שתי סיבות מספיקות הלכה ומוסר
א. האם יש משמעות לכך שלדבר אחד תיהו שתי סיבות מספקיות ?
למעשה, השאלה היא:
האם אני יכול לטעון שכשאני מקיים צו מוסרי (לדוגמא, ואהבת לרעיך כמוך) אני פועל באופן מוסרי ? הרי גם אם זה לא היה מוסרי הייתי בכל זאת מקיים אותו בגלל צו האל. ומאידך גיסא ג״כ, האם אני יכול לטעון שבכך אני מקיים מצוה, הרי גם לולא המצווה הייתי מקיים אותו כי זה מוסרי ?!
ובכלל, לגבי מה שכינה הרמב״ם כמצוות שמעיות, מחד הוא כותב בהל׳ מלכים שעלינו לקיים את הציוויים רק מפני שהאל ציווה בהר סיני וכו, ומאידך בשמונה פרקים הוא כותב שבמצוות השמעיות עלינו לקיים אותו בכלל שהם הכרע הדעת.
בקיצור, מה המשמעות לקיום דבר בגלל שתי מוטיבציות נפרדות ?
ב. לא הבנתי איך עם תזת הפרדת רשויות בין הלכה למוסר אתה פותר את הבעיה הבאה שהעלו ההוגים:
איך יכול להיות שהאל כאל טוב ומושלם יצווה ציוויים לא-מוסריים ? וגם אם זה היה כדי להשיג מטרות דתיות (כפי שאתה טוען), הרי הוא האל ! הוא היה יכול לצוות משהו (כדי להשיג אותן מטרות דתיות) באופן שזה יהיה מסתדר עם המוסר, לא ?
בהחלט כן. אם הייתה מספיקה כל אחת מהסיבות בפני עצמה (כלומר הייתי עושה את המעשה גם אילו לא הייתה הסיבה האחרת) ניתן לומר שכל אחת מהן היא מספיקה.
גם המטרות הדתיות כפויות עליו כמו המטרות המוסריות (הוא לא יכול היה להשיג את המטרות הדתיות באופן אחר). ראה טור 457.
לא הבנתי. היכן התשובה ? כן שתיהן מספיקות. זה ברור.
עכשיו האם אני יכול לומר שאני מקיים את צו האל כשגם לולא היה צו האל הייתי בכל זאת מקיימו ? זו שאלה מושגית
נכון, ועל השאלה המושגית הזאת עניתי. אם היית מקיים זאת גם בלי שהיה כאן עניין מוסרי אז אתה מחויב לדבר ה', וכן לגבי המוסר.
אני נתקל מול הקושי הבא:
בכמה מקומות (עיין טון 297) אתה מסביר שאין השגחה אקטיבית מכח זה שהמושג של סיבתיות כפולה לא יכול להיות. אין סיבתיות כפולה, מאחר שסיבה היא לכל הפחות תנאי מספיק, ואם סיבה א מספיקה אז לא צריך את סיבה ב.
בקיצור, לא יכול להיות שני הסברים שונים מקבילים ובלתי תלויים לאותה תופעה.
וא״כ, ק״ל, איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר בעקבות הרמב״ם שצריך לקיים מצווה מפני מניע דתי קרי ציווי האל (אחרת אני לא דתי אלא ״מחכמי אומות העולם) וגם מפני מניע מוסרי (אחרת אני לא אדם מוסרי) ?
יש הבדל בין הסבר/סיבה למניע. אין שום בעיה עקרונית בטענה שלמעשה X יש שני מניעים. זו גמרא מפורשים: לשם פסח לשם שלמים. ומהחיים, אני תורם כסף בגלל שזה ייתן לי שם של צדיק וגם בגלל שאני רוצה לתרום למטרה ההיא. אלו מעשים שבכל יום. פירוש הדבר הוא שכל אחד מהמניעים הללו לחוד היה מספיק לי כדי לעשות את המעשה. לעומת זאת, הסבר או סיבה טוענים שבפועל זו הייתה הסיבה. אבל אין שתי סיבות בלתי תלויות לאותו דבר.
אם כן, כשאני אומר שיש לעשות מעשה בגלל המוסר ובגלל הציווי, פירוש הדבר שהמוסר לבדו בלי ציווי היה מספיק לי כדי לעשות את המעשה, וגם הציווי לבדו בלי המוסר היה מספיק.
דיון משיק קיים בסוגיית אונס ורצון (דיוק האחרונים מסוגיית צנועות ופרוצות בריש כתובות). אם מאיימים עליי כדי שאעשה מעשה שבין כה וכה התכוונתי לעשות, האם אני אנוס או לא?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer