תחילת היממה מהבוקר

בתנ"ך כתובים הרבה עונשי מוות חמורים. להגיד שהם רק תחת תנאים מסויימים או שהם רק ביטוי ולמעשה כוונת הכותב היא אחרת זה לא אותו דבר כמו מה שמדובר פה. כי זאת מחלוקת אמיתית מה התכוון הכותב. אבל מה קורה כשידוע מה הכותב התכוון?

כלומר השאלה מה קורה אם ידוע שעל פי התנ"ך היממה מתחילה בבוקר אבל זה סותר את דעת חז"ל.

הוכחה מספר 9 מפריכה את אמינות המסורת, אז היא
כנראה לא מקור טוב להלכה (לפחות בנושא זה).

בהלכה הולכים לפי מה שנקבע בגמרא לא מה שנקבע בתנך.

זה אפילו לא קשור לתנ"ך אלא לשפה העברית. השפה נקבעת לפי מה שנוח (וקדמה למתן תורה) ואין שום סיבה שאנשים ישתמשו במונחים כמו 'יום' או 'מחר' לפי הלכות שבת ותפילה ולא לפי מה שנוח להם יותר. לכן סעיפים 1 3 5 6 7 8 לא רלוונטיים. סעיף 2 עוסק בהלכות נותר והרואה יראה שגם הוא לא רלוונטי. בסעיף 4 מלכתחילה אין שום טענה. סעיף 9 באמת עניין מוזר ("דבר שהוא נוהג ובא וחכמים חולקים בו?")

טולגינוס

אתה מודה שבתקופת התנ"ך ביומיום התייחסו לכך שהיממה מתחילה מהבוקר ושכך גם יותר נוח. אני מצפה שאם התורה רוצה לקבוע שמבחינת שבת והלכות מסויימות היום מתחיל מהלילה אז א.שתהיה סיבה טובה לסיבוך.
ב. שהחידוש הזה יופיע בתורה במפורש.

הבעיה היא ששבת על פי בראשית פרק א' היא כמו שאר הימים ורואים שם שהם מתחילים מהבוקר וכך גם שבת (וגם בסעיף 4. למה משה אומר "שבת היום" רק בבוקר? למה אין שום התייחסות לכך שהיא נכנסת בערב [כמו למשל ציווי שיבשלו אבל רק עד הערב], הניסוח יותר מתאים אם שבת נכנסת בבוקר).
סעיף 2 גם רלוונטי. כי חז"ל מודים שבקרבנות/ביהמ"כ היממה מתחילה מהבוקר, ואז הטענה שהיום ההלכתי מתחיל מהערב עוד יותר זקוקה לביסוס עובדתי כי זה נהיה כבר מוגזם.

אתה שוכח דבר חשוב, וזה שלטענת המסורת לוח השנה היה ירחי. כלומר הימים הקלנדריים, כל התאריכים, התחילו בלילה. אז למה בנאדם שחי ביומיום ע"פי לוח ירחי שמתחיל מהערב מדבר בשפה הפוכה? ולמה שאלוהים יתן לבנאדם הזה הלכה שהולכת הפוך ממה שרגיל אליו, בלי לכתוב על כך מילה? הרי מהפכות רציניות בתורה דווקא זוכות למלל. לפעמים חזרות רבות.

ובמיוחד קשה לקבל זאת כשלוקחים בחשבון את ההיסטוריה של הלוח העברי ודעת המחקר ואת סעיף 9…

א. סיבה טובה לסיבוך צריך גם בלי קשר לקושיות מהשפה העברית בתקופת המקרא. תראה מה קורה בימינו: היום מתחלף 'פורמלית' בחצות לילה, ואנשים משתמשים גם בלילה במילה 'מחר' כדי לתאר את היום שיבוא מהבוקר. אז מה לך מתפלא שגם בתקופת המקרא השתמשו בשפה בדיוק באותה צורה.
ב. החידוש יכול להגיע במסורת או להיות חידוש דרשני-פרשני של חז"ל. אין שום בסיס לציפיה המוזרה שהזמנים בהלכה יתאימו דווקא למונחים שהיו נוחים לשימוש לדוברי עברית בתקופת המקרא. לכן החידוש הזה לא צריך להיות מפורש יותר משאר חידושים.

בסעיף 2 מצד הניסוח 'יום' כאמור אין קושיה כי אולי פשוט זה המונח בשפה העברית. ומצד ההלכה שאוכלים עד הבוקר זה לא רלוונטי כי אין בסיס לציפיה שהלכות נותר יהיו זהות להלכות שבת. אתה חושב שגם המונחים בעברית וגם הלכות נותר וגם הלכות שבת וגם הלכות תפילה כולם תלויים באותו מושג אנושי של "יום". אבל המושגים האנושיים לחוד והלכות נותר לחוד והלכות שבת לחוד וכן הלאה.

בסעיף 4 אין שום טענה, המן ירד כל בוקר ואילו בבוקר של שבת לא ירד אז משה מסביר להם שזה בגלל שבת.

[ואגב אולי אפשר לשער שהסיבה שלא קובעים את מעבר הימים בזריחה למשל היא כי בבוקר אנשים קמים בשעות שונות ולא רוצים שאם מישהו מתהפך במיטה עוד חמש דקות אז פתאום הוא קם ביום הבא. בימינו היום מתחלף באמצע הלילה שאמורה כביכול להיות שעה שבה אנשים כבר הלכו לישון ועוד לא קמו. אז פעם היה נוח להחליף את היום בערב – כי בערב כולם כבר חזרו הביתה מעמל יומם ואין יותר עסקים ומשא ומתן וכדומה אז עכשיו לא משנה לאף אחד מתי בדיוק היום יתחלף. זה כמו שבקו התאריך היום עושים קיטועים למיניהם כדי שהפער של 'יום' לא יהיה באמצע מקום מיושב.]

ראה רשבם בראשית א/ה ושמות יב/יח (ובתרגום יונתן שם)

טולגינוס

א. היום אנחנו משתמשים עדיין בצורה הרגילה כי היא האינטואיטיבית והפשוטה ביותר ונשארה מהתנ"ך. זה לא אומר שאי אפשר שהיום הקלנדרי יתחיל אחרת, הבעיה היא שזה לא טבעי ועלול ליצור בעיות תקשורת. התחלת היממה ב12 אינה בעייתית מהבחינה הזאת כמו התחלת היממה בשקיעה שהיא בסביבות 6-7 שעדיין מאוד פעילים בהם. ולכן אירועים לערב שכתובים רק בתאריך עברי הם מבלבלים.

ב. המסורת לא אמינה.

"אין בסיס לציפיה שהלכות נותר יהיו זהות להלכות שבת."
חוץ מעקרון העקביות. ונוחות (התער אל אוקהם). זה הגיוני שעבור כל מצווה היממה תתחיל בשעה שונה? או שבעצם אנחנו קובעים יממה אחת עם חלוקה פנימית כדי שנוכל לתכנן כל דבר על פיה ולא להגיד שכל דבר מתחיל בשעה הראשונה של היממה שלו אבל כל יממה מתחילה בזמן אחר…
אין ספק שסביר יותר שהתורה לא תבלבל לנו תמוח עם יממה שונה לכל דבר.

בקשר לשבת זה לא רק השפה שבה אנשים מדברים אלא גם בגלל בראשית פרק א' היממה מתחילה בבוקר.

א. בעולם בלי שעון ותאורת רחוב האפשרויות הזמינות הן מה שיש בטבע: שקיעה או צאת הכוכבים, ועלות השחר או נץ החמה. לי נראה הגיוני שבאופן מעשי יותר נוח שהחילוף הפורמלי יהיה בערב מאשר בבוקר. כמו שעושים היום בכל העולם (בלי שום קשר לתנ"ך, מה הקשר בכלל?!). אבל עדיין בשפה האנושית כשאומרים מחר מתכוונים לפעמים לשעות האור מהבוקר שיגיע, גם אם פורמלית אנחנו כבר נמצאים ביממה ההיא. לדעתך יותר טבעי ויהיו פחות בעיות תקשורת אם פורמלית היממה תתחלף לפועלים משכימי קום תוך כדי עבודה? לדעתי ממש לא.
אני לא יודע אם בכלל יש בתנ"ך את הרעיון של יממה (שמורכבת מיום ולילה או לילה ויום). יכול להיות שספרו רק ימים (גם כשכתוב "בעשור לחודש") בלי תפיסה שיש משהו משותף ליום ולילה של 'אותה יממה'. התייחסו ליום וללילה בנפרד וכשאמרו מחר התכוונו פשוט ליום הבא (לא ליממה הבאה).

