תשובה להיפטר מעונשי בי"ד

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיתשובה להיפטר מעונשי בי"ד
Y שאל לפני 5 שנים

שלום הרב. אני כותב בעקבות קריאה של המאמר של הרב בנושא והפוסטים הקשורים, שהיו אגב מעניינים מאוד, תודה רבה.
חשבתי על רעיון ליישב קושיית האחרונים מדוע תשובה לא תועיל להיפטר מעונשי בי”ד, וכן את סתירת דברי הרמב”ם בזה. אם יהיה לרב זמן אשמח לשמוע את דעתו (ואקוה שגם ימצא עניין בדברי).
חשבתי שסביר מאוד לחלק בין תשובה לפני חלות חיוב העונש לבין לאחר חלות החיוב, מה שאומר שלגבי עונשי בי”ד, כגון מיתה או מלקות, תשובה תועיל לפני גמ”ד אך לא לאחריו, שכן כידוע בחיובים כגון אלו החיוב נוצר רק בגמ”ד בבי”ד (עי’ למשל בירו’ כתובות פ”ג ה”י ובגליון הש”ס לרע”א מכות ה.).
הסברא בזה: התשובה כמובן לא מגלה שמעולם לא היה כאן חטא, אלא עוקרת אותו למפרע (מה שמכונה לעיתים בישיבות “מכאן ולהבא ולמפרע”). עפי”ז מסתבר לומר שאמנם הענישה היא על החטא, אך מ”מ לאחר שחל חיוב אין החיוב תלוי עוד בקיום החטא, ואף לאחר שהחטא נעקר החיוב בעינו עומד (וכעין הסברא שכתב הגר”ח בספרו בהל’ אישות פ”ב כשייסד שם את המושג של עקירה למפרע, שעקירת הנישואין למפרע ע”י מיאון לא מפקיעה את מה שזכה הבעל בפירות וכו’). כמובן שכלפי עקירת החיוב בעצמו מסתבר שתשובה לא תועיל כלל, שכן תשובה עניינה עקירת חטאים ולא עקירת חיובים כלפי בי”ד. בדומה לזה שאין תשובה מועילה להיפטר מחטאי בין אדם לחברו. כלומר: החטא הוא רק תנאי ביצירת חלות החיוב כלפי בי”ד, אך משנמסר דינו לידם שוב אין דינו תלוי בחטא כלל, ושוב בי”ד אינם בעלי הסמכות למחול על חיוב זה, וכלשון הגמ’ “אין בי”ד מוחלין לו” (מלשון זאת גופא מוכ שהחיוב בעונש הוא כלפי בי”ד ולא כלפי שמיא). סביר בעיני שמבחינה הלכתית אין דרישה שלעונש יהיה על מה לכפר כדי להעניש (אף שהוא יכול לכפר).
מעתה נראה שהכול מיושב: הגמ’ במכות מדברת לאחר גמ”ד (עי’ להלן), וכן התוס’ ביבמות לגבי מי שאביו התחייב מלקות (הם אומרים שאפשר למצוא כזה היכי תימצי), וכן הרמב”ם בהלכות תשובה מדבר לאחר גמ”ד (“מחויבי”), ובכל הנ”ל אין מועילה תשובה להיפטר, משא”כ הרמב”ם והמגדל עוז בהל’ ע”ז מדברים להדיא לפני גמ”ד, ואז התשובה מועילה. אמנם דעת הראב”ד שחלק על הרמב”ם שם עדיין צריכה הסבר, ואמנם יעוין בלשונו שכתב “לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה”, ונראה שנקודה זו בא להדגיש, שהשגתו היא שמיד לאחר המעשה לא מועילה תשובה, משא”כ להרמב”ם שזה רק בשלב מאוחר יותר.
אמנם לגבי הגמ’ במכות יש לדון, מתי היא השעה הרלוונטית לגבי דין “כדי רשעתו”? האם שעת המעשה המחייב או שעת ההענשה? ונראה שעל פי מה שייסד הגר”ח (בסטנסיל כתובות לב:) שדין “כדי רשעתו” הוא דין בענישת בי”ד (ולא חלות פטור מעצם המצב), נראה פשוט שהשעה הרלוונטית היא שעת הענישה. (ביטוי חריף ליסודו של הגר”ח נמצא בתורי”ד בב”מ צא. שמסביר שב”כדי רשעתו” אינו נפטר מן המלקות, ואם אין לו מה לשלם מלקים אותו, יעוי”ש.) ויעוין שם ברש”י במכות שכתב וז”ל: “אבל חייבי מיתות אינן בכלל מלקות שיש כאן שתי פורעניות מלקות ומיתה ומשילקה סופו ליהרג שאפי’ יעשה תשובה אין ב”ד שלמטה מוחלין לו את המיתה”, וקצת יש לעיין מה ראה רש”י להדגיש “ומשילקה”, ולדברי מיושב שרש”י בא לבאר שהשעה הרלוונטית היא שעת הענישה, כהגר”ח, ולכן אינו יכול להיפטר מהמיתה ע”י תשובה (ומסתבר שבשעה שרוצים להלקותו כבר נגמר דינו למיתה ג”כ).
אולם עם כל הנ”ל יש לי להקשות על דברי, וכן על שיטת הבית שערים (והרב שחילק באופן דומה), משתי גמרות, שנראה שתשובה לא מועילה:
א. הגמ’ בכתובות לא: הקשתה סתירה בין המשנה בתחילת אלו נערות שם למשנה במכות הנ”ל, לגבי אונס ומפתה חייבי לאוין, שבכתובות מבואר שמשלם קנס אונס או מפתה, ובמכות מבואר שלוקה, וקשה מדוע לא יהיה דין “כדי רשעתו”, ויעוין שם בגמרא מספר תירוצים. מסוף הסוגיה בדף לה: מבואר לכאורה שאין עוד תירוצים נוספים אפשריים אם אינו סובר כר’ יוחנן שחייבי מלקויות שוגגין פטורין, ויעוין בחידושי הגר”ח בהל’ נערה בתולה פ”ב שדייק כן (עיי”ש שהביא ראיה בסגנון דברי). ומעתה יקשה, מדוע לא העמידה הגמ’ שבעלמא לוקה ובמתניתין דכתובות מדובר שעשה תשובה ונפטר מן המלקות? הקושיה קשה הן לדברי, שאפשר להעמיד בשעשה תשובה לפני גמ”ד (ואין זו אוקימתא דחוקה כ”כ שהרי הגמ’ במכות על משנה זו גופא מזכירה את אפשרות התשובה כשיקול לעריכת המשנה), והן לשיטת הבית שערים, שיעמידו בתשובה עם ייסורים.
(חשבתי שאולי אפשר לומר שאף שעשה תשובה מ”מ הוא בכלל “חייבי מלקויות שוגגין” וע”כ ייפטר מממון לחולקים על ר’ יוחנן, אך מלבד שיש להשיב על זה מסברא שעשה תשובה גרע משוגגין [ויעוין בדו”ח לרע”א בכתובות ל: שצידד שחייבי מיתות אנוסים אינם בכלל חייבי מיתות שוגגין משום שאין בזה איסור כלל וכ”ש לנדו”ד. ויעוין שם בשיטמ”ק בשם השיטה ישנה שנקט כהרע”א אך בפשטות לאו מטעמיה, ויש לדון בטענה על פי שיטתו ואכ”מ], יקשה עדיין, שניתן להעמיד את המשנה שגמרו דינו לחיוב ממון אך עוד לא לחיוב מלקות [והיכי תימצי פשוטה לזה למשל לר’ ישמעאל בריש סנהדרין שדורש 23 מומחין למלקות משא”כ בממון], שלפי”ז ע”פ הגמ’ במכות יג. הנ”ל יחייבוהו ממון כיוון שמהמלקות יכול להיפטר ע”י תשובה [ולא מסתבר לומר שהגמ’ שם גופא היא רק להצד שחייבי מלקויות שוגגין פטורים שהרי שם זה ר”ע שהוא תנא, וחייבי מלקויות שוגגין זה מח’ אמוראים. וכן יקשה לפי הפשט שהביא שם הריטב”א בשם הרמב”ן שאין זה כלל מדין “כדי רשעתו”].)
ב. הגמ’ בסנהדרין עא: דנה בציור שנכרי בירך את השם ואז נתגייר, האם פטור ממיתה מכוח “אישתני דינא אישתני קטלא”. ולהלכה חייב. ויעוין שם בסוגיה שכל הנושא הוא דווקא כשעוד לא נגמר דינו למיתה. אף שאיני יודע אם הדבר מוכרח לגמרי, מ”מ לכאורה בפשטות כשבא לחזור בתשובה, כחלק מקבלת המצוות הנדרשת לפי הרבה מן הפוסקים, עליו לשוב מעוון זה של ברכת ה’. הדבר אינו מוזכר כלל בסוגיא, וכן יש שם ברייתות עם ציורים דומים ששם הדין שחייב, ולא מופיעה ההגבלה שזה רק אם לא שב כהלכה כחלק מן הגיור. הקושיה פה כמובן היא רק לדרכי ולא לבעל הבית שערים.
שו”ר בתוס’ שם: “תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז’ מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר’ יוסי כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים”. ובדבריהם מבואר ע”פ הגמ’ ביבמות שאף שבדיני שמים נמחלים לו כל עוונותיו, מ”מ בדיני אדם אינו נפטר, ולכאורה תשובה לא עדיף מזה. ועי’ בתשובת חוות יאיר סי’ עט במה שכתב על דברי התוס’: “ויש להמתיק הענין בטוב טעם כי הענין שגר שנתגייר כקטן וכו’ מפני שקבלת עול תורה ומצות מכפר על כל תועבת ה’ אשר עשה [כי בגר שהיה גוי כופר בבורא עולם עסקינן] כמו תשובה מעליית’ כאלו עשה אותו מעשה ביהדותו ועשה תשובה לכן לא יועיל לו גירותו בדבר שחייב עליו מיתת ב”ד כמו שלא יועיל ג”כ בישראל ע”י תשובה”. ולכאורה מכל הנ”ל יש פירכא על כל הרעיון שתשובה תועיל לעונשי בי”ד, לכל הדרכים.
ואפשר לי לומר בטעם שהתוס’ חולקים על דרכי, ע”פ מה שהקשה שם בחו”י בתחילת התשובה, שלא מצאנו חייב עונש בדיני אדם שאין עליו תביעה גם בדיני שמים, כמו שהקשתה הגמ’ בסנהדרין דף פב:. וכתב שיש לחלק, שבגמ’ בפב: מדובר שמעיקרא לא היה עליו חיוב בדיני שמים, משא”כ הכא שכבר נתחייב הן בדיני אדם והן בדיני שמים, אלא שהחיוב בדיני שמים נמחל לו. ואפשר שהביאור בזה הוא שהתוס’ חולקים על הנחתי שהחיוב נוצר רק בשעת גמ”ד, ונוקטים כמש”כ הגאון ר’ אלחנן וסרמן בקוב”ש ח”ב סי’ יג אות ד-ה: “ונראה… דבאמת חיוב קנס חל עליו תיכף משהזיק כמו בממון… אלא דבקנס עונשו הוא שיכפוהו ב”ד לשלם… והא דפטור לצאת ידי שמים קודם גמ”ד, אין הטעם משום דאכתי לא נתחייב אלא אף על גב שכבר נתחייב לאלתר כשהיזיק אבל חיוב עונשו הוא שיכפוהו ב”ד לשלם ואם ישלם בלא ב”ד לא יהא נשלם עונשו בזה…”, עיי”ש שהוכיח כדבריו מראשונים. וכן נראה לבאר את התוס’ במכות ה. שהסבירו את הגמרא באופ”א מהרע”א בגלהש”ס שצוין. ועפי”ז מובן שתשובה לא מועילה, שכבר נתחייב בעונש כלפי בי”ד מיד בשעת המעשה, וככל הנ”ל.
(אגב, לתשובת החו”י הנ”ל הגעתי מתוך דברי הגאון ר’ יוסף ענגיל בגליוני הש”ס שם במכות יג. שכדרכו האריך והרחיב בהרבה מ”מ שנראים מעניינים מאוד בעניין הזה של תשובה להיפטר מעונשי בי”ד, אך לא הספקתי לעיין.)
אגב הדברים רציתי להעיר שלא ברור לי כיצד שיטת הבית שערים מיישבת את הסוגיא במכות יג., במש”כ שתשובת המשקל היא רשעה חמורה יותר ממלקות וע”כ אינו לוקה, והלוא תשובת המשקל היא רשעה שאינה מסורה לבי”ד וע”כ איננה בכלל הגזה”כ של “כדי רשעתו”, כמבואר שם בהמשך הסוגיא.
מדבריו של הרב באחד הפוסטים הבנתי שנוספו לרב ראיות בעניין הזה, אם הרב יוכל לציין את המ”מ כדי שאוכל לעיין בהם אשמח מאוד.
תודה מראש
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

שלום רב. לצערי אין לי כעת זמן לעבור על הדברים בפירוט. לכן רק אעיר על הרעיון העיקרי. אמם החילוק נראה סביר במישור ההלכתי, ועדיין מדובר בחילוק פורמלי בלבד. בסה”כ גם אם אדם התחייב מיתה לא סביר שיהרגו אותו כשעשה תשובה. הרי אם היה עושה תשובה קודם לא היו גוזרים עליו, אז כעת יהרגו אותו כי איחר את שעת הקבלה? לא סביר לענ”ד.
אמנם אפשר לחבר את דבריך עם דבריי, שהרי אם כבר נגזר עליו העונש אז היו עדים על מעשהו. לכן תשובתו לא מועילה כי סביר שאינה תשובה אמיתית (אלא מחמת ביעתותא דהעונש), כמו שהודאה בקנס לא תועיל אחרי שכבר נגזר עליו הקנס (שהרי אפילו אם רק שמע שעדים ממשמשים ובאים כבר לא מועלת הודאתו, אז פשיטא שאינה מועילה אחרי שכבר העידו ונגזר עונשו). ובזה הכל מתיישב אל נכון.

Y הגיב לפני 5 שנים

תודה רבה!
לא ברור לי כיצד טענתו של הרב נכנסת לגדרי ההלכה (הפורמלית…). אני מבין שמוסרית זה עלול להישמע צורם, אך איזה גדר הלכתי מעוניין הרב להסיק ממנה?
אם הרב מניח שהחיוב צריך להיות תלוי כל הזמן בקיומם של חטא ואשמה, הרי שלכאורה הדבר נסתר מכך שצריך גזה”כ מיוחדת, “ולנערה לא תעשה דבר”, לפטור אנוס מעונש (וכמדומני שלפי חלק מן הראשונים מדובר בציור שלנערה לא הייתה אפשרות טכנית להימנע מהבעילה), אף שהנענש אינו נושא כל אשמה. כמו”כ מסקנה זו עולה במישרין מדברי התוס’ בסנהדרין שהבאתי, שאף שהאדם נקי “כקטן שנולד” מ”מ נענש בבי”ד.
בקשר לעצם הטענה, אני חושב שמצאנו שכל דיני תורה כך הם (מי שהתפלל לאחר זמן תפילה רגע אחד הפסיד את המצווה), וכן במחשבה (יש זמנים המסוגלים לתשובה כגון ימים נוראים ואם איחר ברגע לא יועיל באותה המידה, כך לפחות ע”פ המחשבה המסורתית), ובצירוף זה שתשובה היא חידוש של חסד כמו שאמרו רבותינו גם הקושי המוסרי לא נראה לי קשה כ”כ.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

מי דיבר על ההלכה הפורמלית? השאלה מדוע תשובה לא מועילה אינה ששאלה הלכתית אלא מוסרית ושל שכל ישר.
אתה טועה בהבנת המושג גזירת הכתוב. אתה מניח שזה משהו ללא הסבר ולא מובן, ולא היא. ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%92%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%911-%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%95%D7%9E%D7%9E%D7%99%D7%9D/
קרקע עולם אינו אונס, שאל”כ גילוי עריות אסור (ולחלק מהראשונים אף מחייבים עונש) גם באונס.
יש הבדל בין להפסיד מצוה אם לא עשית משהו בזמן כי המצווה היא לעשות זאת בזמן מסוים. אבל לתת עונש לצדיק רק כי הוא פספס את ששעת הקבלה (נעשה צדיק מאוחר מדי) זה אבסורד.
לגבי החסד בתשובה, ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA/

Y הגיב לפני 5 שנים

אינני טועה בהבנת המושג גזה”כ כלל וכלל. הן השימוש המקובל והן השימוש שהרב מציע במאמרו ידועים לי, ושאלתי לא תלויה בזה כלל.
מה שהוכחתי הוא שצריך ילפותא כדי לפטור מעונש גם אדם שאינו נושא אשמה, בעוד לחוזר בתשובה אין כזו ילפותא. אין זה משנה שבילפותא יש טעם וסברא. אם הרב רוצה לטעון שחוזר בתשובה ייכלל בילפותא של אנוס או שהילפותא של אנוס תהווה גילוי מילתא לכך שכל מי שאינו נושא באשמה פטור מעונש זה כבר סיפור אחר, וזה נראה לי כמו חידוש מופלג טובא שדורש מקור, ובמיוחד שנמצא שלמעשה אין צורך בפטור המסוים של “ולנערה לא תעשה דבר” (או שהרב רוצה לומר שזה רק גילוי מילתא ולא ילפותא כלל?).
אגב אם נאמר שיש בפסוק גילוי מילתא, יימצא שלאנוס חסר בתנאי החיוב, ולכאורה אין הדבר כן: יש בידי מקורות שספק אנוס חייב מכוח הכלל של “אין ספק מוציא מידי ודאי”, ומוכח שזה פטור חיובי ואין חיסרון בתנאי החיוב.
מי דיבר על “קרקע עולם”? אני דיברתי על פטור “אנוס” מהפסוק “ולנערה לא תעשה דבר” מהגמ’ נדרים כז. והמקבילות, בעוד המושג “קרקע עולם” הוא מושג בפקו”נ ובמסירות נפש, ולא עולה מדברי בשום צורה ש”קרקע עולם” זה אונס. מה שציינתי בסוגריים הוא שלפי חלק מהראשונים מדובר באונס גמור ממש, שלא הייתה לה שום אפשרות טכנית להימנע מהבעילה (אין חולק שזה האונס הכי מוחלט שיש), לאפוקי מראשונים אחרים שסוברים שמדובר שם באיום ברצח (וכאן מגיעה מחלוקת הראשונים האם על האשה מוטל למסור את נפשה כדין ג’ חמורות או שמא מותר לה להיבעל משום פקו”נ ושהיא קרקע עולם).
כמו”כ דומני שאין צד שגם באונס חייבים עונש על גילוי עריות, אלא שיש סוברים (הרמ”ך ועוד) שבמקרים שאסור לו לעבור גם איום ברצח לא נחשב “אונס” (שכן מוטל עליו לעבור) ולכן נענש, וכן יש סוגיא נוספת בגבר ש”אין קישוי אלא לדעת” ושם ההנחה שלעולם אינו אנוס.

Y הגיב לפני 5 שנים

כמו”כ רציתי להעיר שהחיבור שהרב הציע בין דבריו לדבריי אינו עולה יפה, שכן הרווח העיקרי בחילוקי הוא יישוב דברי הרמב”ם והמגדל עוז בהלכ’ ע”ז, אך לפי חילוקו של הרב הדבר לכאורה נופל, שכן שם ברור ששבים מיראת העונש.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

אתה שוב חוזר לזה שבהיעדר ילפותא אין את הדין, ולא היא. ואכן זה בדיוק מה שרציתי לטעון בהיעדר אשמה אין עונש. אם זה לא יוצא מדין אנוס איני יודע מה כן יוצא משם. אגב, גם הילפותא על אונס בעצמה מבוססת על הסברא הזאת, שהרי בלי הסברא הזאת היו מיישמים את “ולנערה לא תעשה דבר” רק על נערה מאורסה. אם הרחיבו זאת לשאר עבירות אות הוא שהבינו שיש סברא ברקע שאין עונש בלי אשמה. אם כן, הוא הדין לגבי תשובה.

אם לא היתה לה אפשרות להימנע מהאונס זה קרקע עולם.

היישוב כן עולה יפה, שכן דברי הרמב”ם ומגדל עוז עוסקים בעונש של עיר הנידחת ולא בכל עונשים. ושם החידוש בעונש מאפשר גם חידוש שתשובה מיראת העונש פוטרת גם היא מעונש. משא”כ בשאר עונשים.

Y הגיב לפני 5 שנים

לענ”ד “מה שיוצא” מהילפותא הזאת הוא שאנוס פטור מהשלכות מעשיו. הא ותו לא. כמובן שזקוקים להבנת הסברא שמאחורי הפסוק כשמנסים לברר מה נכלל בגדר ההלכתי, ולכן זה נלמד לכל העבירות, אבל אין זה נכון לומר שהסברא היא הפוטרת, אלא הדין שנכתב הוא הפוטר, ושוב איננו תלוי בקיום הסברא. הרחבת הדין לכל מקרה שמתאים לסברא גם אם אינו מתאים לגדרי הפסוק (או צמצומו) הוא בכלל דרישת טעמא דקרא שכידוע אין עושים כן בהלכה. הכנסת בעל תשובה לפטור של “ולנערה לא תעשה דבר” היא לכאורה בלתי אפשרית, שכן הוא כמובן היה בעל בחירה במעשיו אלא שע”י התשובה הקב”ה עשה שמעשהו לא ייחשב כחטא.
(דומני שיש מל”מ מחודש בהלכ’ איסורי מזבח שטוען שאמנם לצמצם את הדין א”א, שזה דרישת טעמא דקרא, אך מלבד הדין עצמו שכתוב אפשר ללמוד דין נוסף שיהיה תלוי בסברא, ודלא כמש”כ אני. אך בכל אופן זה לא יועיל כאן, משום שכאן גם הסברא אינה דומה – אין קשר בין זה שהקב”ה אינו מגדיר את המעשה כחטא ומוחל על עונשיו בבי”ד של מעלה לבין העובדה שהאדם אחראי על המעשה, ולכן אין קשר בין זה לאונס.)
זה כמובן גם קרקע עולם, אבל מה הקשר לדברי? כמובן שהיא גם אנוסה כמו שכתבתי, אין לך אונס גדול מזה.
(אני מניח שידוע לרב שהמונח קרקע עולם אינו מתאר בהכרח מצב שאיננה יכולה להימנע מן הבעילה אלא את אי פעילותה הפיזית של האשה בבעילה. עי’ בתוס’ סנהדרין עד: שלשיטתם אסתר המלכה הייתה יכולה למסור עצמה למיתה ולא להיבעל, ואעפ”כ אמרה עליה הגמרא שהייתה “קרקע עולם”.)

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

ברור שזה מה שיוצא. אבל על מה מבוססת ההרחבה לכלל העונשים? ועל מה מבוססת הדרשה שלומדת עשה דוחה ל”ת מציצית וכלאיים? ברקע יש סברא שהופכת את המקרה הבודד לחוק כללי. וההערה מטעמא דקרא לא קשה, שהרי מקומות הרבה דורשים חכמים טעמרא דקרא במובן הזה, ולכן בישיבות מבחינים בין הגדר לטעם, אף שהוא עמום כידוע.
ידוע גם ידוע, ועדיין סברתי במקומה עומדת. יש להוכיח מכמה מקומות שכשאדם אינו עושה מאומה ולא יכול לעשות מאומה זה לא פטור של אונס אלא חוסר חיוב בגלל שהפעולה היא של אחר.
טוב, הדברים אמורים ויבחר הבוחר. חג שמח.

Y הגיב לפני 5 שנים

אה. אם כך הסברא ברורה ומוכרת (אני מניח שהרב מתכוון לסברת התוס’ בע”ז נד. שכופפו קומתו להשתחוות לבהמתו ל”ח שעבד ע”ז, ולסברת הגר”ח בהל’ יסוה”ת שהשליכוהו על התינוק ל”ח רוצח). אך לכאורה אין זה נוגע לענייננו כלל, שהרי אשה הנבעלת לעולם איננה עושה מעשה, ויסוד חיובה הוא משום “דרחמנא אחשביה להנאה מעשה” כמבואר בב”ק לב. ובתוד”ה איהו, ולכן כאן לכאורה הסברא הנ”ל איננה שייכת כלל, וצריך להגיע לפטור אונס.
וכאמור, לא עלי תלונתך כי אם על דברי רבותינו הראשונים. וז”ל הריב”ש סי’ שפז:
“ואם יאמר מולנערה לא תעשה דבר, נאמר לו שאין בדבריו ממש. שאין אנו למדין משם למי שעובר מחמת פחד ואפילו פחד מיתה. שהרי הענין בנערה המאורסה אינו כן. אדרבה אם היה בידה להנצל מן העברה בשתמסור עצמה למיתה תהרג ואל תעבור… אלא התם אנוסה היא לגמרי שא”א לה להנצל מן העברה בשום ענין דקרקע עולם היא. וכל אונס שהוא כיוצא בו שא”א לאדם לקיים המצוה בשום פנים מחמת אותו אונס ואפילו אם ירצה למסור עצמו למיתה אנו למדין משם שהוא פטור. לא במי שיכול לקיים המצוה ועובר עליה מחמת פחד מיתה שיגיע לו ממנה אם יקיימה”.
חורף בריא (איחרתי את המועד, תרתי משמע…)

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

אכן, ויש עוד.
מעבר לזה, גם אם האישה לא עושה מעשה, ברגע שהיא אנוסה במובן הפיזי (אין לה שום השפעה אפילו אם תמסור עצמה למיתה) זה לא מעשה שלה וגם הנאתה אינה מעשה בכה”ג.
דברי הריב”ש לא נוגעים אלינו. גם אם מקבלים את דבריו הוא טוען שפטור אונס שנלמד משם הוא רק למצב של קרקע עולם (אונס פיסי) ולא לשאר אונסים. אז מה?
כבר איבדתי את חוט הדיון. דומני שהדברים הובנו והבוחר יבחר.

Y הגיב לפני 5 שנים

מה לא נוגע? הריב”ש אומר שגם במצב של “קרקע עולם” צריך להגיע לפטור של “אונס” כמבואר בפסוק, וכמבואר בש”ס בדוכתי טובא שזה המקור לפטור “אונס”.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

הפטור של אונס הוא שפעולה כזאת לא נחשבת כפעולה שלו ולכן הוא פטור.
מיצינו.

Y הגיב לפני 5 שנים

תודה.

השאר תגובה

Back to top button