תשובות יהודיות לשאלות פילוסופיות עתיקות

שו”תקטגוריה: מחשבהתשובות יהודיות לשאלות פילוסופיות עתיקות
א' שאל לפני 3 שבועות

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שבועות

א. 
לגבי העץ שנופל ביער, אין לזה שום קשר לקוונטים ולקושי להסיק מהניסיון (בעיית האינדוקציה). כיום ברור לכל בר דעת שכשהעץ נופל הוא לא משמיע קול מפני שהקול הוא תופעה הכרתית. העץ יותר גל לחץ באוויר, שכשהוא פוגע בעור תוף הוא יוצר בתוך התודעה האנושית קול. לכן אם אין שם אף אדם יש גל לחץ אבל לא קול.
הראיה שהוא מביא מתפילת שווא בעייתית ביותר, מפני שהיא מבוססת על תפיסת חז”ל (והמדע העתיק) שיש פערים בפיזיקה. אבל היום אנחנו יודעים שאין (למעט במיקרו הקוונטי).
בתוך דבריו הוא מניח כמו רבים אחרים שיש ניסים מעל הטבע ויש ניסים בתוך הטבע. ולא היא. כל נס הוא מעל הטבע. נס משמעותו שמבחינת חוקי הטבע היה אמור לקרות X אבל הקב”ה התערב וקרה Y. כלומר זו חריגה מהטבע. טעות נפוצה מאד, אבל עדיין טעות.
לא הבנתי למה זה קשור ליהדות “הומניסטית”. האם כוונתו “תלויית בני אדם”? כמלומר הומניזם מילולית? זה לא המינוח המקובל.
 
ב.
בספינת תזאוס יש להבחין בין עצמים דוממים לבין בני אדם. לבני אדם יש נשמה שהופכת את מכלול התאים לאורגניזם, ולכן גם כשכל התאים התחלפו מדובר באותו אדם. לגבי ספינה זה סתם עניין של הגדרה. אגב, נחלקו בזה תוס’ והריטב”א בשאלה האם מי שנדר שלא ייכנס לבית אביו לעולם ונפל הבית ונבנה מחדש יכול להיכנס אליו או לא.
הראיה מטומאה אינה מוכרחת. לעניין זה טומאה זה כלי חדש (כאמור, בדוממים זה עניין של הגדרה).
אגב, המשפט האחרון שלו מבטל את המשמעות של כל העניין. כלי מוגר בהלכה לפי שימושו. מה שמיועד לשימוש האדם ומיוצר על ידו לשם כך זהו כלי. לכן כשהכלי נשבר שמו בטל ממנו. אבל זה לא מלמד על המציאות עצמה אלא על הגדרת כלי. לכן אין להסיק מכאן מסקנות אונטולוגיות.
 
ג. 
על דילמת אותיפרון ביהדות הקדיש אבי שגיא ספר שלם.
לדעתי שגיא עצמו טעה וכך גם נכדך, שכן יש כאן שאלה של הגדרה. בעולם כפי שהוא בפנינו הטוב הוא טוב מעצם היותו כזה. אבל הקב”ה ברא את העולם להיות כזה. בעולם בעל אופי וטבע אחר מזה שלנו אין לנו שום אפשרות לדון. לכן שני צדדי הדילמה הם מדומים. זהה כמו לשאול האם סכום הזוויות במשולש הוא בהכרח 180 או שזו סתם עובדה קונטינגנטית. הקב”ה ברא את המרחב ישר ואז בהכרח הסכום הוא 1980. אבל היה יכול לברוא את המרחב עקום ואז זה היה שונה. קצת קשר למאמרך על שני סוגי הכרח (הידיעה והבחירה): נכון שבהכרח או בהכרח שנכון.
כעת נופלות כל ראיותיו כמובן. הוא מביא שהתועלת קדמהה למצווה, אבל התועלת נובעת ממבנה העולם שאותו ברא הקב”ה.
את הערתו על קיום המצוות כשידוע שאין מהן תועלת אני שולל לחלוטין. ראשית, הוא מניח זהות בין המצוות לבין הטוב המוסרי-חברתי. אני חולק על כך. שנית, הוא מניח ששמיעה בקול בי”ד בעצמה אינה טוב. לא הבנתי למה (בעל דרשות הר”ן כותב בדיוק את זה: מי שיודע שבי”ד טעה בכל זאת צריך לשמוע בקולם כי אי השמיעה בקולם גם היא עבירה שמביאה נזק רוחני וחברתי). שלישית, הוא מניח שצריך לשמוע בקול בי”ד שטעה, אבל זהה לא מדויק. יש הרבה דעות בעניין, שמתחיל מסוגיית הוריות ב ע”ב “טעה במצווה לשמוע לדברי חכמים”.

א' הגיב לפני 3 שבועות

שלום רב לך.
א. -על דבריך שיש בעייתיות בהתבססות על תפיסת חז”ל, הרי דווקא מתוך מחשבה הופכית נכתב המאמר. יש מעלות נוספות חשובות בטקסט המקראי בתחום הפילוסופיה בכלל ובתחומי האתיקה והפילוסופיה של השפה בפרט.
הספקנות הרבה השוררת בפילוסופיה בימינו אינה מאפשרת כל הוכחה או בסיס יציב להסכמה בין בני אדם. הפילוסופיה ובפרט האתיקה מוכרחה להישען בבסיסה על חינוך, על תרבות. לשם הקיום החברתי, החברה זקוקה לאמנה חברתית שתקובל על כולם, וזאת הייתה אחת מהמטרות העיקריות של מתן תורה. בימי הביניים הרמב”ם ערך את הקאנון היהודי בתחום המחשבה, האמונה, בדגם עיקרי האמונה של היהדות. את העיקרים הללו, ובראשם את העיקר של תורה מן השמים, אשר התקבלו בקהילות ישראל כאקסיומות, אני רואה כבסיס יציב לצמיחה בעלת סמכות של הפילוסופיה היהודית.
לכן, מתוך הסתמכות על הקבלה המוחלטת של המשנה והגמרא בכל תפוצות ישראל, בחרתי לפתח דווקא מקורות חז”ליים לכדי השקפות פילוסופיות הנוגעות לסוגיות אחרות.
-הדברים נכתבו מתוך אמונה שניתן להתייחס לכל הניסים כבתוך הטבע (מלבד עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות). הפליאה על סבירות התקיימותם הקלושה תמיד נלווית להם, אך אין הם בלתי נתפסים כטבעיים. על כל פנים, עיקר הניסים הוא הצלת המאמין, ולאו דווקא להוכיח על מקורם האלוהי. (כלפי האות והמופת הבאים בשביל לעודד את חלשי האמונה, אנו מוזהרים מלהתייחס יותר מדי ברצינות – “ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים…”).
ב. -ודאי שקריאת שם הכלי היא כדבריך, עניין של הגדרה, ומתייחסת לשימוש האדם בכלי. כך בספינת תזאוס וכך בכלים המוזכרים במשנה. מחוץ לכך, איני מוצא לשם המלאכותי של הכלי שום משמעות אונטולוגית.
-אכן בשימוש במונח ‘הומניזם’ הכוונה לכך שהאדם הוא קנה המידה לעולם. כפי שפורט בסוף השאלה השלישית: “היא הומנית, שכן היא מתייחסת לחוקים, אשר תכליתם היא הטוב הנצחי, כסובבים סביב האדם כפי מצבו.”
ג. -ההתייחסות לשימוש הנרחב במילה ‘טוב’ כמכוון בד”כ לטוב יחסי ולא מוחלט. כך גם המצוות באו כתגובה למציאות כדי לשפרה.
-דווקא כן הוזכר ה’טוב’ העליון של השמיעה בקול ביה”ד, והוא עולה על טוב מוסרי-חברתי עכשיוי. בנוגע לדיון שהפנית ממסכת הוריות, למיטב זכרוני מדובר שם רק כאשר בית הדין היה חוזר בו לו היה מבין כראוי, ולא שהוא היה עיקש בטענתו (כבמקרה תנורו של עכנאי, שם התעקשו כנגד רבי אליעזר). אני צודק?

בברכה,

מיכי צוות הגיב לפני 3 שבועות

1. אני מבין שאת הערתי העיקרית על העץ הנופל קיבלת. בדבריך התייחסת רק לשאלה מדוע להסתמך על חז”ל. אבל גם בזה ענית לי תשובה חינוכית דידקטית, בעוד אני שאלתי שאלה מהותית. אם חז”ל אינם מקור נכון לבנות עליו פילוסופיה כי הם טועים בתחומים אלו, זה לא עוזר לומר שבנייה כזאת היא מועילה כי אנשים סומכים עליהם. אנשים שסומכים עליהם טועים. אני טוען שחז”ל לא היו מוסמכים לפילוסופיה או מדע, ויש להם סמכות רק בהלכה. הדבר דומה בעיניי למצב שהיית בונה על חז”ל תיאוריה שכדור הארץ אינו עגול כי אנשים מקבלים את סמכותם בנושאים אלו. זה סביר בעיניך?
האמונה שניתן להתייחס לניסים כחלק מהטבע (שמופיעה אצל די הרבה ראשונים והוגים) היא שגויה, כפי שהסברתי. כוונתי לומר שהניסים מהווים חריגה מחוקי הטבע המוכרים לנו. לכן אין חשיבות לשאלה מתי הם נבראו (לפני העולם או במסגרתו). תכלס, כשקורה נס חוקי הטבע המוכרים לנו מושעים זמנית. כל זאת בלי קשר לתפקיד הנס (האם להציל את המאמין או לא). אני מדבר על עצם התקיימות הנס כשלעצמו.
ב. אבל אם זה כך, אז המסקנה שהסקת מדיני הטומאה לגבי הכרה שמחוללת מציאות נפלה, שכן מדובר בהגדרה ולא בתופעה אונטית. אז מה הקשר לתורת הקוונטים? אגב, גם בקוונטים כבר לא באמת מאמינים בזה היום (עשו ניסוי שני סדקים בלי הכרה אנושית ועדיין הייתה קריסה). חשוב על מושג שמוגדר לפי האדם, כמו “כיסא נוח לישיבה”. נניח שכעת האדם רזה והכיסא הזה כבר לא נוח לו. האם היית טוען שרואים מכאן שהכרת האדם משפיעה על המציאות? האם נכון להביא מכאן אנלוגיה ל”הומניזם” נוסח תורת הקוונטים?
ג. כפי שהסברתי, אין קשר בין הראיות שהבאת לדילמת אותיפרון. לא משנה אם הטוב הוא יחסי או מוחלט.
לגבי הטועה במצווה לשמוע לדברי חכמים, נחלקו בזה הדעות בין הראשונים. יש שכתבו כדבריך. זכורני שיש מאמר של יעקב בלידשטיין על כך, ועוד הרבה.

כל טוב ובהצלחה רבה,

השאר תגובה