אפיסטמולוגיה כלשהי ביהדות

לכבוד הרב מיכאל שלום,

אני לומד פילוסופיה באוניבריסטת ת"א, ובלימודי הפילוסופיה אנו עוסקים הרבה באפיסטמולוגיה ואני מנסה תמיד לגבש דעה משלי וגם במבט תורני.
אני עוצר רגע בסיום הסמסטר ותוהה אם יש מקום ל"סלפיזם" ביהדות. תורת הכרה כזו שאני מנסה לנסח כי-
 
רק מה שאני שם לב אליו קיים.
 
הלל הזקן אומר בשמחת בית השואבה ש-אם אני כאן הכל כאן ואם אני לא כאן מי כאן?
 
ובזוהר- בפתח אליהו – שה' הוא כמו נביעה המשקה כת האילנות דרך הכתר ואם הוא מסתלק מנהון אשתארו כלהון שמהן כגופא ללא נשמתא. ומכאן שאין מקום למטאפיזיקה ללא חיות שנובעת משורש הרצון – והכוונה לרצון שהוא הסבת תשומת לב לדברים- לחוש אותם, לדמיין אותם, להרגיש אותם. בלי החיות שמתחילה בכתר, וממשיכה לחכמה שהיא תחילת המחשבה אנו יכולים לומר מילים ("שמהן") אך אין להן משמעות.
 
כך ישראל וקודשא בריך הוא חד הם, כי הכתר הוא תחילת התהוות האדם ודרכו האל בורא את העולם. ו"ה' בחכמה יסד ארץ" ו"אשר יצר את האדם בחכמה"
 
(וכך אפשר להכיר את ה' דרך הכרת הקול הפנימי המגיע משורש הרצון שדרכו העולם נברא ו"הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה…", ובאומרו "הוא היודע" הכוונה לשורש האדם, ובאומרו "הוא הידוע" אינני מבין לגמרי אבל אולי הכוונה לחיות – תשומת הלב – שמאפשרת את קיום הידוע בהכרה, ובאמרו "הוא הדעה" הכוונה בפעולת הדעה. ומה שיש חטא שמגיע לעולם הוא גם מתוך ניצוצות של קדושה ממקום עליון רק שאין אדם חוטא אלא אם נכנסת בו רוח שטות. כלומר – החטא הוא גם כן מאת תשומת הלב שהיא מאת ה', ואפשר דרכו, דרך הקול שמורה לחטוא, להכיר את ה' לפחות בדיעבד. וממילא האדם המקשיב לקול הפנימי מכיר את ה')
 
והעיקר בשאלה הוא אם התפיסה יכולה להיות מקובלת ביהדות לדעת הרב, ואם הבאתי מקורות מהקבלה כראוי..
 
בתודה רבה מאוד ושבת שלום!