תורה שבעל פה על פי הרב שרקי

ברקע יש לזכור שהתזה שכל הדרשות סומכות מבוססת על כך שהן לא משכנעות, ובפרט היא נאמרה לתשובת המינין שכפרו בהלכה ובדרשות.

לפי דעתי,
ניתן להסביר כך שהוא מתכוון שקיימים שתי מסלולי התורה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה (לעניין הלכה).
והמסלול של התושב"ע היא מתודה שמנותקת מפשט הפסוקים. והיא מתפתחת בדרך עצמית משלה שמנותקת מפשוטו של מקרא. אותו דבר של גזירה שווה (ויש לו פשט אחר שם).
ודרשות חז"ל הם בבחינת חיבור התורות בלבד. הרי לא ייתכן שהם ניתנו מרועה אחד והם שונות… אז חכמים באים ללמדנו שהם בבחינת רמוזות בתושב"כ.

ככל הידוע לי גם אליבא לרב דברי חז"ל הם לא פשוטו של מקרא… האומנם?
והאם פשוטו של מקרא ב'הדוה בנדיתה' אלו דברי החכמים הראשונים או ר"ע?
נ.ב ככל שזכור לי בביתא ישראל בשעת נידה היא יושבת בבית מיוחד.

אני מסכים לגמרי לרישא וחולק על מסקנתך. ברור שהדרש לא מחויב לפשט ולא מנסה להחליף אותו. הארכתי בזה בכמה מקומות. אבל המסקנה שהדרשות כולן סומכות לא עולה מכאן והיא גם לא נכונה.

לא הבנתי.
אתה סובר שקיימים כלים של דרש שהם לא קשורים לרובד פשוטו של מקרא ובכוחם ליצור הלכות חדשות שנחצבות מן המקרא?
ד"א הייתה לי שאלה פעם, אם הסנהדרין רוצים לשנות הלכה והם לא יודעים אם זו הלמ"מ (מיעוט) או הלכה שנוצרה בידי אחד מבתי הדינים (רוב). האם ניתן לומר שהמיעוט בטל ברוב?

אכן. כך סובר הרמב"ם וגם אנוכי הקטן הנוקט בשולי גלימתו. בעצם כך סובר התלמוד עצמו אלא אם מסתכלים עליו בעיניים אפולוגטיות.
בהחלט. אני לא חושב שזה ביטול, אלא הליכה אחר הרוב.

תודה רבה על התשובה. למי שמעוניין, הנה הדברים מתוך האתר של הרב שרקי: http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1545:15451545-1545&Itemid=100513
ממה שהבנתי מהקריאה יש פה עניין מהותי של הגדרת הפונקציה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולא תזה אפולוגטית/רווחית. בכל מקרה, לא הבנתי מהדברים אם באמת לפי הרב שרקי כל הדרשות סומכות באופן גורף.

הרב שרקי מביא את זה בצורה מסודרת יותר כאן:
https://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=12:1212-12&catid=413&Itemid=100513