שמיעת שירי אהבה והשפעת המלחין דרך הלחן
שלום הרב. האם יש איסור בשמיעת שירי אהבה של גבר לאישה? והאם באמת כל מלחין משקיע במנגינות שלו את האישיות שלו בקמה שזה משפיע גם עלי כמו הסיפור על הרב הנזיר שלא היה מסוגל לשמוע מנגינה שווגנר הלחין?
שלום ישראל.
איני רואה בזה שום איסור. אהבה הוא נושא ככל נושא אחר, ואין רע בכך ששרים עליו. אמנם לי אישית הדומיננטיות שלו בשירה ובפזמונים שלנו נראה קצת מוגזם, אבל זו כמובן שאלה של טעם.
אם מדובר באהבה של אדם מסויים לאישה מסויימת יש אולי עניין להותיר זאת לרשות היחיד, מחמת הצניעות. אבל איסור בכל אופן איני רואה כאן. כאמור, בשירים שעוסקים באהבה באופן כללי איני רואה שום בעיה.
אם יש אדם ששמיעת השירים הללו מעוררת בו הרהורים אסורים אז יש אולי מקום לדון. וגם שם אולי רלוונטי דין לא אפשר ולא קא מכוין בפסחים כה, וין כאן המקום לזה.
לגבי היחס בין המלחין לשיריו איני יודע לענות. לי זה נשמע מיסטי ולא ממש משכנע, אבל כדאי שתשאל מומחים למוזיקה ומלחינים (וקבל את דבריהם בערבון מוגבל). בכל אופן, כדאי שתחשוב מהי ההגדרה של הטענה הזאת שהמלחין משקע בשיר משהו מעצמו. זה טריביאלי במובן הפשוט (הרי השיר הוא תוצר שלו ולכן ברור שיש השפעה של אישיותו על השיר) ומיסטי אם מפרשים זאת במובן רחב יותר. לכן השאלה לא נשמעת לי מוגדרת היטב.
לגבי הרב הנזיר הייתי שמח לו היו עושים ניסוי ומשמיעים לו מוזיקה של ווגנר בלי לומר לו שווגנר היה המלחין. זה עשוי גם להיות מבחן למשמעותה של השאלה על היחס בין המלחין למוזיקה שלו (ראה דבריי לעיל). זה מזכיר לי את ההלצה של הרבי מגור שכשסיפרו לו שהרבי מללוב מעלה את אביו (שמת מזמן) לתורה שלישי כל מוצ"ש כשהתפלל מנחה של שבת (מעל הזמן), וענה אחריו בהוב"ש ואמן, נענה ואמר: "חכם גדול, נראה אותו נותן לו הגבהה".
בכל אופן, גם אם היו עושים את הניסוי הזה והנזיר היה מואס בזה, עדיין אפשר לומר שיש כאן עניין של טעם (שקשור לאישיות, וכנ"ל).
שלום הרב,
אם כך זה שאשפר לדון את זה כאי אפשר ולא מכיוון למה השו״ע באו״ח סימן ש״ז כתב : מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים?
הוא תפס את זה כאיסור ממש ולא כדבר מותר שעלול להוביל לאיסורים. לכן לשיטתו לא שייך כאן לא אפשר ולא קמכווין. אבל איני מסכים לו, וכן עמא דבר. ראה בסי' קמ עוד קביעות לא מקובלות של המחבר. ייתכן שזה גם עניין של הקשר וסביבה תרבותית, ולא ממש מחלוקת.
אגב, אני לא בטוח שכוונתו לאיסור ממש. ייתכן שהוא רק רוצה לומר שאלו דברים מגונים (בעיניו).
קשה לי להבין שאין לפי השו״ע איסור ממש הרי כתב שאפילו המדפיסין מחטיאים את הרבים.
לגבי זה שזה עניין תרבותי או לא כל כך מוסכם אפילו בזמנו יש אולי טיפה הוכחה ממה שכתב בעל הסדר הדורות שכתב על רבי עמנואל ״וחיבר פירוש התורה וספר שירים הגם שיש אנשים שתפסוהו״. וגם אני חושב שהיום אפשר לומר שזה לא מעורר כל כך בעיות (גם אם בהרבה מקרים השומע את השיר יכול להלביש אותה או לדמיין על נשים שהוא מכיר), כמובן במקרה של אנשים נורמאליים ולא בעלי לחץ נפשי מחמת כל החומרות שמוסיפים בעניינים האלה.
אבל, וזה אבל גדול, קשה לבוא ולפרוק עול של מסורת מקובלת מאות שנים של פסיקה והתבססות על המחבר, בפרט לספרדי כמוני שהוזכר בכל הפוסקים מזמנו עד זמנינו אנו שקבלנו את ההוראות שלו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer