דיבור לצורך בחזרת השץ

האם לדעת הרב אין בעיה כלל לדבר בחזרת הש"ץ? האם אנו לא מחוייבים מחמת סמכות חכמים ואף שבטל הטעם לא בטלה התקנה?

התקנה היא לעשות חזרת הש"ץ, אבל אין כאן מה לצאת ידי חובה. אז למה שהדיבור יהיה אסור? כל היותר יש כאן עניין של כבוד לתפילה ולמעמד אבל לא איסור.

האם המדבר צריך לוודאות שיש לפחות תשעה אנשים בלעדיו שמאזינים לחזרת הש"ץ או שזה לא מעכב?

וכי אישתמיטתיה מהרב את מה שכתוב בשו״ע או״ח קכד,ז ״מי ששח חוטא וגדול עוונו מנשוא״ ??
אולם, טענתך שכיון שאין כאן מה לצאת ידי חובה אז מותר לדבר, היא די חזקה. והאמת היא שעכשיו בגלל זה אני תוהה למה באמת אסור לדבר בחזרת הש״ץ ?

איני מכיר צורך לוודא שכולם מקשיבים. יש עשרה נוכחים ולכן יש מניין.
לא אשתמיטתי כלל ועיקר. עוונו גדול זה בדיוק אומר שאין כאן איסור הלכתי. בשו"ע לא ממש מקפיד על הבחנה בין הנהגה טובה לאיסור הלכתי.

השו"ע (סימן קכד, ד) פוסק שעל כל הקהל לשתוק ולכווין בברכותיו ולענות אמן ואם לא עשו כן קרוב הדבר שהברכות הם לבטלה וכל אחד יראה עצמו כאילו אין תשעה בלעדיו ויכווין בברכות. האם לא רואים שלדעת השו"ע המשמעות של מניין דווקא שקשובים ועונים אמן על הברכות ולא די בעצם נכוחותם?
בסופו של דבר אם המדבר עוונו גדול מנשוא קשה להגדיר את המניעה מדיבור רק כהנהגה טובה שנשמע כאילו עדיף לא לדבר אבל זה בסדר גם לא להקפיד על כך?

ראה מג"א סק"ח בשם הרמ"ע מפאנו שדי בעניית אמן על סוף הברכה. וכן מוכח מס"ג בשו"ע לגבי המאריכין בתפילתם שאין צורך לחכות להם, וכן לאדם חשוב. וכן התירו שם אמירת תחנונים וללמוד בעת חזרת הש"ץ. אם היה צורך לצאת יד"ח, לא אמור להיות הבדל בין אמירת תחנונים או לימוד לבין דיבורי חולין.
אמנם לדעתי בפשטות אין בכלל צורך לצאת ידי חובה בברכות הללו. חזרת הש"ץ צריכה להיאמר בעשרה אבל הם לא אמורים לצאת יד"ח בברכות כי אין עליהם חיוב, אלא אם הם לא יודעים תפילת לחש בעצמם כדכ' בס"א שם.

"עוונו גדול זה בדיוק אומר שאין כאן איסור הלכתי."

אדרבה אם עוונו גדול משמע שעשה איסור… אשמח לביאור, כי לא הבנתי.

כשיש איסור הלכתי אני מצפה שהשו"ע יכתוב שאסור וזהו. די בזה כדי למנוע אותי מלעשות כן. כשהוא כותב עוונו גדול נשמע שהוא בא להמריץ אותנו לנהוג כך למרות שאין איסור הלכתי. עונש ועוון קיימים גם מחוץ להלכה, למשל בעבירות מוסריות ולפנים משורת הדין.

והשתא דאתינן להכי ש'גדול עוונו מנשוא' בא ללמדנ ושאין בזה איסור הלכתי – האם גם דברי קין 'גדול עווני מנשוא' מלמדים שאין ברצח איסור הלכתי? 🙂

בברכה, הפוך על הפוך

בהחלט. אצל קין עוד לא היה האיסור ההלכתי. זאת למרות שההערה מופרכת מיסודה.

מה זה באמת משנה אם זה אסור מבחינה הלכתית או מוסרית. סוף סוף זה אסור??

אתה מדבר על הדיבור בחזרת הש"ץ? לא מדובר על מוסר אלא על יחס ראוי לתפילה. אבל בכל אופן זה משנה מאד, כי אם יש שיקול מוסרי לדבר אז יש מקום לומר שדוחה את האיסור המוסרי לא לדבר.