לא. ראה 5.
9. לא יודע.
10. אולי הוא לא מת אלא נלקח למקום אחר. וגם אם נשמתו נלקחה הרי לשיטתך זה מה שקרוי מיתה, אז למה כתוב על חנוך שלא מת? זו ראיה לסתור כמובן.
11. דומני שהכוונה היא שאין נביאים אחרי החורבן, ולכן מי שחושב את עצמו לנביא וגם מי שמאמין לו הם בעצם שוטים (בלשון ימינו: מטורפים).
זה נראה לי יותר כמו חידון טריוויה לא מאד מועיל.

מושה הגיב לפני 5 שנים

תודה כבוד הרב, השאלות הללו רק כדי להבין את דעתך ולא יותר מזה- אתה מיוחד מאוד! שתדע! ובגלל זה חששתי לשאול, אך אני מודה על כל מענה די לי בזה שהבנתי ממך אפילו קוצו של יוד. עשיתי את שלי.
ויש לי עוד לשאול אבל אחסום עצמי הפעם!
ואם הרב רוצה לשמוע דברי על דבריו רק שיגיד!

מושה הגיב לפני 5 שנים

היום צצה לי שאלה מעניינת:
אם הרב מסתפק בעו”ה אז מדוע נבחר בייהרג ואל יעבור? מה ההיגיון בזה?
אולי כדאי להישאר בחיים ולהינות מהם, ואלי אפילו לקיים עוד מצוות, ולכפר על חטא (שעברנו עליו שדינו יהרג ואל יעבור).

כבוד הרב מדוע בחילול שבת אין ייהרג ואל יעבור? הרי זו ברית (חלק מהברית) עובדה משה רבנו שבר הלוחות כשבנ”י עבדו ע”ז כשראה בעיניו כשירד מההר עם הלוחות הראשונים. וחז”ל אמרו עבירה גוררת עבירה כך שבסופו של דבר יעבור על הדיבר הראשון ויעבוד ע”ז, אז מלכתחילה על כל עירה עדיף להיהרג ולא לעבור? והוא הדין בבן סורר ומורה שכפו עליו מיתה מהדין כי אם לא מכבד הוריו כיצד יכבד בוראו?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

מי שמסתפק משמעותית אכן לא ייהרג. אבל אם יש לך ודאות מספיקה (לא מלאה) אתה כן מוסר נפש על כל מיני דברים (כמו חייל במלחמה, שאם הוא אדם מפוכח אז גם הוא ודאי לא בטוח לגמרי בצדקתו).

לגבי חילול שבת, שנאמר וחי בהם. התורה נועדה לחיים ולא למות בה. אתה שואל מדוע לא גזרו שניהרג מדרבנן בגלל חשש ממדרון חלקלק? זו באמת שאלה אבסורדית.

ישראל הגיב לפני 5 שנים

האם הרמב”ם סובר שאתה אפיקרוס על פי מה שכתבת ?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

תשאל אותו

ישראל הגיב לפני 5 שנים

זו תשובה לא ברורה. לפי מה שאתה למדת ברמב”ם. מה דינו של מי שאינו מקבל את שיטתו בדברים אלו ?

יהושע הגיב לפני 5 שנים

למה ביחס להשגחה המתוארת בתנ”ך אתה מתייחס כעובדה שבאה “בתקופה שבה יש נביאים ונבואה וניסים, ואז הקב”ה היה מעורב יותר בעולם. ” ולא כטעות או מטאפורה (או סיפורי עם)

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

ישראל, אני מניח שאתה מכיר את שני (לדעתי) הדינים הבאים: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משיים עצמו רשע. בקיצור, בדוק לבד. אותי זה לא ממש מעניין.

יהושע, אולי זו מטפורה אבל הרושם שלי מלשון המקרא הוא שלא מדובר במטפורות אלא בתיאורי עובדה.

מושה הגיב לפני 5 שנים

אמבוש?
ישראל- איני משים עצמי כופר. ואסביר בדוגמא:
אתה מכיר את הטבעוניים האלה שלא מסוגלים להכניס “בשר או דבש או חלב” לפה שלהם הם לא יכולים לשאת המחשבה שמשהו מהחי נמצא בתוכם. כך אני עונה לך, יש כאלה שיעדיפו למות מאשר לעבור את פי ה’, מה קשור לרמב”ם אנחנו מתדיינים כאן. זה יותר קשור לרגש. ברגע שבן אדם עובר עבירה זה משהו אחד אבל לעבור על משהו מעשרת הדברים זה משהו אחר… וחי בהם- פסוק יפה- אבל הסברתי שיש אנשים לא מסוגלים לחיות כשהם עברו על משהו מעשר הדברים זה אוכל אותם מבפנים- ובטח אם היתה להם ברירה לא לעבור על חילול שבת.

לגבי החייל שמפקיר נפשו אני עונה- לא כל חייל חייב להיות קרבי- עם קצת הצגות ישימו אותו ג’ובניק ויציל נפשו כמו גדול.
יחי ההבדל הקטן, אדם שהבורא מזמן לו בכוונה תחילה לחלל שבת ויש בידו ברירה למות או לעבור, אין אפשרות אחרת- אל לחיילים יש אפשרות אחרת, תלוי עד כמה הוא חמקמק מלהיות קרבי. אגב גם לצבא אסור ללכת מלחמת מצווה אם אתה יודע על: מי אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו… כך שהעבירות מזמנות לאדם מיתה.

לגבי שני הדינים שהרב הביא : אנחנו פה לומדים, ואם אנחנו לומדים עפ”ר זה כדי ליישם- ואז ממילא לא שייך לחשוב שאנחנו רשעים.
הזדמנות בשבילי להביע דעתי על התערבות ה’ בעולם בימינו, אני לא יודע מה איתכם אבל אני מכיר אין סוף סיפורי ניסים שהקב”ה מציל אנשים מתאונות שאני נדהם ומברך את ה’ שעשה ועושה ניסים ומגלה לי אותם, אין לכם אנשים שעולים לתורה ומברכים הגומל? אין מצב כזה.

הרב אמר: לגבי חילול שבת, שנאמר וחי בהם. התורה נועדה לחיים ולא למות בה. אתה שואל מדוע לא גזרו שניהרג מדרבנן בגלל חשש ממדרון חלקלק? זו באמת שאלה אבסורדית.
דעתי היא- אולי זה ניסיון? אם אתה אוהב את ה’ יותר מגופך? אני לא מבין את תמיהתך כבוד הרב? הרי אברהם אבינו לא שאל שאלות הלך והקריב את בנו והינה המלאך של ה’ לא נתן לו- זה היה ניסיון נטו. אי אפשר לחלוק.
“אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” זו אמירה מה’ שרומזת מי שיעשה המצוות יחיה. בדיוק כמו שהראיתי: מי שלא חנך ביתו יכול למות בגלל זה! כן! זה מראה על הסתלקות ההשגחה ממנו וזה יכול לקצר את חייו.
במיוחד שהרב מודה שאינו יודע מה זה כרת ויש בזה חלוקות דיעות, אז מה עדיף לקבל כרת בטוח או להיסמך על דעת ה’ שמקיים המצוות יחיה. וכל אחד יודע שחיינו בידיו בלבד. אם ה’ לא ישמור עיר (מאסון ומאוייב) שווא עמלו בוניו בו.
אבקש מהרב איך אדם שמסתפמשמעותית- אכן לא ייהרג (ויעבור) אז כל אדם יבחר להסתפק משמעותית- הרי ממילא אין לך הוכחות לכאן או לכאן לגבי העוה”ב.

מושה הגיב לפני 5 שנים

בדיון אחר מישהו חכם אמר היום שצריך לכבד את הברואים כדי שיבוא השלום ! אמרתי לו- נכון אבל קודם כל את הבורא. ואח”כ את הברואים. בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל נשמתך! כך פסקו החכמים.
ועוד ד”ג ראיתם כיצד מלאך המוות רצה לפגוע במשה רבנו? למה? כי לא מל את בנו גרשום, צא ולמד אם על מילה חוייב מיתה על חילול שבת שכתוב מפורש באבן יסקלו אותו לא כל שכן שחייב מיתה ואין צורך לשאול אם בשוגג אפילו כי אנחנו חייבים גם על השגגות כידוע נפש כי תחטא בשגגה. וכתוב וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת ה’ , אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה–וְאָשֵׁמוּ.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

אגם לא בוחר להסתפק. אם הוא מסתפק אז באמת הוא כנראה לא ימסור את נפשו. ואם לא – אז הוא ימסור את נפשו כמו חיילים. כבר הסברתי זאת.

