בהבנת השאג"א סימן א

בסימן א' השאג"א מברר את תוקף חיוב ק"ש (מדאורייתא או מדרבנן). אחרי שמביא את מחלוקת שמואל ור"א בברכות (כא.), הוא מביא ראיה לשיטה לפיה ק"ש מדרבנן (ר"א) מהגמ' בנדרים ח ע"א, ומנסה להראות שר"א איננו היחיד שק"ש מדאורייתא, ושגם רב חשב כך (ולכן לא תמוה שרוב הפוסקים אזלו בתר שיטתייהו, אע"פ שר"א הוי כתלמיד לגבי שמואל): 

"ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא

הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה".

ע"כ.
מהגמ' הנ"ל, בצירוף המשך הגמ' בברכות כא. בה אביי מסביר שלשיטת שמואל "ובשכבך ובקומך" בדברי תורה כתיב (ולא בק"ש), מנסה השאג"א להוכיח את דבריו דלהלן:

"ומדקאמר כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ש"מ דובשכבך ובקומך לאו בד"ת כתיב אלא בק"ש איירי וק"ש דאורייתא".

עכ"ל.

ניסיתי להבין מהי ההוכחה כאן. הרי את הגמ' בנדרים אפשר להסביר גם אליבא דשמואל, שק"ש דרבנן. גם שמואל יכול לומר שבכל מקרה יכול אדם לצאת יד"ח מצוות ת"ת (שמקור חיובה הוא מ"ובשכבך ובקומך") בכך שקרא ק"ש (שמקור חיובה מדרבנן). ואם ככה, אין הכרח לומר בהסבר הגמ' בנדרים שלרב יש שיטה שונה משמואל בעניין, ושלשיטתו ק"ש מדאורייתא.
אשמח אם הרב יוכל להסביר מדוע הגמ' הנ"ל בנדרים לא מתיישבת לשיטת שמואל.
 
תודה ומחילה על טרחת כת"ר וזמנו היקר