תפילה לא לשם הגשמת משאלות

קראתי לפני כמה חודשים את הטרילוגיה, ואני חייב לציין שאחד מהנושאים שהכי העסיקו אותי מאז זה התפילה. טענת שתפילות כיום לא באמת ישנו את המציאות. וכמדומה לי שטענת שבתקופת חז"ל המצב היה אחרת, או שהם חשבו שזה מועיל, אבל למעשה זה לא.
אני חושב שניתן להוכיח מהגמ' שהם לא תלו את תקוותיהם בתפילות, הן מהן האגדי והן מהפן הפרקטי. נתחיל באגדי- ברכות לב: אמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי . עכ"ל. ופשוט.
וגם מהצד הפרקטי, הגמ' בר"ה טז. מביאה מח' מתי אדם נידון- "הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו… רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום …" וע"ז אומר רב יוסף- כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי? כמאן – כרבי יוסי. ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. עכ"ל. 
מכאן רואים שלמרות שרב יוסף ידע שאנשי כנסת הגדולה תקנו לנו 3 תפילות, הוא לא שאל כמאן מצלינן האידנא תפילת 18, אלא הוא שאל על הבקשות הפרטיות, החד פעמיות. הקצירי והמריעי. ועל זה ישנם שני הסברים, או שאדם נדון בכל יום וממילא טרם נקבע גורלו (כי אם כבר נקבע זו תפילת שווא, כברכות נד.) או שגם אם כבר נקבע גורלו עוד יש סיכוי לשנות את הגזירה. מכאן שהתפילה שתיקנו אנשי כנה"ג לא נועדה לשם הגשמת המשאלות המוזכרות שם.
ניתן להעלות השערות שונות, א"כ מהי תפילה זו. אין לי כרגע השערה שאני משתכנע שהיא היא הסיבה שבגללה אנו מתפללים, אבל דומני שיש ראיה חזקה דיה לומר שזה לא לשם הגשמת משאלות.