באם באיסורי דרבנן עוברים על לאן דאורייתא

למה הגמ' הלכה א"כ כ"כ רחוק עד דין זה דגדול כבוד הבריות, תפ"ל מדינא דלא גזרו על כרמלית בכה"ג ובפרט דהוי תרי דרבנן, כרמלית ומשאצל"ג
וכמו במוקצה אצל מת דמניח עליו פת ונהיה בסיס, הרי פשוט שקולא זו היא רק משום דבכה"ג לא גזור רבנן.

זה לא רחוק אלא קרוב מאד. זה בדיוק מה שאומרים כאן, שלא גזרו במקום כבוד הבריות.

היה יותר נכון לכתוב "במקום כבוד הבריות לא תקון רבנן" וכדו'.
כשאתה אומר על משהו שהוא דוחה לא תעשה שבתורה משמע שהלאו קיים רק שהוא נדחה כעין עשה דוחה ל"ת.
ובפרט שמצינו לכגון זה בלאו שבתורה כגון בזקן ואינו לפי כבודו, האם גם שם נאמר שהתורה לא את הלאו של לא תוכל להתעלם?

שוב, אתה מתעלם מגמרות מפורשות. הגמרא עצמה רואה שכתוב "לא תעשה" ומסבירה שמדובר על דרבנן. אז למה לא כתבו "לא תקון רבנן"? זה קשה גם לרמב"ם, בפרט שברור שגם לשיטתו לא נכון שעוברים על דאורייתא בכל איסור דרבנן.
זקן ואינה לפי כבודו זו דחיה השוא"ת, ושם אולי נדחה גם לאו דאורייתא (נחלקו בזה ראשונים ואחרונים האם הדחייה בשוא"ת היא רק על עשין או גם על לאוין בשוא"ת) .