שרשים וענפים – השרש השני
הרמב"ם מגדיר את כל הנלמד מי"ג מידות כדברי סופרים. הרב האריך להסביר את דבריו.
האם בענפים נאמר שספקם לחומרה או לקולא? מי שהסתפק אם הזכיר יציאת מצרים בלילה, לכאורה חוזר ומזכיר, והזכרת יציאת מצרים בלילה נלמדת מריבוי, שהוא ענף. מה ההבדל העקרוני בין ספק כזה לספק אם קרא קריאת שמע שאינו חוזר לדעת הסובר שהיא מדרבנן.
האם ניתן לקשר בין דברי הרמב"ם לדברי הר"ן בנדרים, שמושבע ועומד מהר סיני נאמר רק על מה שכתוב ממש בתורה?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
יישר כוח !
והואיל ואתאן לדרבנן שונים, אשאל גם על הרמב"ן בשורש הראשון. הרמב"ן מקשה על הרמב"ם שאם כל מצוות דרבנן כלולות בלא תסור, מדוע מצאנו הבדלים בחומר מצוות דרבנן לעומת מצוות דאורייתא.
לזיכרוני, הרמב"ן עצמו כותב ששניות לעריות נלמדות ממשמרת למשמרתי. כלומר, לפחות הרחקות מלאווין נלמדות מהפסוק. האם הקושיות שהקשה על הרמב"ם אינם חוזרות כעת עליו?
לא, מפני שאם זה נלמד ממשמרת למשמרתי זה כנראה דאורייתא ולא דרבנן. אולי כעין איסורי שבות דאורייתא בשיטת הרמב"ן.
אז האם באיסורי שבות, נאמר ספיקא לחומרא?
למה לא? מאי שנא מכל איסורי תורה? ספק בחצי שיעור גם הוא כנראה צריך להיות לחומרא.
ייש"כ, ואנסה להמשיך לחשוב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer