בחור עם בעיות נפשיות בישיבה

החזון איש לא אמר שהישיבות הן ערי מקלט?

על בסיס מה החלטת שהישיבה עלולה להחמיר את מצבו?
לא לוקחים החלטות כאלה על בסיס תחושות בטן. זו שאלה מקצועית שצריך לשאול אנשי מקצוע (שייתכן שגם להם אין מושג, וייתכן גם שיענו תשובה על אף שאין להם מושג, כך שצריך לבדוק זאת טוב). אחרי שיש לך תשובה לגבי הסיכונים (אני מנחש שבדרך כלל ישיבה היא ממש לא גורם סיכון, אבל הניחוש שלי לא יותר מבוסס משלך), אז המקום ללכת לשאול מה 'ראוי'.

ישי
ברור שגם בעלי מקצוע מעורבים..
אבל מכיוון שמדובר בתחום הנפש בו רב הנסתר על הגלוי ולא עסקינן בוירוס/ חיידק/ דלקת וכו' – אני לא משוכנע שעצתם/ אבחנחתם היא בבחינת "תורה מסיני" ואכמ"ל
לגבי השערתי /חששי (לא החלטתי…) שהשהות בישיבה עלולה להחמיר את מצבו- סברא היא (בתוספת קצת ניסיון….)
אני חושש שלאדם הנתון במצב פסיכוטי (דימיונות/ חזיונות/ שמיעת קולות) השהות במקום בו עוסקים בעניינים "רוחניים" הוא לא בדיוק המקום המתאים.
אבל זו רק השערה ולכן ביקשתי לשמוע את דעת הרב (לא כפסיקת הלכה אלא כדעה).

י.ד

אני לא יודע מה אמר החזו"א ולמה התכוון- אני לעומת זאת שמעתי מהרב שך (מקור שני, לא באוזניי) שישיבה זה מקום שאמורים ללמוד בו תורה. מי שלא מסוגל ללמוד- אין זה מקומו (והוא דיבר אז על שליחת בחור לצבא)

בס"ד י"ח באלול ע"ח

כבר לימדונו רבותינו ש'בטלה מביאה לידי שעמום ('שעמום' בלשון חכמים הוא 'שגעון').כשאדם עסוק בפעילות המעניינת אותו, דעתו מוסחת מהחרדות והדמיונות האופפים אותו, והצלחתו באותה פעילות מרימה את דימויו העצמי ונותנת לו בטחון עצמי, המיקל עלהריפוי וההתמודדות.

ידועים מרכזי שיקום שבהם משתלבים בעלי בעיות פיזיות או נפשיות בעבודה יוצרת בסביבה תומכת המתאימה להם (למשל 'חזון פתיה' בירושלים).. לפני כמה שנים קם בית המדרש השיקומי 'שף יתיב', העוסק בשיקום פגועי נפש על ידי לימוד תורה ישיבתי המלווה על ידי צוות מקצועי מתאים.

נראה לענ"ד שלבחור בעל בעיות נפשיות, ובפרט כשהוא מטופל בתרופות – קשה בדרך כלל להתרכז בלימוד במשך יום שלם (מה שלא פשוט גם לבחור רגיל), ולכן שכדאי שיאחז בשתי הדרכים. כמה שעות ביום במסגרת של לימוד תורה וכמה שעות במסגרת של של עבודה, וביחד ירגיש הבחור שהוא מתקדם.

החלק השיקומי יכול להיות גם בישיבה רגילה, ובלבד שתהיה שם אוירה טובה של פירגון ועזרה לחלש. במקום שבו יש מרדף הישגי תוך התנשאות של איש על רעהו – חוששני לנזקים רוחניים גם למי שלא בא עם רקע של בעיות נפשיות. לימוד תורה המביא לעליה רוחנית צריך להיות בענווה ובדיבוק חברים, ואז התורה היא 'סם חיים' ללומדיה. במקום כזה יקדישו העילויים חלק מכשרונותיהם וזמנם לתמיכה בחלשים מהם, והדבר ייטיב לכולם. אם אין הדבר אפשרי במסגרת התורנית הרגילה, אז צריך לחפש מקום תורה שיקומי כעין 'שף יתיב' וכיוצא בו.

בברכה, ש"צ לוינגר

הרב אהרן ישעיה רוטר מעיד (בקונטרס 'דרכי איש' שבתחילת ספרו 'שערי אהרן' על שו"ע או"ח) שהחזו"א אמר לאדם שהיה פועל ורצה שהרבי שלו ירשום אותו כתלמיד בישיבה, והרבי אמר שעליו לשאול את החזו"א.

פנה האיש אל החזו"א שענה לו שאם הרבי ישאל אותו הוא יענה שלא לרשום אותו פיקטיבית כתלמיד ישיבה, שהרי כל הדיחוי לבני ישיבה 'תלוי בשערה' ואם יעלו השלטונות על רישום פיקטיבי של תלמיד בישיבה, יסכן הדבר את הדיחוי ללומדי התורה האמיתיים.

ציטוט דברי הרא"י רוטר, הבאתי בתגובותיי לכתבות: 'גשר בין העגלות' ו'לא מתחרט', באתר 'מוסף שבת – מקור ראשון'.

בברכה, ש"צ לוינגר

פוק חזי מאי עמא דבר שכל צרוע וכל זב מקבל פטור משירות צבאי בין אם הוא לומד ובין אם לאו.

זה כמובן לא קשור לחבר שלך שכן אם הוא לומד זכותו המלאה להיות בישיבה רק שצריך לחשוב האם זה חכם. הייתי אומר שבמקרה כזה עדיף שיבקש פטור מהצבא על רקע נפשי (מה שנכון כנראה) ולא ירגיש שחובתו להישאר בישיבה בגלל הצבא גם אם זה לא מתאים למצבו הנפשי.

שצ"ל, הסיפור על החזו"א מקומם (אם כי טיפוסי). הבעיה אינה ששאר הבחורים לא יקבלו דיחוי אלא שזה מעשה לא ישר.