אשכנזים כרמ"א וספרדים כשו"ע

שו"תקטגוריה: מטא הלכהאשכנזים כרמ"א וספרדים כשו"ע
ראב"ד שאל לפני 11 חודשים

שלום,
 
א. מה מקור התוקף לכך שאשכנזים צריכים לפסוק כרמ"א (או כמקובל אצל נושאי כליו האשכנזים וכו') וספרדים כשו"ע? או שלדעתך אין לכך תוקף? מהי נקודת המחלוקת? מחדד שאני שואל על פסיקת הלכה ולא על מנהגים.
[אדגיש גם שהשאלה היא לגבי מצב שאין לאדם דעה מגובשת ומוחלטת לגבי הלכה מסוימת, שאז במצב כזה אני מניח שתאמר שהוא צריך לפסוק לפי דעתו, אף כנגד הרמ"א/השו"ע].
ב. כעת אוסיף לשאול גם לגבי מנהגים, על פניו ברגע שעזבנו את ארצות הגולה והתכנסנו לארץ, מנהגי המקום של סבינו וסבותינו בטלו, ויש לפסוק לפי שאר כללי ההלכה. או שיש תוקף גם למנהגי אבות?
כמו כן, האם יש קשר בין המושגים האלו של מנהג המקום ומנהג אבות לשאלה הראשונה?
 
תודה רבה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 11 חודשים

השאלה היא רק לגבי מצב שאין לך דעה מגובשת. כשיש לך עליך ללכת לשיטתך שלך. אם אין לך – הלוך אחר המנהג. ומנהג העולם הוא לפסוק כשיטת העדה שלך, אשכנזים כרמ"א וספרדים כמחבר.
המנהג כיום הוא שמנהגים אינם לפי גיאוגרפיה (כפי שהיה בזמן התלמוד ובעבר, מנהג המקום) אלא לפי מוצא. יש לזה סיבה טובה, שכן כיום הניידות בעולם היא גדולה מאד, ולכן עדיף לגבש את המנהגים לפי מוצא שהוא לא משתנה.
 

ראב"ד הגיב לפני 11 חודשים

לגבי פסיקה – להבנתך אם כן נוצר כאן מעין כלל פסיקה חדש למצבי ספק? דהיינו שכמו שהתפתחו הכללים 'רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה'; 'הלכה כתבראי'; 'הלכה כאביי ביע"ל קג"ם'; 'יחיד ורבים הלכה כרבים' וכו' וכו' אז כעת יש כלל פסיקה נוסף?

לגבי מנהגים – בעצם פרק 'מקום שנהגו' "מתורגם" כיום ל'עדה שנהגה'?

מיכי הגיב לפני 11 חודשים

זה לא כלל חדש. בספק הולכים אחרי המנהג. והמנהג הוא כזה.

אכן.

א. י. א הגיב לפני 11 חודשים

אני רוצה ללמוד הלכה ואני אשכנזי אבל אני לומד רמ"א ויש משנה ברורה ויש מחלוקות רבות על הרבה מדברי הרמ"א עד אחרוני זמננו כמו איזה אחרון ללכת ?

בגלל זה למדתי עם הבית יוסף כדי להבין את הסוגיא אבל עדיין כדי לעקיף את או"ח צריך ללמוד יותר מהר ואי אפשר ליתעקב על הכול וזה לא כמו ללמוד סוגיא לאט לאט אך ראוי לפסוק

mikyab צוות הגיב לפני 11 חודשים

עקרונית עליך לעשות מה שאתה חושב. כל עוד לא הספקת ללבן את הסוגיות לך אחרי המנהג. ואם יש מחלוקות אז פעל לפי דיני מחלוקות. ספק לחומרא או לקולא, או סוגיין דעלמא.

א.י.א הגיב לפני 11 חודשים

הרב מתכוון דארייתא לחומרא דרבנן לקולא ?

מה גדר סוגיין דעלמא ?

mikyab צוות הגיב לפני 11 חודשים

כן. סוגיין דעלמא הוא מונח שלקוח מדיני דיין שטעה. כוונתי למה שמקובל לפסוק בפועל.

א. י. א הגיב לפני 11 חודשים

זה לא סותר אחד את השני

א. י. א הגיב לפני 11 חודשים

?

מיכי הגיב לפני 11 חודשים

אם אתה מתכוון לשאול משהו, כדאי לשאול.

א.י.א הגיב לפני 11 חודשים

מה הרב מתכוון למה שמקובל לפסוק בפועל אם אזלינן בדארייתא לחומרא ובדרבנן לקולא מה שייך מה שמקובל ?

mikyab צוות הגיב לפני 11 חודשים

הכללים של ספק לחומרא או לקולא נאמרו כשאין לך דרך הכרעה אחרת, כלומר כשלא נפסקה הלכה. אם ההלכה נפסקה אתה לא בספק ואתה הולך אחר המנהג. ממילא לא חל הכלל ספק לחומרא או לקולא. לשון אחר, הכלל ללכת אחר המנהג קודם לכללי הספיקות. אם יש מנהג לא חלים דיני ספיקות.
אחרת בכל הלכה ששנויה במחלוקת בתלמוד היה עלינו ללכת בדיני ספיקות ולא לשית ליבנו לדברי הפוסקים ולסברתנו שלנו.

ראב"ד הגיב לפני 11 חודשים

בהמשך לשאלה ששאלתי בתחילת השרשור, אציג אותה בווריאציה אחרת –

נגיד לא היה מנהג כזה של פסיקה לפי עדה, האם היה מותר לפסוק במצב ספק לפי העדה (ולא למשל להחמיר בדאורייתא כשאין לי דעה)?
או במילים אחרות – הראשונים שהחלו לפסוק לפי עדתם למרות שכבר לא היו במקומם (אשכנזים שעברו לארצות ספרד וספרדים שעברו לארצות אשכנז), לכאורה לא נהגו כדין, שהרי עוד לא היה מנהג כזה? אולי דוגמה היסטורית לכך הם האשכנזים שהתיישבו בעיר העתיקה בירושלים במאה ה-19 אבל המשיכו לפסוק לפי הפסיקה האשכנזית.

mikyab צוות הגיב לפני 11 חודשים

אני מניח שלא. אם היית בספק יש דיני ספיקות. אבל מנהג תמיד נוצר על ואקום. בהתחלה יש מנהג לפסוק כמישהו כי סוברים כמותו (כמו סוגיין דעלמא). וזה מתפשט ואז נוצר מנהג, וכעת יש לו מעמד של מנהג גם כלפיי.

השאר תגובה

Back to top button