תגובה להערה של הרב בספר "מדעי החופש"

שו”תקטגוריה: פילוסופיהתגובה להערה של הרב בספר "מדעי החופש"
נתנאל שאל לפני 5 שנים

שלום וברכה,
בספר “מדעי החופש” עמוד 78, באינטרמצו הראשון, מביא הרב את שאלת הרמב”ם בהלכות תשובה (ו, ה) על “עבדום ועינו אותם” ועל “וקם העם הזה וזנה” [ואת תשובתו]. הרב מעיר בהערה 37 שלכאורה יש כאן ערבוב בין יכולת ניבוי לבין היקבעות אובייקטיבית, כלומר לכאורה “מה שכתוב בתורה הוא שאלהים ידע שכך יקרה, אבל לא כתוב שהוא גזר זאת עליהם” [ועל שאלת ידיעה ובחירה הרי כבר ענה הרמב”ם בסוף הפרק הקודם (שם ה,ה) שאין סתירה בין ידיעת ה’ לבחירה אלא שאיננו יודעים את ידיעת ה’]. הרב עונה שכנראה הרמב”ם הבין שכן מדובר היה בגזירה.
לדעתי קשה להבין כך את הכתוב ולא ברור מה גרם לרמב”ם להבין כך. בפרט לגבי “וקם העם הזה וזנה”, מהיכי תיתי לומר שמדובר בגזירה, וכי למה שיגזור על ישראל שיזנו? מדובר בהודעה בלבד. לא בגזירה.
אבל שאלת הרב בהערה מעיקרא אינה קשה. אדרבה, אכן מדובר בידיעה בלבד ולא בגזירה, הענין הוא שבשני המקרים לא מדובר רק בידיעה [של ה’ לעצמו] אלא בהודעה [לבשר ודם]. ברגע שה’ משתף מישהו בידיעה שלו, גם בלי “לגזור”, אלא שאת מה שה’ יודע – יודע עוד מישהו – באותו רגע חורג הענין מגבולות ידיעת ה’ ובזה עצמו הוא הופך בלית ברירה לגזירה = סותר בחירה. כי על ידיעת אדם כבר אי אפשר לענות שאיננו משיגים אותה וכו’.
אפרט את הדברים, אני מתייחס כרגע רק מצד בעיית ידיעה ובחירה [לכן מתעלם מזה שמדובר בקולקטיב שזה באמת מה שמתרץ הרמב”ם, אני רק מסביר למה הוא מוכרח לתרץ בדרך זו דוקא]:
אם ה’ אומר למשה שהוא [ה’] יודע שעתיד העם לזנות, כבר אין אפשרות לקיים ידיעה זו עם בחירה של העם. כי אם משה יודע את העתיד להיות, ויודע אמת שהעם יזנה – אין לעם בחירה, כי על ידיעת בשר ודם אין תירוץ הרמב”ם (שם ה, ה) שאיננו משיגים אותה. ואם ידיעת משה אינה אמת, ויש אפשרות שהעם לא יזנה – נמצא שה’ אמר למשה שקר / ה’ לא ידע את העתיד, וזה לא יתכן.  
למעשה בשימת לב לדברי הרמב”ם, הוא בעצמו אומר שמדובר פה בידיעה/הודעה ולא בגזירה, ואף משלב בתשובתו את מה שכבר אמר שידיעת ה’ לא סותרת לבחירה:
“… ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם וכו’ מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל וכו’ וכן המצריים וכו’ הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב”ה דברים העתידין להיות”. 
אם הנושא כאן הוא גזירה, אז לאחר שכבר ענה שכלל אין פה גזירה על אינדיבידואלים מה צריך הרמב”ם להוסיף “וכבר אמרנו” שידיעת ה’ אינה סותרת בחירה. מי דיבר כעת על בעיית הידיעה ומה זה שייך לנידון. לאידך גיסא – אם זה עונה על השאלה אז מה היה צריך את כל הפלפול בנוגע לקולקטיב?
אבל כאמור כל הנידון כאן הוא ידיעה, ולא גזירה. אלא שהודעה הופכת לגזירה. לכן ראשית מתרץ הרמב”ם על החלק של ההודעה, ואז “סוגר את הפינה” ואומר שמראש כל הבעיה היתה רק עם ההודעה ולא עם עצם הידיעה.
כלומר, דיוק לשונו של הרמב”ם בתירוצו מראה שהוא מחלק בין מה שהודיע ה’ [למשה] לבין מה שהוא יודע [לעצמו]. למשה הודיע רק מנהגו של עולם, רק על הקולקטיב, ממילא אין סתירה לבחירה מצד שזו אמירה רק על הקולקטיב. אבל הרמב”ם יודע שעל ידיעת ה’ לעצמו א”א לתרץ כך, כי ה’ לעצמו יודע גם את עתידם של הפרטים – לכן מוסיף שאחרי שאת בעיית מה שמשה יודע – פתרנו, מה שה’ יודע – אינו בעיה כלל כמו שכבר ענה בפרק הקודם. 
בברכה
נתנאל

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

שלום רב.
אין הבדל בין ידיעה של הקב”ה שנותרת אצלו לבין ידיעה שנמסרת לבני אדם. בשני המקרים זה שולל את היכולת לבחור. זו האמת. האם הרמב”ם חשב כך או לא – זו שאלה פחות חשובה מבחינתי. 

נתנאל הגיב לפני 5 שנים

לא הבנתי. כל הדיון בהערה שם היה בדעתו של הרמב”ם. הרב שאל על אי-הבחנה של הרמב”ם בין ידיעה לגזירה בשאלה מהמצרים ומהעם, גם על זה הרב יכל לענות שהרמב”ם סבר שאין הבחנה ביניהם וזו לא האמת, אבל הרב כותב שם “הרמב”ם כנראה הבין ש..” וכו’. אז אם מדברים מה
ה ר מ ב ” ם הבין והתכוון, ומדוע ה ר מ ב ” ם שאל מ”וקם העם הזה וזנה” – אזי דעת הרמב”ם במפורש שידיעת הקב”ה לא סותרת בחירה וכתב זאת בתוך תשובתו בנידון הזה גופא כמו שציטטתי, אבל על הודעה לאחרים אין אפשרות לומר כך, ולכן מבחינת ה ר מ ב ” ם הודעה לאחרים כ ן משנה, ואני אומר שזה מה שעומד בבסיס שאלת ה ר מ ב ” ם מ”וקם העם הזה וזנה”.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

הבנתי. ואני אומר שמבחינתי לא ממש חשוב מה חשב הרמב”ם, ולכן איני נכנס כאן לעניין זה.
אגב, הבחנה בין ידיעה לגזירה אינה כמו הבחנה בין ידיעה שנמסרת לידיעה שנשמרת אצלו. בה במידה אפשר להסביר שהוא הבין “וקם העם הזה וזנה” כגזירה. אבל כאמור הנושא לא חשוב לדעתי.

נתנאל הגיב לפני 5 שנים

צר לי אבל אני לא מבין…. אני מדבר על הערה בספר שבה הרב כן עוסק בדברי הרמב”ם, בספר הנושא כן היה חשוב לרב והרב עסק בו, ודן בו בהערה. קניתי את הספר ואני קורא אותו כעת ויש לי תגובה למה שהרב כתב שם. הרב עונה לי שלא חשוב מה חשב הרמב”ם ולכן הרב לא נכנס כאן לעניין זה. איפה אשאל על ההערה בספר אם לא כאן? עם הספר אני לא יכול לדבר.

y הגיב לפני 5 שנים

נתנאל, דומני שהאור שמח אומר כמוך, כשהוא חולק על הראב”ד על אתר.
ראה כאן (כולל בתגובות):
https://mikyab.net/שות/שאלות-בעניין-ידיעה-ובחירה/

נתנאל הגיב לפני 5 שנים

אכן! תודה רבה! זה בדיוק מה שאומר האור שמח בשתי מילים (על השגת הראב”ד שידיעת ה’ לא מכריחה): “ידיעת הנביאים מכרחת”, ותו לא מידי.

בעקבות דבריך והאו”ש הסתכלתי עכשיו בראב”ד שם וראיתי בדבריו את ההבחנה שעשיתי בשאלתי לרב מיכי בין שני המקרים, זה של המצרים וזה של “וקם העם וזנה”, וטענתי שעל “וקם העם וזנה” אין שום היגיון וסיבה לחשוב שזו גזירה ופשוט שמדובר בידיעה. כך רואים בראב”ד במקום, שעל “וקם העם וזנה” עונה שמדובר בידיעה ולא בגזירה, ועל המצרים מאריך ביישוב אחר.

באמת צ”ב לשיטתו ששאלת הרמב”ם היא כי הבין שמדובר בשני המקרים בגזירה, איך הבין הראב”ד את מה שהרמב”ם עצמו כותב בסוף תשובתו ש”כבר אמרנו” שאין ידיעת ה’ מכרחת, מה לידיעה ולשאלה זו [ואולי כי סוכ”ס גם אם פתרנו את בעיית הגזירה תישאר שאלה מצד הידיעה, לכן הרמב”ם מזכיר ששאלה כזו אין בכל מקרה].

ראיתי עכשיו ואציין שגם הלחם משנה שם לומד שבשני המקרים מדובר בידיעה ולא בגזירה, ואומר שהרמב”ם בעצם שואל פה שוב את שאלת הידיעה [ולא שאלה חדשה מצד גזירה], וזה מה שכתב הרמב”ם בסוף שידיעת ה’ לא מכרחת, ורק אמר הרמב”ם שבמקרה של קולקטיב יש תשובה נוספת וכו’. [לכשעצמי איני מבין דבר מדבריו, רק ציינתי לענייננו].

שוב תודה

נתנאל

M הגיב לפני 5 שנים

על פי הרמב”ם ודאי יש הבדל. שהרי ידיעת הקב”ה, אינה ידיעה במובנה הרגיל ודווקא משום כך אינה מכרחת (מה משמעותה של ידיעה זו, זו כבר שאלה אחרת), ואילו ידיעת האדם, היא הידיעה במובן הרגיל והמוכר ולכן היא גם מחייבת (בהנחה שהיא ידיעה ודאית).

Back to top button