תרגום

שו”תתרגום
מתרגם שאל לפני 2 חודשים

האם מותר לתרגם ספר שמכיל ניבולי פה? ולתרגם אותם כדרכם? (לעלילה לא ישנה כל כך אם כתבתי *** או #%% במקום המקור)
טמונה כאן שאלה כללית יותר האם ניבול פה אסור (הלכתית/מוסרית/אחר)

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

לא מכיר איסור הלכתי על כך, אבל ודאי לא ראוי. איני חושב שיש בזה איסור, ואם זה תורם משמעותית לערך הפואטי אז נראה לי שזה לא פסול.

אורן הגיב לפני 2 חודשים

יש מקור נחמד בגמרא שמדבר על הנושא של לשון נקיה:

חברותא פסחים דף ג עמוד א
והוינן בה: ותנא דידן, מאי טעמא נקט במשנה “אור לארבעה עשר” ולא קתני “לילי ארבעה עשר” כדתני דבי שמואל?

ומשנינן: תנא דמתניתין, לישנא מעליא הוא דנקט. “אור” הוא לשון נקיה, ומצוה לספר בלשון נקיה,(42) וכן היא דרך נקיי הדעת. וכדרבי יהושע בן לוי.(43)

דאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. שהרי עקם(44) [האריך] הכתוב שמונה אותיות, ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר [בראשית ז ח] “מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה” ולא נאמר “הבהמה הטמאה” כמו בכל התורה. אלא שינה הכתוב במקום אחד והוסיף עוד שמונה אותיות [שמנין אותיות “הטמאה” הוא חמש, ומנין אותיות “אשר איננה טהורה” הוא שלש עשרה], כדי ללמדך לחזר אחר לשון נקיה.

[ואמנם “לילה” אינו דבר מגונה, ודברי רבי יהושע בן לוי אינם מוסבים על המשנה. אלא שממנו אנו למדים שדרך חכמים לחזר אחר לשון צח ונקי].

רב פפא אמר: אף תשע אותיות מצינו שייתר הכתוב כדי שלא להוציא דבר מגונה. שנאמר [דברים כג יא] “כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה”, ולא כתב “טמא”, שמנין אותיותיו הוא שלש, אלא כתב “אשר לא יהיה טהור” שמנין אותיותיו הוא שתים עשרה [לפחות, גם אם נקרא “טהר” בכתיב חסר]. הרי הוסיף תשע אותיות.

רבינא אמר: עשר אותיות עקם הכתוב כאן, שיש לנו להחשיב גם את הוי”ו ד”טהור”, שהרי למעשה הוא נכתב בכתיב מלא.

רב אחא בר יעקב אמר: שש עשרה אותיות מצינו שייתר הכתוב כדי שלא להוציא דבר מגונה. שנאמר [שמואל – א כ כו] “כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור” ולא נאמר “מקרה טמא הוא”. ויש כאן הוספה של שש עשרה אותיות כדי שלא לכתוב “טמא”.(45)

תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה. שהרי באיש זב קראו הכתוב “מרכב”, שנאמר [ויקרא טו ט] “וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא”. ובאשה נדה או זבה קראו הכתוב “מושב” כלומר, שלא נזכר באשה דין המרכב, אלא רק דין המושב, שנאמר [שם כג] “או על הכלי אשר היא יושבת עליו”. למרות שאין הבדל בין איש לאשה, וגם אשה כשהיא טמאה, היא מטמאת גם את המרכב. אלא מפני שאין זה הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה. לכן לא נאמר בה דין המרכב.(46)

ועוד אומר הכתוב [איוב טו ה] “ותבחר לשון ערומים”. שהכתוב מצוה על כך לבחור בלשון חכמים שהיא לשון נקיה.

ועוד הוא אומר [שם לג ג] “ודעת שפתי ברור מללו”, שפה ברורה ונקיה.

השאר תגובה