אוטונומיה בהלכה
שלום רב.
בנוגע לאוטונומיה בהלכה.
האם אנו יכולים להיות בטוחים שאנו יודעים כלל את שפת התלמוד כפי שידעו הראשונים כדי להכריע בין הראשונים (וכ"ש לדעת מהרש"ל דס"ל שאפשר להכריע גם בספיקות של התלמוד) לכאורה שאלה זו חשובה לעצם הדיון, גם אם נניח שמבחינת גדלות בחכמה רשאים אנו לחלוק על דורות ראשונים (אגב נ"ל שבאגר"מ מבואר שחכם רשאי לחלוק על גדולים ממנו), מ"מ צריכים אנו צריכים להכיר את השפה שבה אנו דנים.
לדוגמא, האם אנו יכולים לידע איפה אפשר להעמיד אוקימתות ואיפה לא, מתי קושיא היא קשיא ומתי היא תיובתא וכן על זה הדרך.
שאלה זו מעוררת שאלה מורכבת יותר מהי בכלל שפת התלמוד, אין ספק (לענ"ד) ששיטת הניתוח הקיימת היום היתה זרה לבעלי התלמוד, האם זה לא נועל בפנינו את הדלתות לדון כלל בדברי התלמוד.
יש להעיר שככל הנראה גם שיטת החשיבה של הרשב"א והר"ן היתה זרה לבעלי התלמוד, בגאונים אין שום רמז לסוג חשיבה דומה לשלהם, ואעפ"כ לא נמנעו הראשונים מלנתח סוגיות על פי סגנון החשיבה שהיה מקובל בזמנם, האם אתה מכיר משהו שטיפל בנקודות אלו?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
את הראיה מרבי מאיר שלא פסקו הלכה כמותו ואע"פ שכנראה היה גדול בחכמה אני מכיר, אולי ראיתי את זה במאמרך על אלו ואלו דא"ח שקראתיו לפני כמה שנים, כמדומני שגם הקצות בהקדמתו מדבר על זה.
אולם יש לי הרהורים (טובים) על ראיה זו, א. מימרא זו נמצאת בשלב מעבר בין דברי אגדה לדברי הלכה כך שאפשר שאין כאן אלא דברי אגדה (דעתך על אגדות ידועה לך מן הסתם).
ב. אפשר לפרש שרבי מאיר לא היה חותך דברים אלא היה מראה פנים לאיסור ולהיתר, ויש לזה משמעות קצת בדברי הגמ'. מצינו כיוצ"ב במאירי (כעת איני זוכר מקומו) שהלין על חכמים גדולים בתלמוד שלא יודעים להכריע הלכה.
לפי הבנתך יש חידוש גדול בכלל (שמוזכר בע"ז ז ע"א) שהלכה כגדול בחכמה, לפי דבריך המדובר הוא בגדול שאינו גדול מדי. אולי צ"ל להבנתך שהכלל שהלכה כגדול בחכמה זה רק למי שמסופק ולא למי שנראה לו לחלוק על אותו גדול בבירור.
קצרתי כי אצה עלי הדרך ומצוות היום (יום ההנף כולו) לפנינו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer