האיסור להתאבד

מה פירוש יש לו תפקיד, שאלו אותי אם אני מעוניין בו? השאלה היא מי האציל לבוראי זכות להכריח אותי לחיות ולמלאות תפקיד זה, אם אני אצור רובוט אם תודעה ובחירה אוכל לכוף אותו מוסרית שיעשה מה שאני רוצה – על אף שהוא מעדיף לשבור את עצמו?

היחיד שהתיר להתאבד בגלל סבל קיצוני היה "הבשמים ראש" שהתברר שהיה בכלל שו"ת מזיוף של אחד מראשוני הרפורמים שרצה לקדם את דעותיו. ועיין בנושא אצל יעקב כץ.

וגם הוא אגב ממש לא התיר להתאבד אלא יותר גילה סנגוריה בדיעבד.

M כמדמוני לעיתים בשיעורי של הר"י מביאים אותו בלומדס' בבחינת כבדהו וחשדהו.

כי מי שחיזק את דעת הזיוף אלו המחעקרים ואלו גם הם בחזקת כבדהו וחשדהו. אבל מצד האמת אין כל ספק שמדובר בזיוף מבלי לדבר על עצם התימהון בתשובה עצמה.

בועז, מי שואל אותך? בראו אותך וזהו תפקידך. אתה לא רוצה? בעיה שלך. למי שיוצר משהו יש זכויות בו, ובוודאי למי שיצר את כל העולם.
הבשמים ראש הוכר כזיוף למרות שיש אחרונים שמביאים אותו (ביניהם גם כאלה שיודעים על הבעייתיות). אבל יש עוד פוסקים גם בימינו שמתירים זאת. תוכל לראות כמה מקורות כאן:
http://www.dintora.org/print_page/articles/4
זכור לי שיש גם אמירה של הגרש"ז בכיוון זה, ואין לי זמן כעת לחפש.

מיכי, לפחות את המקורות שהובאו במאמר המצורף באופן ספציפי אני מכיר ולהבנתי אלו שמתירים שם התירו רק משום חילול השם או טעמים אחרים (מי שהולך למות בוודאות בכל מקרה ומתיסר) ולא סתם משום יסורים וזו בדיוק היתה הערתי. את האמירה של הגרש"ז אינני מכיר.

בברכי יוסף יו"ד סי' שמה ס"ג:
ה. אם ממית עצמו שירא שלא יבא לידי עינויים גדולים, כדרך המשפט של עכו"ם, שהם מענים עינויים גדולים, אין לזה דין מאבד עצמו לדעת. וכמ"ש התוספות פרק הניזקין (נז: ד"ה קפצו) בילדים וילדות שקפצו לתוך הים, שיראים היו מיסורין. בית לחם יהודה.
וראה שם בהערות עליו שיש שחלקו עליו ודרשו שלהערכתו הוא ימות בסוף. וכן כתבו עוד פוסקים.

וכן בערוה"ש שם כתב:
צא ולמד משאול הצדיק שנפל על חרבו לבלי יתעללו בו הפלשתים וכיוצא בזה מקרי אנוס.

ובכלל ההבחנה כאן בין לכתחילה לדיעבד היא בעייתית. הרי גם ההיתר שבו מדובר הוא כשהאדם אנוס (החשש לייסורים גדול מאד והוא לא מחזיק מעמד). במצב כזה הוא בין כה וכה נחשב אנוס, ולכן מספידים אותו. אם כך, מה המשמעות לומר שאסור לו? ההיתר הוא מחמת האונס. אף אחד לא אומר שאין כאן איסור בכלל. יש מקום לפלפל בזה, אבל ההבדל לדעתי הוא בעיקר למדני ולא משמעותי.

אני מבין שאין לך עוד מה להסביר, אבל אנסה בכל זאת:
למה בדיוק אם מישהו יוצר משהו יש לו בו זכויות, אתה עשית שאהיה קיים ואני איני חפץ, מאיזה זכות תכריח אותי להמשיך להתקיים?
האם למדען שישבט אדם יהיו זכויות לנהוג בו כעבד? למה? למה???
להורים המביאים ילד יש זכות להכריח אותו למלא תפקיד שהחליטו עליו, משום שהם הביאוהו לעולם? הם יכולים לומר לו היות ואנו הבאנו אותך מעתה כל חייך אתה משועבד לנו???
בשלמא על מה שהביא אותי לעולם ניתן להבין שכיון שלא הייתי קיים לא היה צריך להתייעץ עימי על הסכמתי, אבל אחר שאני קיים להכריח אותי להישאר כי כך בא לו, ויש לו תפקיד להביא לי, לכבוד מה?

[נ.ב. גם על השליטה של האדם על בעלי החיים יש לשאול מה הזכות המוסרית שלהם, שלולי שהבורא הרשה לנו בתורה איני יודע מה ההצדקה לכלוא אותם ולהשתמש בהם שלא בהכרח כרצונם].

ככה. ככה. וככה. ראה מאמרי על הכרת טובה:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94
לא הבנתי מדוע לדעתך מועילה ההרשאה של הקב"ה להשתמש בבע"ח אם לו עצמו אין זכויות. אנחנו ביחס אליו כמו בע"ח ביחס אלינו (ואליו).

תהיה בריא.

המאבד עצמו לדעת, יש בזה משום ייהרג ועל יעבור. 🙂

לא, אבל המוסר עצמו במקום שאין חובה לעשות זאת "הרי זה מתחייב בנפשו" (רמב"ם הל' יסודי התורה).

לא הבנתי את ההשוואה. אדם שיוצר כלי יוצר אותו בכוונה מסויימת (יש לכלי יעוד ותפקיד). ולנו אין מושג מה כוונת (יעוד) בריאתנו.
ניחשת מה היא?
גם בתורה גם בחז״ל אין שמץ של תשובה. (חוץ מ-למען ירבו ימיכם). נוח לו לאדם שלא נברא. והעולם הזה אינו אלא פרוזדור.
לענ״ד זו הקושיא הכי חזקה על הבנין כולו של היהדות (לא רק עליה).

המטרה של כל אדם היא להפוך את העולם למקום טוב יותר. זה ברור.
השאלה היא מה זה "טוב". על זה הויכוח.

יש שחושבים שלשבת בישיבה ולהיות למדן גדול ויהי מה הופך את העולם למקום טוב יותר.
יש שחושבים שלהחזיק בתפקיד רה"מ ויהי מה הופך את העולם למקום טוב.
יש שחושבים שלהרבות נכסים לעצמם הופך את כל העולם למקום טוב יותר.

על כל אלו ודומיהם בא הנביא ואומר:
כֹּה אָמַר יְהוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה.

כלומר תכלית האדם היא לדעת ולהבין מה זה ואז לעשות חסד משפט וצדקה.

גרשם,
לא אמרתי שאני יודע וגם לא שצריך לדעת. רק טענתי שיש.
לא רואה כאן שום קושיא, אלא לכל היותר שאלה, וגם איני רואה קשר ליהדות. אה, וגם איני מכיר שום בנין שבנתה היהדות, אבל אולי עשתה זאת בסתר כדי לא לשלם ארנונה.
אם זו הקושיא הכי חזקה, מצבנו תותים.

לפוסק אחרון, העולם יהיה, אז מה? מה אכפת לקב״ה ולנו? הנסתרות לה׳… גם אם זה היעוד, אז אנו רחוקים מדי לקוות. זה גם לא מסביר את תפקיד היהדות בזה.

מיכי היקר, מה חשוב בעולם חסר משמעות?
ככל הנראה, אתם חייב בבועה שלכם ולא יודעים מה קורה בחוץ. בני האדם לא מצטיינים בחכמתם, הם פשוט זורמים ולרוב הם מרעים ומזיקים לאחרים.
לוח חיים של גוי (יהודי מתבולל בכלל): משחקי ילדות, אהבות נעורים, לימודים, חתונה, עבודה, לידה, יאוש, שיבה, פטירה. חייתי כמעט כל חיי עם גויים או יהודים גויים; לרוב הם מסתפקים בזרימה, אחרים בחיפוש אחר הכסף והכבוד…

לוח חיים של שומר מצוות (רציני): פגישה עם המלך הגדול הגיבור והנורא, לימודים, אכזבה, חתונה… (הכל הולך למקום אחד).
אינני מצליח להבין למה אתה טורח לחשוב ולשתף מחשבותיך בכלל אם כך.

רציתי לומר שהיהדות היא סוג של בניין (לא שהיא בנתה). דוגמא: יש בורא לעולם אחד (לא ידעים למה הוא ברא), הוא פונה לבני אדם בדרך של נבואה (לא יודעים איך מתקיימת נבואה ולמה הוא פונה לאדם), ממית ומחיה (למה)…

סליחה על ההתפרצות לדיון,
מה הכוונה בתשובה המקורית לפני שנה החיים "הם לא שלו אלא של בוראו".
בוודאי שהאדם הוא זה שחי את חייו ובעל בחירה חופשית לעשות את רצונו במה שיחפוץ, אז כיצד החיים הם לא שלו?…

גרשם
למי שבאמת לא אכפת להפוך את העולם למקום טוב יותר אין שום בעיה שיתאבד. ואולי אף מוטב שכך, טוב לו וטוב לעולם. מה רע.

האריכו רבים שאחד הטריקים הטובים שעליו מושתת הקפיטליזם (שבגוונים שונים מצליח אמפירית בעולם בצורה מעוררת השתאות) היא מערכת שבה הטוב לעולם יווצר על ידי כל שכל אחד ידאג בעיקר לעצמו. תן לי אלף חמדנים ולא צולניקים סכריניים

הקפיטליזם מבוסס על כך שכל אחד ידאג לעצמו על ידי הכשלת ניסיונותיו של השני לדאוג לעצמו.
מה שטוב לך רע לי.
זה מוביל לעולם רע יותר.

וואט

י'
יש לו גם בחירה חופשית להתאבד, אלא שזה אסור. מה לא ברור כאן?

לא התכוונתי כלפי החלק שקיים ע"פ התורה איסור להתאבד, אלא לא הבנתי את כוונתך בביטוי "שהחיים לא שלו אלא של בוראו" שעל בסיסם נימקת את האיסור להתאבד. כפי שלמשל ניתן לחשוב על כך שקיים איסור להתאבד גם אילמלי הטענה הזאת, ממש כפי שאתה לא תטען שצריך להניח תפילין כי החיים הם לא שלו אלא של בוראו… אלא צריך להניח תפילין כי זהו ציווי ה' (למשל).

כמו כן, לא הבנתי באיזה משמעות קיימת כאן למילה בעלות של הבורא לבני האדם כאשר מעשיהם של בני האדם ובראשם חירותם והבחירה חופשית מראים לכאורה שהבעלות היא דווקא שלהם ולא של הבורא. (ממש כפי השימוש בביטוי המודרני הגוף הוא שלי ולא שלך).

לא הנבתי את השאלה. יש איסור להתאבד, ויסוד האיסור הוא שחיי הם שלו ומסורים לו ולא לי.

מה זה יסוד האיסור? טעמא דקרא כדי שיהיה כיף להבין. או סברא ולא צריך קרא (לכאורה יש קרא לא תרצח) או גדר. או משהו חדש. האם יש נפק"מ מה יסוד האיסור? לגופו של עניין היסוד אם תוכל להסביר יותר למה שחיים יהיו שונים מענבים שנאמר הענבים הם שלו ומסורים לו ולא לי (ואם תאמר ענבים אפשר ללמוד מפסוקים שהותרו י"ל א"כ בניין אב ענבים לחיים ויבשים ומאי שנא)

טעמא דקרא. אין שום הבדל בין חיים לענבים. גם הם שלו וגם החיים שלו, ולכן הוא קובע מה ייעשה איתם. אלא שבענבים זה פשוט ובחיים יש אנשים שמתקשים בזה. זה הכל.

בס"ד מוצש"ק ויהי האדם לנפ חיה פ"א

יפה אמר רמד"א שהחיים הם כמו ענבים, ושניהם רכושו של בורא העולם. אבל אוסיף נקודה: גם מבחינת הטעם והמשמעות דומים החיים לענבים. לכל רגע קטן – יש את הערך והמשמעות המיוחדת שלו. וכגרגר ענבים – מה שהוא קטן, הוא יכול להיות מתוק ומרענן.

בברכה, ש"צ

וזו היתה הצלחתו של אדם, אף שבעטיה של אשתו נכשל וגורש מג"ע – ידע להעריך אותה למרות הכל, בהיותה 'אם כל חי'. וזהו 'טעם החיים' שב'קוקה קולה' – לקחת דבר מר ושחור ולעשותו מתוק ותוסס 🙂

יש איסור פשוט לא תרצח. אין שום הבדל בין רוצח גופו לרוצח גוף חברו.

החלק המודע שמחליט על ההתאבדות (האגו של האדם) הוא חלק פצפון מכלל מה שהופך את אותו אחד לבן אדם. ואין לאותו "אגו" שום זכות להשמיד את כלל האורגניזם. זה רצח לכל דבר.