בעניין סמכותם הפורמלית של חכמי הגמרא, מרא דאתרא, וחכמי דורינו‎‎

בס"ד
הערה מקדימה:
כתבת כי סמכות מהותית אינה מחייבת, אלא פשוט לא הגיוני לא לשמוע לה. חושבני שגם לגבי סמכות פורמלית ניתן לומר זאת, כי הסיבה שאנו שומעים לסמכויות פורמליות היא, כי פשוט לא הגיוני לערער עליהן. אם משום העונש שנקבל, אם משום ההיגיון שבכל זאת צריך איזושהי סמכות שתנהל את העסק.
ולגוף הדברים. איני חולק עליך, אך כן רוצה להציע גישה אחרת.
אתה כותב כי בעוד סמכות הסנהדרין היא פורמלית, סמכות חכמי כל דור ודור אינה יכולה להיות כזו, כי מי יקבע מי הם חכמי הדור האמתיים.
אני חושב שמבחינה זו יתכן שהחינוך צודק בדבריו. הוא אומר כך: וודאי שמותר לך להחליף את מי שממלא מבחינתך את המשבצת של "חכמי הדור". אך כאשר אתה מזהה את מישהו כמי שיושב במשבצת הזו, אתה לא יכול לחלוק עליו ולסור מדבריו, וגם אם הוא טועה – אתה מחויב לציית לו, כמו לסנהדרין. זה לא שהאחריות היא עליו, האחריות היא עליך, כי אתה זה שהחלטת לזהות את המדובר כממלא מקום הסנהדרין בימיך, ואם טעית בזה – תספוג את התוצאות. אך אם לא טעית, והוא אכן ראוי לאותה אצטלה, גם אם הוא טעה, ואתה הלכת בעקבותיו, אין עליך כל אשמה ואדרבה.
היינו, בעוד בזמן הסנהדרין זהות היושבים בה לא היה נתון לבחירה אישית, וחכמיו מונו בשיטת חבר מביא חבר, הרי בזמננו כל אדם צריך להפעיל את מוחו וראשו, ולזהות את חכמי הדור האמתיים, וככל שהוא קובע לגבי אחד או כמה שהם אלו הראויים לגדולה, הוא אמור מבחינה פורמלית לציית להם.
ולכן, אם אתה לדוגמא חושב שהרב שך הוא הראוי לתואר 'מחכמי הדור', אין סיבה שלא תוכל להתנצל בפני בי"ד של מעלה שעשית את המוטל עליך מאחר ומי שנתפס על ידך כממלא מקום הסנהדרין הורה כן. (ואם היית יודע שהוא טועה, מבואר שאי"צ ואסור לשמוע לסנהדרין מלבד בעניין קידוש החודש; אך אם אתה לא יודע להחליט, והוא החליט בעבורך – אין סיבה שלא תשמע לו)
אני חושב שזוהי נקודה הנוגעת גם למה שכתבת בסוף דבריך לגבי החלפת הנשיא.
איני רואה כל סתירה בין 'לא תסור' ו'זקן ממרא' והחלפת הנשיא. כי יש חיוב לציית לנשיא כל עוד הוא נשיא, אין שום מניעה מלהחליף את היושב על הכיסא הזה.
גם בזמנינו לדעת החינוך, אין כל בעיה להחליט שבפסיקה זו התברר לי שהרב הזה מעוות לחלוטין ולא ראוי לשמש כממלא מקום הסנהדרין ולכן אין לא תסור ביחס להוראותיו, אך כל עוד אני חושב שבאופן כללי הוא כן ראוי, אלא שיתכן ובמקרה ספציפי זה הוא טעה, יש לו סמכות פורמלית.
ודומני שגם לגבי מרא דאתרא ניתן לומר כן. שוודאי שניתן להחליף רב, לא חושב שיש בעיה הלכתית להדיח רב מכהן מתפקידו בעקבות חוסר שביעות רצון מתפקודו – אך כל עוד הוא הרב, יש לו סמכות פורמלית ולא רק מהותית.
אם נחזור רגע לסמכות התלמוד שכפי שכתבת מקובלת כפורמלית. יתכן שזוהי משמעות הנקודה שכלל ישראל קיבל אותם עליו. לא רק הכלל יכול להחליט שחכמי התלמוד אינם ראויים לשמש עבורם כסמכות, אלא כל יחיד ויחיד יכול לטעון שהוא חושב שהוא יותר כשיר לפרש את התורה מהם, וממילא לא יעבור על 'לא תסור', אם כי יקיים בהידור את 'והיית משוגע'. כי הגיוני יותר להניח שהם היו חשופים ליותר מסורות ממה שאנחנו מסוגלים להשיג, ולכן גם אם הם טועים עדיין הסמכות הפורמלית שמורה להם.
כפי שכתבתי, איני רואה בדברים הכרח שלא כדבריך, אני רק מציע פרשנות שונה בדברי החינוך והמסתעף. מה דעתך?