ברכות הנהנין

נדמה לי שיש מהראשונים שחילקו בספק ברכות בין ברכה רגילה ובין ברכות הנהנין, והכריעו שבברכת הנהנין אם הסתפק אם בירך או לא, ורוצה להמשיך לאכול יחזור ויברך (השו"ע לא פסק כך) משום שכאן הספק הוא לא רק אם לברך, אלא אם מותר לאכול בלא ברכה.

לא הראשונים אלא מהרש"א פסחים קב.
רעק"א בברכות יב. מסביר כך את ר"י בתוס' שם שפוסק לברך שוב במקום שהגמרא מסתפקת אם יוצאים יד"ח

אין ספק האם מותר לאכול בלי ברכה. ברור שאסור. כוונתך לומר שהיה ספק האם בפועל הוא אוכל בלא ברכה (שהרי יש ספק שמא בירך). אבל גם בזה הדברים לא ברורים שהרי גם אם יש איסור הוא איסור דרבנן ולמה להחמיר עליו?
ראה כאן בהערה 2: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%95%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%90/#_ftnref2

שם משתמש ד', כך גם כתבו הריטב"א (שבת כ"ג ע"ב) והמאירי (ברכות ל"ה ע"א).

לשיטתם כל הנהנה כאילו מעל הוא דין חמור משום שהוא כמועל בקודשים ולכן יחזור ויברך(כלומר אע"פ שהוא איסור דרבנן מחמירים באיסור זה מפני שהוא כמעילה, וממילא אין כאן ברכה שאינה צריכה כיוון שהדין נותן שיחזור ויברך, ושוב יש צורך בברכה).
היה מקום לומר (לא לשיטתם) שיש רק מצוות עשה של ברכה, והאיסור לאכול ללא ברכה נובע רק מפני שמבטל עשה של ברכה ואז ברור כשמש שבספק לא גזרו שיברך, כי ספק דרבנן לקולא (ואם בכל זאת יברך מסתכן בברכה שאינה צריכה). ואת "כל הנהנה וכו' אפשר לפרש כדברי מוסר ולא כדין.

שתי הערות.
1. בסוגיית ברכות מופיע "כאילו מעל" וגם "מעל". ובאמת תלמידי רבנו יונה כתבו שהאוכל בלא ברכה מביא אשם. ועמדתי על כך במאמרי על האשם, שאין צורך באיסור עם אזהרה לעניין זה.
2. במאמרי על קולא וחומרא שלונקק כאן, הסברתי שקולא פירושה פתיחת יותר אופציות (ולא בהכרח בחירת אופציה קלה). לחכן ספק ברכות להקל פירושו שאפשר לברך ואפשר שלא. אלא שיש דין ברכה שאינה צריכה (לא תשא) שבגלל מחמירים לא לברך. זו קולא בדיני ברכות וחומרא בדיני לא תשא.
ומכאן שאולי הדעות שמורות לברך (שאפשר או צריך) בספק ניתנות להבנה כך: בגלל שאתה מסופק אין כאן לא תשא (כמו שהבאת מהם), וממילא נותרנו עם ספק ברכות לקולא אבל בלי החומרא שאומרת לא לברך. ובמצב שאפשר לברך ואפשר שלא – ראוי לברך (וכאן נכנס השיקול שזה כדי שלא תהיה כמועל בקדשי שמים. אפילו בלי תר"י שהבאתי. לכן בברכות אחרות, שאינן ברכות הנהנין לא מחמירים לברך כי שם אין את השיקול הזה. אמנם לפי"ז לדינא יוצא שאפשר לברך גם בשאר ברכות, וצ"ע).