ברכה על המן

מותרה מפי השד
גמלא ? פריט
וחיטים שירדו בעבים.

הדנים אז סברו שזה אפשרי.
העולם הטיפש סביבם היה מלא בבאבע מייסעס' כאלו…

בס"ד ח"י בסיון פ"ב

לג"פ – שלום רב,

לגבי 'גמלא פרחא' פירש רשי במכות ה' שהם גמלים הרצים במהירות. וכן ביאר רש"י במנחות סט ש'חיטים שבאו בעבים' הם חיטים שהיו בספינה שסופה חזקה העיפה אותה באויר ונשאה אותה למרחקים. גמלי מירוץ מהירים וסופות הוריקן הם דברים טבעיים אם כי נדירים מאד. ראה במאמרו של הרב ירון בן-דוד 'גשם של חיטים' (פורטל הדף היומי, מנחות סט) ובמאמרן של ד"ר משה רענן, 'גמלא פרחא', פורטל נדף היומי מכות ה).

במאמרו 'אם ראיתי גמל הפורח באויר' (בפורטל למס' נדרים) מבחין ד"ר רענן בין גמל הפורח באויר ממש שהוא תופעה בלתי אפשרית בעליל שלכן שבועה על זה היא 'שבועת שוא', לבן גמל הרץ במהירות גבוהה שהזו מציאות שקיימת, אך אין חוששים לה בשל נדירותה.

בברכה, נהוראי שרגא אגמי-פסיסוביץ

ולגבי השאלה שברכות הנהנין תוקנו רק בימי אנשי כנסת הגדולה. מצאנו כבר בימי שמואל: 'כי הוא יברך הזבח ואחר יאכלו הקרואים', הרי שנהגו אצל /שמואל הנביא לברך לפני הזבח, ונראה שיש לומר שזה היה מנהג חסידים ונביאים שאנשי כנה"ג קבעוהו לחובה על כל אדם.

לגבי המן, בגמ' אומר רב נחמן שמשה תיקן לישראל 'ברכת הזן' כשירד להם המן, וזה מדובר על ברכה לאחריו. הראשון שדן בברכת המן לפניו הוא רמ"ע מפאנו שדן מה יברכו על המן שיאכיל ה' את הצדיקים בסעודת הלוויתן שלעתיד לבוא, ובעקבותיו החל בזה דיון ענף בין האחרונים. ראה בספרות שצויינה בשו"ת חבל נחלתו יט,נא, וב'אשר ליהודה' לפרשת בשלח. עכ"פ כפי שכתבתי לעיל, מסתבר שחסידים וצדיקים הקפידו מאז ומקדם לברך ולהודות לה' גם לפני אכילתם, וכפי שמצינו בשמואל.

בברכה, נשא"ף

אנשי כנה"ג תיקנו ברכה לפני האכילה.
גם אם לא את הברכה עצמה (בפשטות כן)
הרי שתיקנו לפחות את הנוסח.

אחרת מה שייך לשון תיקנו ?
מה תיקנו ?
סתם לקחו קרייג ? לא מסתבר.

אם כך הם קבעו המוציא לחם מן הארץ או שהכל או מזונות.
לפני כן או לא בירכו כלל (כנראה) לפני המזון או (שיטה מצמצמת) לא היה נוסח.
סתם תודה ה' על האוכל.

אם כך (גם לשיטה המצמצמת) מה שייך לשון איזו ברכה בירכו לפני אכילת המן ?
עוד לא המציאו את זה !
זה בערך כמו לדון על איזה טנק נסע דוד המלך בכיבושיו…

*קרדיט

אתה קורא את מה שכתבתי? נראה לי שאני עובר בבל תשחית המקלדת.