מושה הגיב לפני 5 שנים

זו הנקודה שכיוונתי אליה, אנחנו צריכים לחפש את דרך השלום. מלחמה תביא שלום? לא. אז למה לי להיות חייל? ולהאמין אפילו בהסתפקות בדרך הזו ולהפסיד נפשי- זה חייל טיפש ! חייל חכם שמסתפק – לא ימסור נפשו. ואם אדם לא מסתפק אז ימסור נפשו, איך הוא נהיה לא מסתפק? מקווה שלא סיבכתי

אבי הגיב לפני 5 שנים

איך אפשר לומר שהקב”ה לא מתערב בעולם אם בערך חצי תנ”ך, מדרשים וגמרות זה שהקב”ה מתערב (או 90% ממה שאינו הלכה). אפשר לומר שאיננו מחויבים להשקפות חז”ל, אבל וכי איננו מחוייבים להשקפת התורה? להגיד מטפורה אפשר על פרשיה, שניים, חמש, לא על רוב התנ”ך

נירית הגיב לפני 4 שנים

ב״ה
לא צריך להתפלסף.
מי שלומד את ספר התניא יקבל תשובות לגבי עולם ובא. לגבי נשמה, לגבי שכר.
מה אנחנו אומרים כל יום בבוקר?
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי
אז מה? אומרים זאת מן השפה לחוץ?

Moishbb הגיב לפני 4 שנים

תשובות של מי
ולמה את חושבת שאלו יותר מספקולציות יפות ולעיתים אפילו מזהירות

מיכי צוות הגיב לפני 4 שנים

ואם היית מדקלמת כל בוקר את ספר הטלפונים אז אין צורך לדון מה מספר הטלפון של פלוני? ואם היית אומרת בכל בוקר שיש שדים תלת כנפיים זה אומר שיש שדים כאלה?

יהונתן ברבי הגיב לפני שנה 1

האמת שלהשיב צריך לכתוב מגילה. אבל אציין כמה אנקודות.
א. האמירה שהשגחה אין אלא רק בזמן הנביאים היא כפירה וסותרת אפילו את הגמרא: ‘תני דבי חזקיה מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי’
ב. ומה שאמרת שאין בענייני מחשבה הכרעה ומסורת. בירושלמי מבואר על הפסוק בין דין לדין ונגע לנגע.. בין דבר אגדה. כלומר גם אגדה מוכרעת.
ג. יש חוסר עמוק בהבנת הרמב”ם בנושאים רבים. אבל אציין הנושא לעניינינו. חושבים על השגחה כעין התערבות מבחוץ. אומר הרמבם שההשגחה תלויה בידיעה. ואסביר כל ההתנהלות במציאות שלנו תלויה על פי ידיעתינו. ידיעה אינה הבנה והשכלה. אלא הזדהות עם המציאות. כך למשל בעבר היו לוחמים מזדהים עם המוות והרע, עד שקאו בזה כחלק מהמציאות שאין צורך לתקן ועל כן רצחו ואנסו גם נשים וילדים. שהרי כולם ימותו ואין החיים ערך נצחי לדעתם. והמציאות של החיים הוא סיפוק עצמי עד שמת. ממילא….
אלא שלמציאות יש רובדים רבים. וידיעת ה’ הוא לידע שישנו שם כלומר מעבר להכרה מצוי ראשון. והיא אמיתיות המציאות. שאינה מצטיירת בחושים. שהחושים מציירים את המציאות כפי שמתקבלת אצלינו ולא אמיתיות שלה. המציאות בלי האמת נקראת דמיון. ככל שהידיעה בחכמה כלומר בזהירות מלדעת ולחשוב שבזה יודע הכל. שהחכם יודע שאינו יודע. ובעיקר את אמיתת המציאות. כך המעשים מדוייקים יותר. וכשם שישנם מעשים בטבע כגון אסונות טבע וכו כך התגובה של האדם ככל שיהיה חכם כלומר בטל ידיעתו תהיה נכונה יותר ומעשהו יהיה התגובה האובייקטיבית שלה שמלא המשמעות של המעשה תתגלה עם הזמן עד אין סוף. כמו שמשמעות המוות יכולה להיות לה רובדים רבים. והכרת משמעות מצומצמת שלה יכולה להביא גם לאכזריות.

ד. בהבדל בין יהודי לגוי גם לזה יש להאריך. אבל אציין שרק המודעות של היהודי מפותחת דיה כאדם על מנת שיוכל לחוש את עצמו בתוך מסגרת תרבותית לאומית חזקה. ועדין לחוות את עצמו מחוץ המסגרת הקיומית הזאת. יהודי הוא עם של עמים של כל בני האדם. לעומת הגוי שהוא תמיד חלק מבני האדם דרך חיים מסוייימת של בני אדם.
יכולים להיות גם גוים שנוטים בפן האוניברסלי אבל זה רק תוך טשטוש הזהות הלאומית שלהם. היהודי חווה עצמו כעצם האדם. והגוי כדרך חיים חיצונית של האדם.

גם אמירות על בעל התניא כקליפות הגויים שהגויים היום אינה כמו ההלכה. מעבר שלוקה בחוסר הבנה הרי גם האמירה שאין ההלכה נצחית יש בה פגם חמור ביותר. לא בהלכה זו אלא בגישת התורה כולה. כי התורה גם בסברותיה ההלכתיות תמיד הם סברות אובייקטיביות ולא נסיבתיות. וכפי שאומר המהרל שחכמים תמיד מדברים בחכמה שהוא מה שמוכרח להיות. ואכן יש מחלוקות אבל זה כי ישנם כמה זוויות למה שמוכרח להיות. כידוע לכל מי שלומד תלמוד ולרב מכאל אברהם עצמו.

הקליפות הוא צייון של הכרה מודעות של יישות שהוא נפרד מזולתו. ולזה ישנם ארבע קליפות. וכל עוד האדם בגוף זה מוכרח בהרגשת גופו.
והוא בנפשו הבהמית שהיא תחושת החיים הנמצאת בחום דמו שחש את גופו. ובזה שחש גוף הוא חש מהות נפרדת מזולתו.

קליפת נוגה יש בנפש חסידי אומות העולם ובני ישראל. ובגוים יש קליפות טמאות.
המהות של חסיד כמובא ברמבם הוא שלא נוהג כהחכם שהוא בדיעה הבינונית בדיוק אלא מסייג עצמו לכייון הקצוות. וכל זה משום המודעות שלו לסביבתו לכלל. עד שחסידי רוצה שיתנו הוא ויתנו אחרים. שלי שלך ושלך שלך. ואפילו שורף צפורניים גם אם יש בזה נזק לעצמו. לא כל אחד יכל להיות חסיד.
החסיד הוא מי שיש בו חכמה יתירה שמודע להשתייכותו ותלותו בכלל עד שטובת הכלל היא טובתו שלו. כמו נכד משה שעבד עבודה זרה. ובקש משה כפרה לכך ישראל במעשה העגל ולא ימא ממנו עם. כי זקוק הוא לעם.

הזהות היהודית היא בעצם כללית. משום שמודעות היהודי בעצם לאומיותו היא דעת ה’. שהיא אמיתת המציאות שאינה מוגבלת בשכל. היהודי כופר בעבודה זרה בהמשגת המציאות בגבול והפיכתו לעיקרון על. הוא נשאר בתכלית הידיעה שאינו יודע שהיא ידיעת אמיתת המציאות.
אכן יהודים גם יכולים לעבוד עבודה זרה. אבל לא מתוך שייכותו היהודית. אלא יש להמציא לעצמו שימות כמו ישראלי וכדו. עצם מציאות היהודית הוא כפירה בגבולות הדיעות של בני אדם המפרידים עמים אלו מאלו. הוא פשוט יהודי. לא מדובר על כח עליון ח”ו אלא על הזדהות עם אמיתת המציאות בכך שחווה את עצמו כיהודי בלי שום הגדרה מהו יהודי.

חסיד אומות העולם הוא מי שמקיים שבע מצוות כי כך הוא בתורת ה’. כלומר מתוך הבהירות של ידיעת אמיתת המצאו. שאינו משום טעמים שכליים. אלא כפי שהטבע פועל לא בגלל סיבות שכליות אלא שזהו טבע בריאתו. כך מקיים מצוות כי זהו טבעו. והיכולת לזהות את אמיתת המצאו מחייבת קבל המצוות בפני שלשה יהודים. שמבטאים את החיבור הזהותי האמיתי זה שאינו מצטייר בשום גדר.
באופן כזה גם גוי על אף היותו שייך לעם שאינו עובד ה’. הוא מוגבל בזהותו הלאומית ועל כן אין לו נשמה שהיא הכרת ה’ באופן כללי לאומי. אלא רק מכיר את ה’ באופן פרטי. ועכבה של הכרה היא בלשון חכמינו זוהמת הנחש.
מכל מקום הוא מעבר להכרה המוגבלת של המציאות הוא באמיתת המציאות ולכן הוא חסיד. ובזה פועל מה שראוי לכל בני האדם ולא רק לעמו שלו. שזה החכם שבאומות.

הפירוד בתחושת הגופניות הוא המוביל לעבירות ואכזריות ואפילו אם בפועל הוא מתנהג יפה ונחמד. יש לזכור שגם הגרמנים היו נחמדים עד לפני השואה לא מדובר ברוע פנטזי. אלא רע היא מהות רעועה שאינה יכולה להתקיים לבדה.

השאר תגובה