ב. הלכות נותר לא תלויות "ביממה" אלא בפרק זמן אחר שנקבע להיות יום ולילה. אתה משום מה חושב שתקופת האכילה צריכה להסתיים כששוקעת השמש באותו יום והתורה חושבת שתקופת האכילה מסתיימת כשזורחת השמש למחרת. התורה גם חושבת שזה לא סביר לזרוע חיטים ושעורים בכרם כי זה כלאיים. גם את העציצים שלי אני לא תמיד משקה לפי סנכרון של יממות. אין שום קשר לעקביות ולאוקאם. התורה מחליטה מה תקופת הזמן שרלוונטית לכל נושא והיא לא צריכה לתאם את זה לאיזה מונח מופשט שנקרא 'יממה'.

ג. מה אתה בא לטעון? שיום שבת (שמופיע בתורה ובהרבה נביאים גם בלי חז"ל) לא היה לילה ויום אלא יום ולילה? או שהוא היה רק יום בלי לילה?

א. ודאי שהיה רעיון של יממה כי אתה צריך להתאים את הלילה לתאריך מסויים. כך גם נובע מבראשית א.
ואם לא אז למה אתה שומר שבת מהערב?
ב. הפסוק אומר שצריך לאכול ביום ההקרבה שלא ישאר לבוקר. אפילו חז"ל הבינו שזה אומר שהלילה הולך אחר היום. כלומר ש"יום" בפסוק הזה הוא במובן של יממה.
ג. לדעתי רק יום בלי לילה (וזה הגיוני כי מה שמיוחד בשבת זה רק תקופת היום, כי בכל מקרה בלילה של כל הימים ה' לא עשה כלום).

בס"ד כ"ג בניסן תשפ"א

התורה מדברת כלשון בני אדם, שבהנהגתם הטבעית הלילה הוא המשכו של היום, ביום ייצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ובלילה הוא נח אחרי עבודת היום.

אף בעבודת המקדש, עיקר הקרבת הקרבנות היא ביום, והשלמתם – הקטר החלבים והאיברים על המזבח – נעשה 'כל הלילה עד הבקר". (ויקרא ו,ב)

אך לגבי הזמנים המקודשים – קובעת התורה בפירוש, שהם מתחילים מהערב, כך לגבי שבעת ימי חג המצות מבואר: 'בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, עד יום האחד ועשרים לחדש בערב' (שמות יב,יח)

וכך לגבי יום הכפורים, הנקרא 'שבת שבתון' מבואר: 'שבת בתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם' (ויקרא כג,לב).

החג מתקדש בלילה כדברי ישעיהו: 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', ואף כשאסתר מצווה: 'וצומו עלי שלשת ימים' היא מבארת ששלושת הימים יהיו 'לילה ויום'.

לגבי מעשה בראשית, מכיוון שהאור והחושך שבהם לא נוצרו ע"י סיבוב השמש סביב הארץ, שהרי המאורות נבראו רק ביום הרביעי – הרי לא היה הבדל באור או בחושך בין תחילת היום או הלילה לסיומם. ולכן מסתבר שכל שעות היום והלילה היו שוות. כל שעות הלילה היו חשוכות באותה מידה, וכל שעות היום האירו באותה מידה. ולכן במעשה בראשית נקרא כל הלילה 'ערב' שבו כל הדברים מעורבים ואינם ניכרים, וכל שעות היום נקראו 'בקר' על שום היכולת להבחין ולבקר בין הדברים.

רק אחרי שנגנז 'אור שבעת הימים' – החלה ההבחנה ביו דרגות שונות של הערב היום, כי על כן נוצר המושג 'בין הערבים', בין הדרגות השונות של היערב השמש. אך בימי הבריאה – שקול המושג 'ויהי ערב ויהי בקר' למושג 'ויהי ליל ויהי יום'.

על כל פנים בנקודה זאת – שהשבת והמועדים מתחילים מהלילה – יש הסכמה 'מקיר לק'יר' בין הצדוקים לפרושים, ובין השומרונים והקראים, ואף 'ביתא ישראל' שבאתיופיה. חוץ מאשר חלק ממקורות כת הפורשים שבמדבר יהודה – כל עם ישראל לפלגיו היריבים – הסכימו על הדברים המבוארים במקרא, שהזמנים המקודשים מתחילים מהלילה. מי הקוסם שהצליח להשתיל 'קונסירציה' אחת בכל הפלגים המנוגדים? 🙂

בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

עמיעוז, שפתיים יישק.
א.ב , בסעיף ג אתה כותב 'רק יום בלי לילה' ובסעיף א אתה כותב שהלילה צריך להיות שייך לתאריך מסוים. לא ברור.