תורה
כתבת שהפרשנויות והתוספות המסייעות לברר את רצונו ודברו של הקב״ה גם הם נחשבים כתורה.
שאלתי היא : במידה והן תורה רק כי הן מסייעות לברר את רצונו של האל, מימלא הן תורה בגברא כי אם אני קורא אותם בלי כוונה להרחיב את עולמי הדתי והיהודי והתורני שוב הן לא עוזרות לברר את רצונו של האל ואם כן שוב הן לא תורה. אבל קשה, כי לימוד מתמטיקה בכוונה תורנית אנו לא מברכים עליו, ואילו לימוד הפרשנות המאוחרת של התורה בכוונה תורנית אנו כן מברכים עליו. מה ההבדל ? שניהם תורה בגברא לא ?
ככלל, האם מברכים על תורה בגברא או לא ? (הבנתי שמברכים על תורה בחפצא בכל אופן בלי שום קשר למה שאני עושה ומתכוון וכו)
בגמרא מובאת מחלוקת על מה מברכים (מקרא, מדרש אגדות וכו'). לדעתי מסברא על לימוד של פרשנות לתורה או אגדות אין לברך. המנהג להלכה כן לברך ואיני יודע להגן עליו. אם מברכים על זה איני רואה למה לא לברך על כל לימוד שמסייע לך (כולל מתמטיקה, פילוסופיה וכו').
אני התכוונתי לפרשנות התלמוד, למשל האם ללמוד רשבא על התלמוד זה תורה בגברא או בחפצא ?
ולכן כתבתי שהבנתי שהפרשנויות האלה כגון ריטבא רמבן וכו וכו על התלמוד הן תורה בגברא כי הן תורה רק במידה שהן מסייעות לברר את פשט הגמרא כלומר רצון ה׳, ואם כן זה תלוי בכוונת הלומד האם הוא לומד אותן כדי באמת להבין את רצון האל או לומד אותם סתם. ואם הבנתי נכון אז יוצא שגם על זה לא מברכים ברכת התורה, וזה נראה לי מוזהר ומרחיק לכת, לכן שאלתי..
פרשנים של סוגיא הלכתית זו תורה בחפצא. זה לא אמצעי להבנה אלא אלו ההבנות עצמן. מה מתוכן אתה מאמץ לעצמך, זה דיון אחר. שם הפרשנים הם רק אמצעי (לפירוש שלך). אבל פרשנותם מצטרפת לתורה עצמה. כפי שכתב רמב"ן, התורה ניתנה על דעת פרשניה (שהרי בלי פרשנות אין לה משמעות כשלעצמה).
אדם שלומד תורה בחפצא שלא לשמה (אבל באמונה…) הוא עדיין מקיים מצוות (עד כמה שזה מצוה וכו) לימוד תורה לא לשמה, לעומת זאת אדם שלומד תורה בגברא שלא לשמה הוא אפילו לא לומד תורה אלא הוא כמו שלומד מתמטיקה לבית ספר למשל, נכון ?
נשמע הגיוני מאד
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer