דין חמור על פי "ענייני אמונה"
בהמשך לשאלה הקודמת עח שבת קלב, ישלי עוד שאלה על הלימודים שם. (כל כך הרבה דרשות בדף אחד, איזה תענוג..)
הגמרא שם פורכת ק"ו, שתקיעת שופר חמורה כי מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים. וכן מילה חמורה כי נכרתו עליה יג בריתות.
וקשה,
א.סברות 'אמוניות' הופכות דין לחמור, כך שאי אפשר ללמוד עליו קל וחומר.
ב. מילא בריתות על מילה נכתבו במפורש, והרבה , שופר מכניס זכרונות כלל לא כתוב מפורש בתורה, כתוב רק זכרון תרועה. מהיכי תיתי לומר שהוא חמור בזכות זה? איך הדרוש המרטיט לפני התקיעות הופך ל,,יש,, הלכתי?
חשבתי לומר שפירכא על ק"ו מספיקה להיות קלושה, וחובת הראיה היא על המחדש דין בקו להוכיח שהוא מושלם. ולכן כל פירכא מהני.
א. לא הבנתי מדוע גרועות סברות אמוניות? וכי הקל וחומר מישראל לפרעה (הן בני ישראל לא שמעו אליי) אינו סברא שלנו? כל סברא היא סברא.
ב. הפירכות על קל וחומר יכולות להיות משני סוגים: פירכות מדין ופירכות מסברא. הסברא בד"כ לא כתובה ויוצאת מהגיוננו שלנו. הדין הוא משהו כתוב.
לגבי פרכא כל דהו, ראה חולין קטו ע"ב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer