תפילה מוקדמת

אני מתפלל (כמעט בקביעות) במנין המתקיים בשעה 5:00 בבוקר. התפילה היא לפני הנץ החמה כמובן (לזה אינני מחפש צידוקים הלכתיים, יש לי די והותר), ובחלק ניכר מהשנה מברכים על הטלית והתפלין לאחר העמידה.
מאז שינוי זמני החלפת השעון (במקום לפני כיפור – בסוף אוקטובר), אנו נקלעים לבעייתיות בשבועות של תחילת תשרי.
אני מחפש פתרון הלכתי לקיום התפילה בזמנה, ועם זאת לשחרר את האנשים בזמן (המנין ספרדי, לרוב מסתיים ב5:45, בצומות/חול מועד וכאלה קצת אחרי. לעולם לא אחרי 6:00, והרבה מהאנשים מתקפלים הרבה קודם). אציין, שיהיה קשה ליישם פתרונות טריוויאליים ומוצלחים כמו לוותר על כל שיר של יום ושות', כי יש שם כאלו שעבורם קדיש יתום (גם אחרי עשור) זה דאורייתא, וחלק מהציבור מבוגרים מהסוג שקשה לשכנע. הכיוון שלי הוא להתחיל מאוחר מהרגיל (ב5.05/10), להגיע ל'יוצר' מיד בעלות השחר, לא לומר חזרה (אנחנו גם כך עושים זאת במוסף), ולקצר ככל האפשר בהמשך.  
לפי בדיקה שלי, ישנם כמה גדרים לעלות השחר: 
א. אסטרונומי – הרגע הראשון שבו קרני שמש מגיעות לאופק. לכל המאוחר 5:30.
ב. הלכתיים – 72/90 דקות שוות קודם ההנץ. (לדעות אחרות, כשהשמש 16.1 מעלות מהאופק). על פי הדעה המקדימה מביניהן, לכל המאוחר 5:20.
שאלותי הן: 

א. אלו חלקי תפילה לא ניתן לומר לפני עלות השחר? האם מותר לומר פסוקי דזמרא? להוציא ספר תורה?

ב. האם שייך לסמוך הלכתית על דעות המחשבות את עלות השחר ב-90 דקות שוות, אף שאסטרונומית ברור שלא עלה השחר בכלל? יש מקום לומר כאן שהגדר ההלכתי יכול להיות שונה מהמציאות?

ג. יתכן שלא ישמעו לי לדחות את תחילת התפילה. האם במצב כזה (בו 'יוצר' בוודאות, ועמידה בסבירות גבוהה, ייאמרו לפני עלות השחר) מותר לי להשלים להם מנין מפני דרכי שלום?